חפץ השם קמז

שם בא"ד והשתא קשה לר"י דבשמעת' וכו' נראה כי התם הוכרח הש"ס מההיא דלא חשיב לה בהדיא שאר המעיינו' דסובר דלא יטמא בהיכא דלא ניחא ליה אלא אי הוי מעיין ודוקא בדם דגלי קרא ולזה מוקי שלא לרצון בסתמא דוקא והדר ביה הש"ס ממה דמסי' הכא וקושיית וסבר רב יהודה לאו פירכא היא אב"א כיון דאית ליה ההיא מתני' דלא חשיב לה המעיינו' לא חש להא מתני'. ואב"א דפירכא זו לסברת הש"ס דהתם מעיקרא ליתא דהגם דאינו משקה בסתמא אסר רבי יהודה וסובר דבעומדים כמשק' הוו מסתמא ואסר הגם דלא הוו משקים דילמא סחיט ליהו בהדיא ואתי לידי חיוב חטאת וגזר כס' רבנן בשאר פירות והש"ס דלא משני הכי דסבר לשנויי ליה כדעת המקשה דקאמר וסבר ר"י וכו' דסובר המקשה דבהכרח דהוי משקה לסברת ר"י קא משני לדידי ולעולם דמסקנת הש"ס קאמר בכריתות דלא זהו הנלע"ד לישב: וק"ל

שם בא"ד ועוד קשה לר"י וכו' לפי מה שפירשתי לשיטת רש"י ז"ל דדם מגפתה גילוי מילתא בעלמא דגמרינן מיניה בתר דאית לן קרא דהוי משקה ולאו משום דבאומרך דם משקה חלב משקה דאז ממילא כל מה דהוי משקה בדם הוי משקה בחלב אלא דגמרינן מיניה מילתא דמיסתבר לן גמרינן מילתא דלא מסתבר ליהו לרבנן לא גמרינן כהא דשלא לרצון דלא ניחא ליה בהדיא לא מסתבר ליהו למיגמר מדם דליהוי משקה אלא דוקא להא מילתא דמסתמא מיסתבר להו למימר דהוי משקה מדם. ועוד איך יהיה דרבי עקיבא יטמא בכי האי גוונא דלא ניחא ליה בחלב הבהמה אלא ודאי דלא סבר דהוי משקה אלא דוקא מסתמא והיינו שלא לרצון דקאמר בין רבי עקיבא בין ת"ק ובעי תנא קמא למימר דסלי זתים יוכיחו דאיכא הפרש בין ניחא ליה לסתמא ומהדר רבי עקיבא דשאני וכו' כדאיתא במכשירין ובזה לא קשה מדי דלעולם חלב האשה דוקא מסתמא: ודו"ק

ע"ב גמרא אמר שמואל סוחט אדם אשכול וכו' מדקא מייתי הש"ס האי סברא סתמית בשבת מוכח ודאי דקים ליה לש"ס דבשבת קאי דהוה צריך לפרש ומה שכתב הרי"ף ז"ל להנהו דבעו למימר דוקא בי"ט קאמר שמואל והכריח ממתני' דבזתים וענבים אפילו לאכילה מודים כולי עלמא דמשק' הזב מהם אסור וכיון דלאכילה קיימי משקה הזב מהם כלאכילה דמי ואסר במתני' ש"מ דבי"ט קאמר נראה דאין הכרח דהכא התירו לו כיון דמוכחא מילתא דלאוכל חליב ליה בהדיא תוך האוכל אבל משקה הזב מזתים וענבים העומדים לאכילה לא מוכחא מילתא דלאוכל קא בעי ליה ומשכחת לה דכיון דזב דשתי לה והוי משקה גמור ונשתנית מחשבתו. וראיתי להרי"ף ז"ל שפירש ואמר דההוא דזב בקערה. ובאמת אחרי קומי מקידה אומר אני כי פשיטא דלא יסק אדעתי' לומר דמתני' דזב לתוך אוכל דהיינו לתוך קדרה שבה אוכל דמי הכניס אוכל לשם ומסתמ' פשי' שלא לתוך אוכל זב אותו המשקה כי הוא הכניס הענבים לאכילה וזבו מאיליהן והיכי יס"ד דהוי לתוך אוכל. ונראה לומר דהנהו דמפרשי זה לא סברי כמו שסובר מורינו הרי"ף ז"ל דלתוך הקדרה היינו שיש בה אוכל ולתוך הקערה היינו שאין בה אוכל דהעיקר הוא האוכל ממש שהמשקה נכנס לתוך האוכל דאי סברי כן לא מייתו ראיה ממתני' דמאן דכר שמיה דאוכל במתני' אלא דסוברים דכיון דלאכילה קיימי הו"ל כמחליק בענבי' שפירש"י ז"ל בד"ה הבא לצור' אוכל כגון שסחטן לצורך פת הכי נמי כיון דלצור' אכיל' נינהו הגם שנסחטו לא נעק' שם אכיל' מהם מן הסתם הגם שנסחט לתוך כלי שיהיה ומי לא משכחת לה דכנסן לאכלין דהיינו שיהיה סוחט ונותן לתוך הקדירה וקאמר כמתני' דהזב אסור זוהי כוונת האומרים. ומה שיש להקשות עלייהו כתבתי והגם דמה אני להשיב על דברי הרי"ף ז"ל ולא על תלמיד תלמידו ח"ו ואני בער ולא אדע לפניו עכ"ז ובמילתא דלי' נפקא מינה שום הילכתא כתבתי הנלע"ד. ועכ"ז דברי אדוני ז"ל עיקר ונכון ונראה דדברי רב חסדא נמי בשבת הוו כדשמואל דבמאי דקאמר שמואל קאמר רב חסדא אלא דנראה לי ליישב לדעת התוספות ז"ל שכתבו בי"ט דהא רב חסדא לא אתא למימר אלא דנלמוד דלא הוי סחיטא והא כדאיתיה והא כדאיתיה ולמאן דלית ליה מוקצה אף בנולד לא הוי העז פסולת ושרי אף בשבת אלא דלרב חסדא לא נכנס בדעת זו אלא לומר דהא מיהא דסוחט לא הוי בכי האי גוונא כהא דחולב ודוקא שמואל הוא דהוה ליה לפרש דבריו אי קאי בשבת משא"כ כרב חסדא דלא אתא אלא לומר נלמוד וכו': וק"ל

שם גמרא אמר רב חסדא וכו' לכאורה לא ידענא מאי מחדש רב חסדא דפשיטא דהכי היה ונראה דכל דברי רב חסדא לא הוו אלא לאשמועינן אבל לא לקערה דסלקא דעתך אמינא דוקא התם דאסר שמואל הקערה אעפ"י שבקערה לא שתי איניש לא מוכחא מילתא ובהיכא דגזר גזר דלא הוי אלא גזירה בעלמא ובהיכא דלא אמר לה בהדיא כהא דחולב אימא דשרי ולא דמי כל כך ליין ושמן קמל"ן דנלמוד דאסיר בקערה. אי נמי כיון דאיכה מאן דס"ד לומר דחלב מעין הוא ויסבור מאן דהוא דבחלב אסו' בכל גוונא קמל"ן דהכל אחד דדמי משקה היוצ' מזתים וענבים לחלב: וק"ל

שם גמרא אלמא קסבר משקה וכו' היה נראה לומר כי הוא סיום דברי ר"ח והוא שיבוש דאינו אלא דברי הש"ס ומה שפירש רש"י בד"ה אלמא מדקאמר סוחט לתוך הקדירה דקאי אדשמואל בהכרח כי היכא דליפרוך ליה דלרב חסדא לא קאמר מידי אלא מדברי רבינו נלמוד. וזה פשוט. והניח מלדייק דברי שמואל עד שסיים דברי התלמוד שדייק ושמע מדבריו שהחולב עז ומהדר אעיקר המימרא למיפריך: וק"ל

שם גמרא מתיב רמי זב החולב וכו' קשה למה הניח רישא דמשנה וקא מקשה מסיפא דידה דהא רישא דמשנה היא טמא מת שסחט זתים וכו'. דמותיב מינה רבינא בסמוך וסיפא דהך משנה היא הך דזוב החולב וא"כ הוה ליה למיפרוך מרישא וההיא בהכרח לשנויי כדמשני רבינא הוא מפרק לה בסוחט לתוך הקערה דלא סגיא בלאו הכי וכיון דרישא לתוך הקערה הגם דלא מפליג בין קדר' לקערה הכי נמי סיפא הגם דלא מפליג מוקמי' ליה בחולב לתוך הקערה בסיפא דלא מוקמינן רישא בחד גוונא וסיפא בחד גוונא ומדלא קא פריך מרישא דאדרבא יותר הוה ליה למיפרך מרישא דמתני' דאז פריך בלאו מימרא דמדברי רבינו נלמוד חולב אדם וכו' דליפרוך סוחט אסוחט זתים וענבים אלא דמשמע דמשני לה כדרבינא א"כ מאי פריך מסיפא כיון דמרישא לא קשה ליה ומצי לאוקמה דלתוך הקערה לוקי נמי סיפ' לתוך הקערה ולא ליפרוך מידי ועוד קשה היכי פריך דלא קא מפליג דזה לא שייך דמיסק אדעתי' דאיצטריך לפלוגי דמסתמא החולב אינו חולב לתוך התבשיל והמאכל ובהא לא קא עסיק. וכעין שכתבתי בסמוך דלא מפליג בחולב לתו' פי התינוק וא"כ פשיטא כי מסתמא החולב לשתיה ולא לתוך האוכל ועוד קשה לי הא דמשני לקמן רבינא בסוחט לתוך הקערה. מאריה דאברהם מאן דכר שמה דקערה הכא לימא הכא במאי עסקינן בסוחט לשתיה לשתות ולא לתוך האוכל ומי אמר זה דהכא