חפץ השם קנו

מסברא או מדרש' הכתוב. ועד השתא לא ידענא לא זה ולא זה

ונראה דמפיק לה ממה שדרשו בהנהו קראי דיונה שדרשו כי על ענין האדם בשעת מיתה ודרשו על קרא דויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות. וכן הוא בהדיא בזוהר וזה לשונו שלשה ימים ושלשה לילות אילון תלתא יומין דבר נש בקברא ואתבקעי מיעוי וכו' ואומר לו טול מה דיהבת בי וכו' הכא הוא דכתיב וזריתי פרש על פניכם וכו' עד כאן. והכא נמי פשיטא דעל זה סמך רבי יהושע בן לוי בדבריו דאמר שלשה ימים ושלשה לילות וכו' ואייתי הש"ס דברי רבי יהושע בן לוי ולא הוצרך לראיה וק"ל

שם גמרא במתים חפשי וכו'. הכוונה בזה דאי לאו האי דרשא דרבי יוחנן הוה אמינא דגם המתים שייך בהו קיום מצוות באופן דמצו לקיומינהו כגון להלבישם ציצית ולהסיר מעליהם שעטנז וא"כ עדיין שייך בו לקיים מצוות ואיכא למימר ביה לקיים שבתות הרבה לזה הוצרך לדברי רבי יוחנן: וק"ל

שם גמרא שאם הוא לא בא וכו'. פי' לאו דוקא דבהכרח בג' דורות ימצא עניות דהא קא חזינן טובא דהוו הרבה דורות בעושר: וק"ל

שם גמרא לעולם יבקש אדם וכו'. אמרו מלת לעולם דהגם דאמרינן מזונא לאו בזכותא תלי' מילת' אלא במזלא. וא"כ מאי יועילו הרחמים דמזליה לא ישתנה לזה אמר לעולם יבקש אדם רחמים דסבירא ליה כמאן דאמר לקמן אין מזל לישראל והכל תלי בבקשת רחמים. והגם דמזוני צריך זכות גדול כמו שפירשו התוספות לקמן עכ"ז אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים וקשה לדרך זה הוה ליה להש"ס לאתויי הא דתני רבי אליעזר הקפר דסובר נמי אין מזל לישראל בהדי הנהו כולהו דמייתו לקמן. ונראה עוד לומר דאיפשר דר"א הקפר דעתו הוא דיש מזל ועל זה קאמר לעולם הגם דיש מזל עם כל זה על ידי רחמים יזמין לו הק"בה מי שיתן לו צדקה ויגמלהו חסד על דרך מה דאמר בסמוך דאמר רבי חייא לדביתהו אקדים ליה ריפתא לעני כי היכא וכו' והרבה מיני רחמים אית ליה לקב"ה לרחם על העני בעניותו כי אל רחום הוא ב"ה: ופשוט. אי נמי יש לומר דלעולם הנולד במזל עני הוא עצמו לא ישתנה להיות עשיר והכא שיבקש רחמים הוא שיתן לו ה' בנים ויזמינים לו במזל עושר. והוא ע"ד אומרם ז"ל בה' דברים האב זוכה לבן וא' מהם העושר ועל זה יוכל האדם להתפלל. וק"ל

שם גמרא האי דמעתה עד ארבעין שנין וכו'. פירוש מה שמכחיש ממאור העינים מצד הבכי הדרי ממ' שנין ולמעלה מכחיש והו"ל בבכי ולא מהדר וזהו ושבו העבים אחר הגשם. וק"ל

דף קנב גמרא טבא תרי מתלת ווי לחדא וכו' פי' דהנה שלשה זמנים הם בימי האדם זמן העלייה וזמן העמידה וזמן הירידה. וזמן העמידה והירידה הם קרובים בסוג ולזה אמר טבא תרי מתלת. דהנה ידוע הוא דלא לימא האדם זה טוב מזה אלא בנערכי' ולזה אמר טוב תרי מתלת. דעל כל פנים כולהו הם זמנים שאין האדם שמח בחייו בזמן העלייה דהיינו הינקותא ולזה אמר ז"ל כנגד אותו זמן העלייה ווי לדאזלא ולא הדרא ולא הספיק לומר טוב לחוד: וק"ל

שם גמרא משום שלום בבית בטל איפשר דטעם אומרו ענין זה דלכאורה אינו ענין אלא להודיע כי הזקין ביותר

אי נמי שאשתו מעלל' עליו כשהולך לאיזה מקום ומתקוטט' עמו ואין לו במה לשים שלום לזה אינו הולך וק"ל

