חפץ השם קמו

תוספות ד"ה ובלבד שלא יספוג אפילו וכו' פירוש דאי דלית ליה עור פשיטא דאסור ולמה איצטריך לאשמעונין ובלבד שלא יספוג מהכא קא דייקי לה. ופשוט

תוספות ד"ה מלקט וכו' נראה דל"ג וכו' משום עובדין דחול וכו' ע"כ קשה ולמה לא אמרינן נעשה וכו' דכלל' הוא כד מקשינן דיוקא דרישא לסיפא אמרינן נעשה הכי נמי אמרינן אבל לתוך כפו נעשה כלתוך הסל ואסיר. ונראה כי מזה הרגישו הם ז"ל וכתבו באורך לשון הנך אסירי משום עובדין דחול דלכאורה דברים אלו כנטולין דמו אלא המכוון הוא כיון דמעיקרא אפילו סל וקופה איסורא דידהו משום עובדין דחול דוקא א"כ פש פשיטא דלא דמי לתוך כפו דלא דמי לעובדין דחול ויותר הוה ליה לאשמועינן לתוך כפו דה"מ דאמרינן נעשה במילתא דהויא איסורא בעיקר הדין משא"כ בכה"ג: ופשוט

תוספות ד"ה הלכה וכו' וי"ל דשייך טפי לגזור וכו' היינו למה דקיימא ליה הלכה כחכמים וזתים אפי' עומדי' לאכילה אסורין דמו להו בצים שהם עומדים ליסחט וכו' משא"כ לרבי יהודה דכל לאוכלין אפי' ענבים שרו ואוכלא דאפרת הוא: וק"ל

תוספות ד"ה שמשך א"כ תיהוי תיובתא דרב ורבי יוחנן ונראה כי אפשר דתנא דברייתא סובר הלכה כחכמים בזתים וענבים ולא חש לאתויי דברי רבי יהודה כי אם בתותים וכו' וסובר כר' יוחנן והגם דגם בתותים ורמונים סתם בלשון חכמים עכ"ז ברישא דענבים לא חש כלל להביא דברי רבי יהודה: וק"ל

