חפץ השם קנט

בידי ולעולם מהאי קרא מיהא לא נימא מילתא כהאי על הצדיקים דהוו עפרא ומנא ליה לרב נחמן ומרא דמלתא קמא דבצדיקים קאמר דכד מטית להתם דנעביד חילוק והפרש בין צדיקים לרשעים לא מכח הכתוב הזה נכריח ונאמר דגם הצדיקים בכלל שישובו אל העפר ח"ו

ועוד קשה לרב אחאי מדוע לא מוקי להאי קרא דוישוב העפר וכו' בשעה אחת כיון דבהכרח הוא על כל פנים לאוקומי קרא דכי עפר בשעה אחת לוקי נמי האי דוישוב בשעה אחת הוא דקאמר. ועוד קשה דקאמר מאן דאקרייך וכו' ורקב עצמות וכו' למה ליה כולי האי דמשמע דלא הוי סגי לומר ההוא ברשעים ודי. ומה הוקשה ליה דלא הוה מצי לשנויי הכי עד דחפש ומצא במשלי וכו' דמשמע דאי לאו דמצא קרא דורקב לא הוה מצי לאוקומיה ברשעים ועוד למה ליה כולי האי להתמיה מאן דאקרייך וכו' דהוה ליה למימר ליה לא קרית משלי דמשמע דהתמיהה היא על רבו ומה יעשה רבו אם לא רצה לקרות עוד משלי ועוד דמשמע מדבריו כי חובה על המקרה קהלת שילמדהו ג"כ משלי א"כ נלמוד מכאן דבעינן רב אחד לקהלת ולמשלי והדברים אין להם הבנה לכאורה לא היה להאריך כל כך לשון בזה האופן

ועוד קשה לרב נחמן מדוע גששיה השתא בתוך המשא ומתן או לא הוה גששיה כל עיקר. אי נמי רצה לגוששו כי מהפלא הוא כי ידבר המת. ומזה יבוא אל האדם שירצה לידע אם הוא ממש חי או העפר ידבר א"כ כפ"ז אעיקרא דדינא כד התחיל לדבר עמו הו"ל לגוששו. ובימי חרפי דכירנא דהוה אמינא טעם לזה דלא גששיה מעיקרא הוא כי חשש שמא שד בעלמא הוא ולא אדם וירא מהגיע ידו אליו ויהיה ניזוק ח"ו כי המזיקין זה דרכ' אבל כשראה דנשא ונתן עמו בדברי תורה אז נתאמת ליה דאדם הוה וגששיה אז וזה מהבל ימעט דכיון דקאמר ליה מנו מר וקאמר ליה רב אחאי בר יאשיה פשיטא דתו ליכא לספוקי ולחוש לחששות דהבל. והדרן לקושיין הוה ליה לגששיה מעיקרא. אי נמי הוה ליה להמתין עד שיגמור כל האמור במשא ומתן דאית ליה עדיין דהשתא עדיין מהדר להקשותו מקרא דכי עפר ועד גמר הענין בעת לכתו יגששיה ומדוע גששיה בתוך הדברים דמשמע דמתוך הענין הוצרך לגוששו. וגם כן צריך לדעת טעמיה דרב נחמן דקמר לרב אחאי ליקום מר לביתיה מאי דעתיה בזה דאם כן למה נפטר לב"ע והלא תחיית המתים עדיין לא היתה לעמוד גם הוא בין החיים ופשיטא דלא נעלם ממנו קרא דפתחי וכו'. ועוד בדברי רב אחאי דקאמר ליה גלית דעתך מדוע שינה ותפס לשון אחר ולא אמר ליה לא אקרייך רבך נביאי'. ועוד אמרו גלית דעתך דאפי' וכו' משמע שהוא גרעון יותר מהראשון ולא ידענא מאי גרעון יותר בזה ואם כן הכי הוה ליה למימר גלית דעתך דלא קרית נביאים ועוד לרב נחמן במאי דהדר פריך והכתיב כי עפר אתה וכו' באמת כי הדברים תמוהים מלבד מה שהקשיתי לעיל עוד קשה מאי קמ"ל רב מרי השתא דקרא הוא כי עפר אתה וכו' ואיירי בצדיקים ולפחות מניה הוה ליה לאתויי רב מרי ומניה הוה ליה למיפרך רב נחמן מעיקרא לרב אחאי ולמה אחר עד עתה וכמעט אין לו הבנה

ונראה לפרש כוונת המאמר על זה האופן והוא דסובר רב מרי דקרא דכי עפר אתה ליכא למישמע מניה דהוי עפר הצדיקים הגם דהמשמעות יורה דגם על הצדיקים מטעם דכל קללותיו של אדם וכו' עם כל זה אין כוונת הכתוב דיחזור הוא עצמו עפר אלא שימות ויקבר בעפר וזהו כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומדוייק נמי אומרו ואל עפר ולא קאמר ועפר תשוב דאז תהיה הכוונה שהוא עצמו יעשה עפר מה שא"כ השתא דקאמר אל עפר יורה שישוב וישכב על העפר ולא עפר ממש ישוב לזה הביא מקרא דוישוב העפר אל הארץ כשהיה דמכריח ממנו דהוו עפרא ממש שיקריבו עצמותיהם וכי היכי דלא תימא דההוא ברשעים קאמר לזה אתא רב מרי ואמר כי שלמה המלך גילה לנו מה שכתו' תורה כי עפר אתה דלא תימא דלאו עפר ממש דכיון דאתא שלמה ואמר דעפר ממש חוזרים אגלית מילתא דכונת כי עפר אתה וכו' הוא עפר ממש ומכאן מוכיח רב מרי דצדיקים הוו עפרא וקרא דכי עפר גם בצדיקים כתיב מטעם דכל קללותיו של אדם הראשון הכל היו בכלל אפילו צדיקים זה דרך אחד

אי נמי בדרך הב' נראה כי פשיטא דמשמעו' קרא דכי עפר וכו' סובר בו רב מרי דעפר ממש קאמר אלא דהוקשה ליה רב מרי דמאי קמ"ל שלמה הע"ה באמרו וישוב העפר וכו' הרי מקרא מלא היא כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומכח זה דרש רב מרי ואמר דלא אתא שלמה אלא לומר חידוש דאי יס"ד שום סברא לומר דיש שאינו חוזר עפר דהיינו הצדיקים קים וקרא דכי עפר וכו' דוקא באדם הא' לפי שהוא היה מרא דעובדא שעבר על דברי ה' ב"ה ונקנסה מיתה עליו בשביל מעשיו לזה קאמר ליה ה' ב"ה עונשו שישוב אל העפר משא"כ הצדיקים שלא טעמו טעם אשר חטא הגם שימותו כיון דסוף סוף לגבי דידיה דאדם צדיקים גמורים מקרו לא הוו עפרא ודוקא במי שטעם טעם חטא כיוצא בו דאדם הוא שיהיו עפר ממש לזה אתא שלמה ואמר וחדש לנו בקרא זה דוישוב דבין צדיקים בין וכו' הוו עפרא ממש דאי לא תימא הכי מאי קמ"ל שלמה ע"ה וכפי דרך זה עיקר דרשת רב מרי הוא מיתורא דקרא. ולשני הדרכים תו לא קשה מה שהקשינו לסברת רב מרי וכמו שפירשתי בדברי רב מרי כן הבין נמי רב נחמן בדברי רב מרי ולא הוה קשה ליה ולא מידי ולכן כאשר ראה לרב אחאי שהיה לו זמן ארוך שנפטר לב"ע והיה כאדם החי מדבר אמר מה זה והקשה ליה מדברי רב מרי וכו' וטעמו וכוחו הוא מקרא דוישוב העפר וכו' כפי השני דרכים שפירשתי ולא אותביה מקרא משום דדברי רב מרי מבוארים בהדיא דצדיקים הוו עפרא מבלי שיאריך כ"כ להביא הכתוב ולפרש בו וכו' ולזה כאשר השיב רב אחאי מנו רב מרי וכו' חזר רב נחמן ואמר וכי רב מרי דעת דנפשיה קאמר מבלי ראיה והוכחה דאת אמרת מנו רב מרי קרא אשכח ודרש והיינו דאמר ליה והכתיב וישוב העפר וכו' דהוא עכ"פ מיותר אי נמי לפי פירושא קמא דכי עפר אתה בצדיקים אלא דתסבור דלאו עפרא ממש הרי כתיב וישוב העפר כשהיה וכו'. אי נמי לדרך השני דיסבור דפשיטא דעפר עפר ממש אלא דיסבור דדוקא הוא האדם מרא דעובדא וכיוצא בו בני אדם החוטאים אבל הצדיקים שלא טעמו טעם חטא לא הוו עפרא א"כ קרא דוישוב העפר למאי אתא ומיותר אם לא שתאמר דיגיד דגם הצדיקים הוו עפרא והיינו דברי רב מרי. ודברי רב אחאי דקאמר מנו רב מרי וכו' להיות דרב אחאי גילה דעתו לבסוף דקרא דכי עפר אתה וכו' היינו עפר ממש. מדהוצרך לאוקמיה להאי קרא בשעה אח' ואי הוה שום צד למיסבר בסברא ולומר דכי עפר וכו' לאו היינו עפר ממש למה הודחק לאוקמה בשעה אחת לימא ליה ההוא לאו היינו שישוב עפר ממש אלא לישן בעפר כמות שהוא עתה רב אחאי ישן בעפר ואינו עפר. אי נמי דלא איירי בצדיקים וכמו שפירש בדברי רב מרי ומדמהדר לאוקמה בשעה אחת הענין יורהו דסובר דאי אפשר לאוקמ' אלא בעפר ממש ובצדיקים ונראה דדייק