שם גמרא כי הוא אמר ויהו' וכו' נראה לפרש דהכוונה היא ע"ד אומרם ז"ל חוש המישוש חרפה היא לנו לזה אמר הכתוב כי הוא אמר ויהי כי כן גזרה חכמתו יתברך ולמה כי הוא ציוה וכו' לקיים מצות פריה ורביה ואומרו ויעמוד היינו על האדם שיתקיים בעולם דכל אחד מניח אני ממלא מקומי וכן כל אחד ואחד ועוד נרא' לומר הכוונה היא לומר כי י"י אמר וגזר על מציאות האשה בכי האי גוונא דהיינו כמו שמפרש אחר כך בברייתא אשה חמת וכו' ולמה עשה ה' ב"ה כך אלא כדי דכאשר יתחבר האדם אל האשה לקיום המין לא תהי' כוונתו להתעדן ולהתענג ח"ו אלא לקיים מצות ה' ב"ה אשר ציוהו לקיום המין האנושי ואם היה ה' עושה באופן אחר היותר נאות לתאוה אז יהיה הדבר בעשותו לתענוג ולא לקיים ציוויו ית' לזה אמר כי הטעם הוא כדי שיהיה הוא ציוה ויעמוד דכפי הטבע לא יתאוה אדם לזה כמבואר בתנא וכו' כי אם לעשות רצון אבינו שבשמים יתברך ויתרומם שמו ה' יזכנו אמן: ופשוט

שם גמרא מת שאין לו מנחמין הולכין עשרה בני אדם וכו' הטעם הוא להיות כי הנפש היא מתאבלת עליו שבעה ימים לזה כאשר יש לו מנחמין זהו תנחומי הנפש וכאשר אין לו אז אין לה מנחם ועל זה אתחזי ליה בחלמא לרב יהודה ואמר ליה תנוח דעתיך שהניח דעתו וניחמו שהיא הנפש המדברת: ופשוט

ע"ב גמרא תנו רבנן והרוח תשוב אל וכו' עד סוף הברייתא. קשה א' א"כ דהקב"ה לא יבקש מהאדם אלא זה שישיב לו הנפש כמו שנתנה לו כמו שבאה כן תשוב. א"כ למה טרחה לבא עד הלום מעולם העליון לדור דירת קבע עם הפך מזגה וטבעה והכניסה עצמ' הנפש בסכנת מות בעשות האדם הפך רצון הבור' ב"ה באחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ונכרתה הנפש ההיא עלובה היא הנפש אחר שה"בה אינו מבקש מהאדם כי אם שיחזירנה כמות שהיתה. ועוד קשה צריך לדעת למה הוצרך מעיקרא למשול משל דהמכוון מובן מבלי עשות משל. ועוד קשה הרי המשל לכאורה אינו דומה אדרבא לנמשל דהמשל הוא שעבדים קפלום והניחום בקופסא והיכן היא דוגמת זה בנמשל. והקופסא. ועוד לא גילה התנא מה היא כוונת של המלך בתת הבגדים אם הוא לחלוטין או על מנת להחזיר אדעתא דמאי נתנ' להם. ועוד צריך לדעת מהו לשון מגוהצים דקאמר דהוה צריך לומר החזירים לו נקיים ומהו מגוהצים דמשמע דכיבסום וגיהצום. ולא ידעתי מי הכריחו לזה ומאי כוונתו

אכן הכוונה היא דהנה ידוע הוא מערכת מלחמת היצר עם האדם מעודו האדם והוא נרדף ממנו אשר מבקש את נפשו להמיתה וזוהי אומנתו בתחלת מערכת מלחמתו קודם כל דבר משום מסוה הטומאה על פניו ומכסה עיניו עד שישכח מלכו ומהלכו מעולם העליון לעולם השפל למה בא. ובאומרך כן שהושלל מיד מידיעת סיבת ביאתו ואותה מכנגד עיניו ופניו העביר אז כל מגמתו וחפצו ותאוותו יכונו יחדיו אל אשר יהיה שמה הרוח רוח עועים המתעהו בענייני הגשמי ומשם יעלה בתאותיו ככל אשר תאוה נפשו ולא יעמוד לפניו עוברי את פי ה' אלדיו בלכתו ילך כי זו היא תכלית ביאתו והיותו בעולם הזה דאם לא כן למה הוא חי בעולם כי אם לעשות ככל אשר יאוה ולא להמית עצמו וזאת תורת האדם ככל אשר יאוה יעשה: