חפץ השם קנז

אשר לזה עשה הב"ה תיקון לבל ישלוט האדם בדיעה זאת ותהיה לו למכשול נתן לו נשמה שהיא חלק אלוה ממעל להורות נתנה בלבו לבל ישלוט בו היצר הרע. כי הנפש תוריהו ותאמר לו זה הדרך ישכון אור ותציליהו מיצר הרע. וראוי שתדע מה שאמרו ז"ל שהנשמה נקראת אור דכתיב נר ה' נשמת אדם דהיינו אור וכתיב עוטה אור כשלמה שנתעטף הקב"ה באור דזהו עצמו בגדי מלכות מלך מלכי המלכים הקב"ה בגדיו הם הנשמות שהם חצובות מאור העליון אשר נתעטף בו ב"ה המלך ישתבח שמו. והוא גם כן על דרך כי רוח מלפני יעטוף וכו'. דהיינו כבגד וזהו שרמז בברייתא כמלך שחלק בגדי מלכות הם הנשמות ובמשל יהיה הפירוש שהמלך חלק בגדי מלכות לעבדיו הכוונה היא שנתן המלך בגדי מלכות לעבדיו כדי כשילבשום ידעו כל הרואים אשר הם עבדי המלך לתפארת ולגדולה והם שאולים בידם והם ג"כ לשמירה כי מי הוא אשר יראה בגדי מלכות עליהם ויגע בם ולהבזותם ח"ו בבגדו בם. ועוד איפשר נמי שהנשמה תקרא בשם בגדים ע"ד מה שכתבו בזוהר הקדוש על פסוק דבבגדו בה שהוא בגד ממש על הנשמה ולעולם הבגדים הם לשמירה בעלמא בין במשל בין בנמשל כנז' הטפשים שבעבדים אמרו מה הנאה תהיה לנו מבגדי מלכות הללו אם לא יהיו עלינו תמיד וזוהי גדולתינו ותאותינו הלא לנו הם וישכחו כי הם כעל מנת לחזור. ובתורת שאלה בעלמא הם להם

אי נמי יס"ד שהם בתורת שאלה יאמרו בעת אשר המלך יבקש בגדיו לזמן רחוק ולעתים רחוקים את"ל שיהיה להם איזה לכלוך אנו רוחצים אותם עד שיהיו נראים הם כחדשים זהו המשל. הנמשל בזה בתת ה' הבגדי מלכות שהיא הנשמה אל האדם לשומרו מאויבו שהוא היצר לבל ידחנו והיצר לחם מלחמתו וסימא עינו דההוא גברא וכה מענה בלשונו ענג גופך בעוד שהנפש בך כי מחר שתלך הנפש אתה כפגר מובס לזה כל עוד שהנפש בך אכול ממתקים ועשה כל אשר תאוה נפשך הבהמית וידיח אותו ואת הנפש. וכזה תמצא בזוהר שפירש על פסוק דנפש כי תחטא דקרא מתמה נפש כי תחטא דאדרבא היא שלחה ה' למשמרת לגוף לבל יחטא ועתה היא עצמה תחטא והאדם אינו חושב בדעתו שלמחר יחזיר המלך מלכו של עולם בגדיו שהיא הנפש. וימצאנה מלוכלכת בכתמי העונות כי בטפשותו מימר אמר תמיד כן ינחילנה ואינו מעלה בדעתו יום המיתה. אי נמי כשיעלה בדעתו מאיזה סיב' אומר השתא מיהא יענג עצמו ככל אשר תאוה תאותו בעוד שהנפש בתוכו שהיא הבגדים וכאשר שאול ישאל המלך הגדול לקחת נפשו ממנו יתוודה וישוב ורפא לו ולעולם השתא מיהא יעשה מלאכתו כתאותו מלאכת מחשבת הגוף. וזה נמשך ממה שסימא את עינו היצר הרע ותופס דעתו

והפקחים שבם אמרו ודאי שהמלך נתן לנו הבגדים לתפארת ולגדולה וכאשר נצטרך להם נלבשם לעמוד לפניו בתפארת ויהיו לנו לשמירה לבל יגע בנו אדם בראותו בגדי מלכות עלינו אבל אנו רואים כי יבוא זמן שהמלך פתע פתאום יאמר הביאו הבגדים וראוי להחזירם נקיים וטובים לבל יכעוס המלך לזה אמרו הגם שלא נלבשם אם נניחם במקום שאינו מוצנע איפשר שיתלכלכו במקרה לכן נעשו להם שמירה מעולה דהיינו הקופסא ואז תו אין לחוש להם לשום צד מיאוס שיגיע להם ולא היו לובשים אותם אלא לזמנים ידועים לרצון המלך הנותנם זהו המשל הנמשל בזה הם הצדיקים אמרו איך לא נחוש לבת מלך היא הנפש היקרה לעשות ככל אשר יאמר היצר וממילא מתלכלכת בתאות הגוף לזה אין נכון לעשות אלא הקופסא שהוא ספר התורה ע"ד אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וזאת היא השמירה לנפש שלא יעבור עליה שום לכלוך וטומאה והגם דח"ו יעבור איזה חלאת החטאים בדרך מקרה על ידי עסק התורה נרא' הכתם ונשארת זכה ברה נקייה באמת שעה שהיו צריכין לאכול ולשתות לעבודת ה' ב"ה וב"ש ולעמוד לפניו אז היתה משמשת וחוץ מזה לא היתה כי אם שמירה בבית המדרש שהוא ארון התורה קופסא מליאה תורה זוהי קופסא של הנפש לזה בכל עת שישאל המלך ב"ה בגדו ימצאהו נקי והגם דעבר על האד' איזה עון או על דרך אין צדיק בארץ וכו' על ידי עסק התורה הוא נרחץ וזהו שרמז במשל כשהם מגוהצים שיורה שנתלכלכו ורחצום וגיהצו' על ידי עסק התורה נתרפאו הכתמים כי דע שאין שמירה בעולם לנפש מהיצר אלא על ידי עסק התורה דאם לא כן יעש' לו כמו שכתבתי למעל' מעשהו והנהגתו ועל ידי עסק התור' אגוני מגנה ואצולי מצלה. ואז והרוח תשוב אל האלדי"ם אשר נתנה. ובזה הוסרו כל הקושיות ואתי מיושב ומדוקדק המשל ודכוותיה בנמשל נמי שפיר. ומה שהקשינו ג"כ מה הועילה הנשמה בבואה לעולם הזה. אם לעומת שבאה כן תלך אתי שפיר דלא משכחת לה שתלך לעומת שבאה טהורה אלא במציאות הנזכר דהיינו עסק התור' ואז ממילא פשיטא שהרויחה כמה וכמה מהקופסא שהיתה בה. ועוד הריוח של הנשמה הוא ששלח ה' ב"ה למקום גדודי חיה ואריות ולחמה עמם והצילה עצמה וזוהי תכלית ביאתה ועוצם גבורתה בעבודת ה' מלכה ב"ה וב"ש ומה שהקשינו היכן רמוזים בגדים בנמשל כבר תירצנו שהוא על דרך עוטה אור כשלמה וע"ד כי רוח מלפני יעטוף. ומה שהקשינו אומרו מלת הפקחים ולא אמר הזריזים ג"כ מיושבת דהפקחים ם כאן צריך פקחות לדעת כי המלך ישלח אחר פקדונו ולא יניח לו מקום לרחוץ ופקחות גם כן להניח בקופסא שהוא בית המדרש לבל יגע בה היצר הרע שהיא עצה ותחבולה להמלט מהיצר הרע המפתה. ומה שהקשינו מה הוא המכוון באומרו מגוהצים נתיישב ע"ד אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וזה הפקח הגם דאפשר עבר מידו איזה עון לא שקט ולא נח עד אשר תיקן אשר עיוות ורחץ צואת חלאת עונו

אי נמי ירמוז מגוהצים שעל ידי עסק התורה והמצות הוסיף הארה בנפש כמו הגיהוץ הזה הנעשה אחר הרחיצה שמוסיף בבגד לובן ושבת ג"כ הנפש על ידי עסק התורה הוסיף בה הארה וגדולה. ובמשל יהיה הפירוש דעל ידי שהיו מוצנעים בקופסא זמן רב כאשר יוציאום ימצאום יותר טובים מכמות שהיו כי כן תמצא שע"י הקיפול והשמירה זמן ארוך יהיו נראים כחדשי' ודכוותיה בנשמות על ידי עסק התורה והצלתה מיד הרודף שהוא היצר הרע היא נראית חדשה ומגוהצת. ובזה יובן אומרם ז"ל ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך הלואי שתהיה יציאתך מהעולם כביאתך. ותיקשה א"כ למה יביאם ה' כיון דהמבוקש הוא לשוב באמת שבא אלא המכוון הוא כי אי איפשר להשיג זה מבלי שמירה גדולה מהיצר ועל זה תיטול שכר

ובזה יתורץ מה שהקשינו בתחילת המשל מעיקרו למה הוצרך אליו ומה נתבאר יותר במשל אלא דהתנא הוקשה ליה קושיתינו עצמה באומרו תנה לו כמו שנתנה לך אלא בכדי טרחה הענייה בבואה למקום הרע שהוא הע"הז בתוך הגוף לזה אמר המשל שממנו תבין כי יש לה שכר שהרי אי איפשר שתשוב כמו שנתנה ותמלט מיד היצר אלא על ידי עסק התורה ועל ידי השמירה שלא ימצא מקום שיכנס