חפץ השם קנה

מה שנתייעץ לשכור פועלים וזה אסור וכמו שפי' בד"ה פשיטא. והש"ס מסייע לפירושם דלא קאמר בוא עמי וזה צריך נבואה. ונראה עוד לומר דגם הרמב"ן ורשב"א יודו לזה אלא דהם ז"ל דקדקו לשון דקאמר רב יהודה לכרך פלוני אני הולך למחר דמשמע דהודעה בעלמא הוא דקא מודיע. ונפקא מינה דכבר היה בדעתו ובמסקנא קוד' השבת דילך למחר ואין זה אלא דמודיע לחבירו הודעה בעלמ' וכפי זה למה יאסר מילתא כי האי לזה הוצרכו לומר דאמר בוא עמי שילך עמו חבירו דבזה היה אסור אי לאו טעמא דבורגנין וממילא אי הוי כי האי גוונא דיאמר למחר אלך למקום פלוני אסור וג"כ נמי בנדון דידן דאשכור פועלים למחר אסור גם לסברת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ובזה לא קשה מידי ודו"ק. והתוספות ז"ל דלא דקדקו דקדוק זה משום דמשמע ליהו דהאי לישנא נמי משמע דעכשיו מת מתייעץ לילך וגומר אומר להלוך למחר לכרך פלוני: ודו"ק

ע"ב גמרא ונמלך לגודרה פי' נמלך בשבת וחשיב לגודרה. ועל שלא שבת ממלאכת מחשבת קנס על עצמו ולא גדרה כלל: ופשוט

דף קנ"א גמרא רבי יוסי בר יהודה אומר ובלבד שלא יזכיר סכום מקח מדברי רמב"ן במלחמות מובן כי לא יחלוק ר"י על תנא קמא ואינו אלא מוסיף חידוש לאסור ופירש הרב המגיד שלא יקצוץ לו דווקא עד זה הסך תקנה דמשכחת לה שלא ימצא בשיעור הזה שאומר לו ונמצא דיבור זה לבטלה. אי נמי וכו' יע"ש. ולע"ד קשה לי לסברת הרב המגיד דא"כ הו"ל למיתני ובלבד שלא יקוץ לו מהו מלת ובלבד שלא יזכיר לו סכום המקח כי ודאי שלא יסבול זה הפירוש כלל ולזה הוכרח רש"י ז"ל לומר דחול' על מנה מאתים וזהו הזכרת הסכום דאסר וכפי פירוש בה"ג והר"ן שפירשו סכום המקח היינו שלא ידקדק לתשלום מה שנושה בו כגון מלא לי דינר כמו שהביא דבריהם הבית יוסף סי' ש"ו אתי שפיר סכום מקח אלא דקשה לדבריהם ז"ל דהכא לאו עם המוכר מדבר כי אם עם השלי' שמשלחו להביא בסך מה שימצא ומי הביא לכאן המוכר לומר לו חשבון הנושא וכו' וזה פשוט שהוא דוחק. והנראה לע"ד לומר בזה והוא אעיקרא דדינא טעמו דרמב"ם ז"ל וסיעתי' דאמר דר"י לא פליג אתנא קמא הוא שדקדקו דקדוק אחר בדברי ר"י והוא נרגש לעין כל דלמה נקט בלישניה מילת ובלבד דאין לה הבנה והכי הוה ליה למימר ר"י אוסר אי נמי ר"י אומר אסור להזכיר לו וכו' מהו ובלבד דמשמע דדברי תנא קמא אמת כל דבריו אלא בא להתנו' ר"י תנאי אחד לאסור ומכח אמרו הם ז"ל דר"י מודה לדברי תנא קמא דמנה מאתים ופי' ובלבד כך הוא דהיינו שלא יאמר לו המשל' כזה זהו שיוויו ודבר פלוני זהו שיוויו שזה כענין מקח וממכר ואין בו צורך וג"כ לענין המת והכלה אלא דהו' קאמר ליה לשליח שלא יהיה נבער מדעת מה ששוה כל דבר שלא יתן בדבר ששוה עשרה עשרים וכדומה וזהו שאסור לומר לו ומציאות דאסר ר"י לסברת הרב המגיד הוא מדברי תנא קמא משתמע דאסור כיון דקתני במנה הבא במאתים א"כ פשיטא דלא קץ ליה דבהדיא קתני לה ואדרבא דמרחיב לו הסכום ופשיטא דלאו דוקא מאתים והוא הדין יותר אלא דמן הסתם יכפול השיווי והוא הדין למעלה: וק"ל

תוספות ד"ה האי כל וכו'. וי"ל התם שאני וכו'. והגם דהאי דלא יאמר אדם הכוונה היא לא יאמר לישראל לשכור בשבת והא פשיטא דאסיר ומסיק הש"ס דמשנה יתירא להתיר הנראה וכו' עכ"ז סוף סוף הא קא שרי אמירה והוזכרה במתני' משא"כ התר החשכה דלא תניא כלל במתניתין והיכי קתני כל שאני רשאי בחשיכתו היכן הוזכר התר החשיכה דקתני כל וכו': וק"ל

תוספות ד"ה לעולם אסיפא וכו' ומתניתין הכי קאמר וכו' פי' דקשה דהא דקאמר נמי אבא שאול מובן מתנא קמא באומרך כדשמואל. ואדרבא הא דאבא שאול לא איצטריך כיון דהו' דבר מצוה לזה קאמרי התוספות ז"ל דסוף סוף איכא רבותא בהא דמת וכלה הגם דהוי דבר מצוה ואיצטריך למכלל כללא. וק"ל

תוספות ד"ה גוי שהביא חלילין וכו' לא כפירוש הקונטרס ואמאי קאמר נמי. ונלע"ד לפרש דהכי קאמר נמי הגם דהוי ספיקא ולא מוכחא מילתא אסרינן נמי ביה ומה אסרינן בכדי שיעשו וזהו שפירש רש"י ז"ל בד"ה ימתין וכו' נהי וכו' וא"כ הוי פירושא דנמי על חששת האיסור ולא על מין האיסור דבכדי שיעשו: ודו"ק

שם בא"ד על כן נראה וכו' היינו עד כדי שיעשו. וקשה פשיטא הגוי שעשה מלאכה לישראל בשבת דאסור ליהנות ישראל בכדי שיעשו. וכבר סתם לן תנא בהרבה מקומות איסור זה

אי נמי אמרינן דנחת לזה הכא הוה ליה לומר בהדיא גוי שעשה מלאכה לישראל בשבת אסורה בכדי שיעשו. בשלמא לפירוש הקונטרס אשמועינן עולמית משום קנסא אלא לדידהו קשה. ויש לומר דנקט תנא הא לאשמועינן סיפא דאלא אם כן באו ממקום קרוב דאף על גב דהבאים דרך רשות הרבים שרי מיד דלא מהני כל כך הנאתו. ויש עוד ליישב: וק"ל

שם בא"ד דסתם חלילין וכו' פי' בעלמא והכא צריך לומר שלא הביאם לשם כמה בני אדם וישראל בכלל. אם כן צריך לידע אי הוי רובא ישראל או מחצה על מחצה אלא ודאי דהביאום להאי ישראל אלא כיון דמסתמא אין מביאין חלילין לאדם אחר לא מוכחא מילתא

אי נמי הכא נמי דהביא החלילין לכמה בני אדם ותלינן דאם לא היה זה הישראל לא הוו הרבה בני אדם דיוצרכו להביא החלילין בשבילם והגם דאמרינן בפרק כל כתבי גבי מרחץ דכי מחמו ליה אדעתא דרובא מחמו ליה הכא נמי אדעתא דרובא קא מייתו להנהו חלילין. יש לומר דשאני מרחץ כד הוו רובא גוים תלינן הגם דלאו הוו ישראל שם כלל אפי' הכי הוו מחמו ליה דאיכא על כל פנים בשביל מי מחמו מה שאין כן בחלילין דמייתו ליהו בשביל בני אדם ד' וה' הא ודאי איכא למיתלי דכל אחד משלים לסיבת הבאתם ואסור לישראל כי הוא גורם ואיכא למימר כיון דאיפשר דאי לאו הוא לא הוו מייתו ואסור: וק"ל

ע"ב גמרא ואף שלמה אמר בחכמתו. צריך לדעת מה חכמה קאמר הכא דמיחש לה הש"ס בלשון חכמה דקאמר בחכמתו. אכן הכא כד דייקינן שפיר דמה דקאמר הש"ס קאמר שלמה בנועם דבריו ע"ה בחכמתו והוא דהש"ס קאמר כדי שלא תפוח כריסו של מת. אם כן חיישינן לתפוח וזהו דקאמר שלמה המלך ע"ה ונרוץ הגלגל אל הבור וכו'. שהגלגל הוא הגלל שבכרס והבור הוא הפה ותיקשה ומי יביא הגלל שבכרס לפי הבור שהוא הפה כי הפה למעלה בגוף אם לא שתאמר על ידי הפחה שתפוח הכרס ותגבה עד דכאשר תבקע הכרס תרוץ אל הבור. וזהו בחכמתו שהוא יודע ענין האדם במותו ורמז לנו בחכמת דבריו: וק"ל

שם גמרא אמר רבי יהושע בן לוי לאחר שלשה ימים וכו' לא ידענא מנא ליה לרבי יהושע בן לוי זה אם