דף קמ"ד תוספות ד"ה לא לרצון ואת"ל דאינו מזכיר מעין אלא כלומר דמשקה וכו' פי' והוי הפך דברי המקשה דבמא' אתכשר וסובר דכיון דהוי משקה ליכא לפלוגי בין בפיו של תינוק וכו' והגם דסברא זו מעול' לא תס"ד מכל צד ומדברי הסוגיא כלל אלא דטעמייהו ז"ל דהוצרכו לפרש זה הוא משום דלדרך זה דברי רבא דחוקין ביותר דמכנה ערוכה היא דלאו מעין הוא חלב האשה ולזה ידחוק הדוחק כל מה דמצי כי היכי דלא למימר דיס"ד רבא דהוי מעין לזה נחתי הם ז"ל להכריח דבהכרח דרבא סובר דמעין הוא דא"כ מאי צריך למימר וכו'. והוא הדין משאר הכרחות דאיתנהו אלא דנקטו הם ז"ל הא ויספיק להכריח דסובר רבא דמעין הוא ומתני' דקאמר דלא הוי מעין לא קשיתיה לרבא כדמשני דגם הוא מתני' אשכח דקתני דמטמא שלא לרצון ומצד זה בהכרח דהוי מעיין זהו כוונתם ז"ל. ולעניות דעתי הקלה נראה לפרש אם יתרצה הב"ה דהכי פירושה דהתם לעולם דלא יס"ד דרבא יסבור בחלב דחוזר ונבלע דמחלוקת במציאות וזה לא היה ואנן קא חזינן דלא חוזר ונבלע אלא דרב' סובר דהוי מעין היינו דהוי משקה גמור לטמא שלא לרצון ואפילו בפה התינוק ופליג רבא אדברי המקשה דקאמר במאי אתכשר אלא דסובר רבא דכל היכא דאשכחן דמטמא שלא לרצון כהא דחלב האשה מעיין הוא פי' משקה גמור הוא שלא ישתנה להיות אוכל להיותו בפה התינוק כיון דהגם שיצא שלא לרצון הוי משקה וגם לפי מה שפי' בפירוש המשנה בסברת רבי עקיבא היא דאחד לרצון ואחד שלא לרצון שוים הם עכ"ז גם לסברת רבי עקיבא שפיר קאמר רבא כיון דאפילו שלא לרצון טמא הוא א"כ משקה גמור כמעיין הוא ואיפשר דגם רבי עקיבא דטעמו דסובר לרצון ושלא לרצון טמא הוא משום דחשיב ליה מעין דמהאי טעמא לא שנא ליה בין לרצון בין שלא לרצון. הכל משקה ולעולם הגם דאין מתעגל ויוצא קאמר דהוי מעיין ולגבי טומאה חמורה הוא דבעינן מתעגל ויוצא וחוזר ונכנס כדאי' בנדה אלא דהש"ס דקא פריך סובר דבאומרך מעיין הוא לכל דבריו ולא יטמא חלב בפה התינוק אלא אי הוי מעיין גמור וזוהי פלוגתא דפליג אש"ס אדרבא ופריך מההיא דבמאי אתכשר דבעי הכשר ומשני דרבא לית ליה ההיא ופשיטא דמשקה גמור הוא דלא בעי הכשר לעולם ועד. ופריך מההיא דט' משקין בזב דאי הוי מעין הוה ליה כרוקו וכזובו וכו' דמטמאין טומא' חמורה משום דסובר הש"ס דאי הוי מעיין הוי מעיין לכל דבריו ולטמא טומאה חמורה בכל שהוא אשר לא כן סובר רבא בהא דטמא טומאה חמורה דהא דטומאה חמורה היינו מטעם דמתעגל ויוצא ונכנס ולאו מטעם דחוזר ונכנס גרם לו להיות מעיין דכן סובר הש"ס דמעיין הוי בלאו הכי להטמא בלי הכשר אלא דלהטמא טומאה חמורה בעינן מתעגל ויוצא וחוזר ונכנס כדאיתא בנידה ותימא שכתבו הם ז"ל היא סברת רבא דלא נראה לו לומר דמה שמתעגל גורם לו ליחשב מעיין דבזה פריך ליה הש"ס בהאי סברא ולזה פריך ליה רבא בכי האי גוונא בשלמא לדידי דקאמינא דמשכחת לה דהוי מעיין הגם שלא יטמא טומאה חמורה בכל שהוא אלא שלא יצטרך הכשר והא דבעינן מתעגל ויוצא לאו ליקרא מעיין אלא ליטמא טומאה חמורה דוקא שפיר דלא קשה הני תרתי מתני' דחדא קתני דמטמא שלא לרצון דמשמע דהוי מעיין וההיא דלא קא חשיבא לחלב בהדי רוק דהא כדאיתא והא כדאי' אלא לדידכו קשה ומשני לעולם הא בהא תליא דבאומרך מעיין יטמא שלא לרצון ויטמא טומאה חמורה וההיא שלא לרצון דקתני ההיא היינו בסתמא והשתא דברי רבא לא אידחו ועדיין אפשר בסברתו וקושיית הש"ס אינה קושיא לפי מה שפי' ושפיר. וח"ו איני חולק על דברי רבותי בעלי התוס' ז"ל מאורי התורה אלא דדרך איפשר כתבתי זה שנלע"ד אם יכשר בעיני ה' ב"ה. כי נראה לי דוחק הרבה להניח סברא כזו לדברי רבא דחלב ודם מתעגלים ויוצאים וחוזרים ונכנסים ובפרט הדם דפשיטא דכיון דנצרר הדם תו לא הדר. ולפי שיטתם ז"ל צריך לומר בדם הכי דהא קתני במתני' דגמרינן מדם מגפתה ומה דעבדינן בחלב ממילא הכי הוא בדם והוא קצת דחוק לפי עניות דעתי לפי דעת רבותי בעלי התוספות ז"ל ודבריהם עיקר. וק"ל

שם בא"ד לא לרצון וכו' כצ"ל דמה שהיה חושבו וכו'. דס"ד דחוזר ונבלע פי' מדלא פריך ליה לרבא מההיא דמה רוק מתגלגל וכו' אף כל וכו' ומניה יכריח לרבא דרוק לא הוי מעיין אלא ודאי דהא ידע רבא וסבר דגם חלב מתגלגל וכו' וחוזר ונבלע מדקא מטמא שלא לרצון וצריך לומר כפי זה שהיה סובר גם כן רבא בדם שהוא מעיין ומגלגל ויוצא וחוזר ונבלע מדקא מטמא שלא לרצון. דלא ניחא ליה וקשה דילמא לעולם לאו מעיין הוא ושאני דם מגפתה דבהדיא ריבה הכתוב ודם חללים ישתה דהוי משקה שלא לרצון. וי"ל דסובר דהא לא הוי אלא אסמכתא בעלמא אי לאו דהוי מעיין לא הוי משקה מהאי קרא. וקשה א"כ דהוי מעיין למה איצטריכו לקרא דודם חללים ישתה. וי"ל דמהאי קרא נתגלה לנו דמעיין הוא דהוה ס"ד ללאו מעיין כרוק ומהאי קרא איגלאי מילתא דמעיין הוא זוהי סברת רבא: וק"ל

שם בא"ד דדעתיה של תינוק וכו' הוצרך לזה משום דהחלב הנוטף מהאשה אפילו בכלי לא חזי מידי וכמאן דנפיל בתנור הויא והנוטף בתנור אמרו הם ז"ל דכיון דלאיבוד קאי לא ניחא לה הכי נמי כל הנוט' אפילו בכלי כיון דלא חזי למידי כלאיבוד קאי ולזה אמרו דעתיה דתינוק קריבה אצל חלב לאחשביה משקה: וק"ל.