חפץ השם קנח

בו היצר כמו שהקופסא היא שמירה לבל יפול על החפץ דבר לכלוך וכדומה כן היא התורה שמירה לנשמה לבל יכנס לה היצר הרע לפתותה וללכלכה ובאומרך כן הנה שכרה אתה ופעולתה לפניה וזהו עצמו שרמז שלמה המלך ע"ה בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים שהיא הנשמה שלא תתייאש מהלכלוך שהוא השמן הנופל על הבגדים ומלכלכם ומטנפם אלא תן דעתך תמיד עיניך פקוחות דשמן על ראשך אל יחסר דבנקל יכול הוא ליפול עליך וכו' לזה הזהר והשמר והיינו על ידי עסק התורה אין לה שמירה גדולה ממנה ברוך אשר נתנה לעמו ישראל. ופשוט

שם גמרא ואת נפש אויביך וכו'. פירוש זה הכובש שאמר במשל שעל ידי הצער ההוא והקליעה היא מתמרקת וניתכת הזוהמא שבנפש שנתלכלכה בעון וזוהי הרחיצה עצמה שהיא נרחצת הנשמה בזה: וק"ל

שם גמרא הללו יש להם מנוח. והללו אין להם מנוח. לכאורה משמע דנשמות הבינוניים אין להם צער כדקאמר יש להם מנוח וא"כ תיקשה אותה הזוהמא שיש בנפשותם דבוקה במה תהיה נרחצת להיות כי הבינוני הוא מי שחציו חייב וחציו זכאי א"כ יש לו מחצה עבירות ובמה יכובס תחלואי הנפש מאותם מחצה עבירות כדי שיהיו לבנים להכניסם לאוצר דעד מתי יהיו ביד דומה אלא ודאי הנראה לומר דפירושן של דברים כך הוא. הללו שהם הרשעים אין להם מנוחה כלל תמיד בצער לרוב פשעיהם ורשעם. מה שא"כ הבינוניים שיש להם מנוחה לפעמים והצער שלהם אינו בתמידות אלא לזמנים ידועים דמשא"כ ברשעים דתמיד מבלי הפסק הם נידונים בצער גדול בכף הקלע וזהו אומרו אין להם מנוחה כלל. ובזה אמרו דשני מלאכי חבלה כל אחד בסוף העולם מקליעין נפש הרשע מזה לזה. ולכאורה תתמה למה יצטרך שנים כי יספיק אחד שיקלענה לסוף העולם וחוזר הוא עצמו המלאך ההוא והולך לשם למקום שנפלה בו וחוזר ומקלעה ולמה הצריך ה' ב"ה ב' מלאכים אלא הטעם הוא כדי שלא ינוח הרשע ביני ביני עד שישוב המקלע הראשון אלא תכף ומיד מקבלה הלה וחוזר וזורקה ולא תנוח כלל. אבל הבינוני אינו כן אלא שיש לו זמן שהוא במנוחה מהצער ומהעונש וזהו אומרו יש להן מנוחה לפעמים בזמנים ידועים: וק"ל

שם גמרא אמר רב מרי עתידין צדיקים דהוו עפרא דכתיב וישוב העפר וכו' הנהו קפולאי דהוו קפלי וכו' א"ל וכו' עד סוף המאמר ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים

המאמר הזה עלה כולו קמשונים בקושיות והגם דאין מדרכי להקשות ולהסיע במאמרי' בקצת מרבותינו המפרשים ע"ה כדי לבוא לפירוש מבקשים להקשות ולהרכיב פירושים חוץ מהפשט עכ"ז להיות המאמר הזה מצד עצמו אין לו הבנה. לזה ראיתי לפרש בו עומק הדברים ואבער הקוצים של הקושייא הראשונה קוראה הנני מדוע רב מרי הניח מקרא שכתוב בתורה קרי בחיל כי עפר אתה ואל עפר תשוב והוא גם כן מבואר ומוכח דגם על הצדיקים קאמר כמו שפירש רש"י ז"ל לקמי' דכל קללותיו של אדם הראשון כל דורותיו שוים בהם מה שא"כ האי קאי דוישוב וכו' שיכול הדוחה לדחות דלאו בצדיקים מישתעי וקרא דכי עפר לא הוכרח רב אחאי דהוי עפרא אלא מיניה וליכא למימר דטעמיה דרב מרי הוא דסובר בההוא דכי עפר אתה היינו שעה אחת כדמסיק רב אחאי בר יאשיה. ולזה הוצרך להביא מקרא דוישוב להכריח דלאו שעה אחת קאמר אלא לחלוטין דזה אינו. חדא דכד מטית להתם דיסבור דהוו עפרא שעה אחת דילמא קרא דוישוב העפר נמי בהכי מישתעי. ובמאי דמוקמינן לקרא דכי עפר מוקמינן לקרא דוישוב ומה כחיה ואולמיה דהאי קרא מהאי קרא וכו' דקרא דכי עפר מצינן לאוקמיה בשעה אחת ג"כ קרא דויושב שעה אחת. ועוד קשה דבהכרח דרב נחמן לא ידע כלל מהא מילתא דשעה א' כלל עד דקאמר לה רב אחאי. דאי לא תימא הכי מאן פריך לרב אחאי מקרא דכי נגר הלא גם לרב מרי כד פרכינן לימא דכתיב כי עפר אתה משנינן דמצינן לאוקמיה בשעה אחת אלא ודאי דלא ידע משינוייא דבשעה אחת דא"כ הכא נמי מוקי ליה רב מרי. וא"כ השתא דלא ידע מהאי דשעה אחת היכי הבין דברי רב מרי על בוריין והוה ליה להקשות רב נחמן מדוע לא הביא ר"מ מקרא דכי עפר אתה שהוא יותר מוכיח כדברי ר"מ ומבואר בתורה והלך לחפש אחר וישוב וכו' ובמה נחה דעתו בדברי ר"מ דמדפריך נמי מיניה משמע דמיושב בעיניו. ועוד צריך לדעת מי יגלה לן דעתו של רב מרי אחר האמת במה דקאמר עתידין וכו' דילמא רב מרי עצמו שעה אחת קאמר. ומה גם דכן יוכיח משמעות הלשון דקאמר עתידין דמשמע דהוי דבר דעתיד להיות ולא עתה הוא והיינו שעה אחת וכי תימא דא"כ קשה הו"ל לאתויי מקרא דכי עפר אתה כבר הקשינו דגם אי הויא כוונתו דהוו עפרא במותם דהיינו לאו בשעה אחת. אפילו הכי עדיין הקושיא למה לא הביא מקרא דכי עפר דמאי אולמיה וכו'. ומה שהקשינו עוד וא"כ דילמא דברי ר"מ בשעה אחת נינהו וא"כ כפי זה קשה טובא בין אדרב נחמן בין אדרב אחאי. אדרב אחאי מדוע לא השיב לרב נחמן לקושייתו דאותביה מדרב מרי דאמר עתידין צדיקים דהוו עפרא לימא ליה ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים. והרי בהכרח הוא לאוקומי דשעה אחת הוו עפרא מכח קרא דכי עפר אתה וכו' כדמשני אחר האמת. אם כן לוקי דברי רב מרי בהכי דדבריו סתומים הם ומצי למימר ליה ההוא דרב מרי בשעה אחת וכו' ומי אמר לרב אחאי דרב מרי לאו בהכי מישתעי באמת דיכולני לומר בזה דרב אחאי טעמו דלא משני ומוקי דברי ר"מ בהכי היינו טעמא משום דקא מותיב ב ליה רב נחמן מיניה. ואי תימא דרב מרי שעה א' קאמר מאי פריך רב נחמן הרי עדיין לא הגיע השעה קודם תחיית המתים אלא ודאי דתמיד קאמר דהוו עפרא ולזה קאמר מנו רב מרי אלא דקשה על כל פנים לרב אחאי מדוע לא מוקי עכ"פ דברי רב מרי בשעה אחת ולימא ליה לרב נחמן שהוא לא הבין דברי ר"מ על מתכונתם שהבין דתמיד הוו עפרא ולא היא ולמה לזלזל כל כך בדברי רב מרי מאן הוא כו' כיון דיכול להיות דבריו מיהא אמת. ואם רב נחמן הבין מה שלא כיון מה בידו לעשות רב מרי שלא כיון לכך. ולרב נחמן נמי קשה מאי פריך מרב מרי דילמא שעה אחת קאמר כיון דדבריו שקולין לפי מה שפירשתי

ועוד קשה לרב נחמן דפריך מקרא דוישוב וכו' משמע מדבריו דבלאו דברי רב מרי שפיר יוכיח מקרא לחודי' דהוו עפרא א"כ קשה חדא כפי זה למה הניח מלהקשות בתחילה מקרא לחודיה דפשיטא דקרא עדיף ממימרת רב מרי והוה ליה למימר תיכף ומיד. והרי כתי' וישוב העפר וכו' ועוד לדידיה דרב נחמן מאי קמל"ן רב מרי כיון דמקרא מוכח דהוו עפרא מדקא פריך מיניה לרב אחאי אם כן מאי קמל"ן רב מרי. ועוד מדוע רב נחמן נמי הניח קרא דכי עפר אתה שמבואר ביותר מוקשה מוישוב דאינו מבואר שהוא בצדיקים. ועוד אחר האמת הכתוב הוה מצינן לאוקומיה בפה מלא ברשעים ומי ימחה