חפץ השם קמד

תוספות ד"ה עצמות וקליפין לא כפי' הקונטריס וכו' דהאי תנא וכו'. ונראה כי לרש"י ז"ל סובר מדקתני סיפא מפני שהם מאכל בהמה ש"מ דרישא לאו מאכל בהמה הוא דא"כ הוה ליה למיתני ברישא נמי מפני וכו' אלא ודאי דסתמא קתני עצמות וקליפין כסתם עצמות וקליפין דאינם ראויים למאכל בהמה דאדרבא הכא יותר הוה ליה לאשמועינן דחזו למאכל בהמה אלא ודאי דלא חזי מידי אלא דסובר רש"י ז"ל דלר"ש לית ליה שום מוקצה אפי' לא חזי כלל אלא דלא קים לן כותיה ולא סתם לן רבי כוותיה אלא בדברי דחזי מידי דהיינו דחזי לבהמה וזהו שרמז רש"י ז"ל בטעם דבריו בד"ה מעבירין מן השלחן סתמא היא ר"ל כי לאו סיומא דמילתיה דתנא קמא דקתני ברישא מעבירין עצמות דהא קים ליה בדרבה מיניה. ואפילו עצמות שאינם ראויים מידי שרי ומכ"ש מאכל בהמה אלא המכוון הוא דסתם לן תנא בהאי מילתא כוותיה ובזה אשכחן דרבי סותם כותיה ולא לחלוטין כהא דקאמרינן בי"ט באוקמתא דרב נחמן במתניתא קמייתא דביצה דקאמר התם שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בה סתם לן כר"ש י"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה סתם לן רבי כרבי יהודה דהגם דר"ש שרי בכל דוכתא בין בי"ט בין בשבת. ור"י אסר בכל דוכתא. הכי נמי הכא הגם דר"ש שרי אפי' דבר דלא חזי מידי לא סתם רבי כותיה בהא אלא כהא דחזיא מידי כההוא דמחתכין את הנבילה וכו' כיון דחזיא מידי מה שא"כ מילתא דלא חזי אפי' לבהמה אסור ובזה לא תיקשה כלל דמתני' דהוה מספיק ברישא דעצמות וכו'. ולסברת התוספות ז"ל סובלין לדחוק כל זה שלא לחדש סברא חדשה: ודוק

תוספות ד"ה אבל אנו וכו' והא דלא מייתי וכו' במסכת י"ט משמע דעיקור טעמו דרב נחמן מדלא מתני בעדויות והכא משמע דמינה אין ראיה לאפוכי ב"ש לב"ה. ונראה כי התם טעמו הוא דלא משבשי' תרתי מקמי חדא ואין הכי נמי אי לאו סתמא דמחתכין עדיין אמרינן מאי אלמא וכו' וכן נמי אי לאו ההיא דעדויות אלא מצד דהוה תרתי זהו אלימותייהו. ורב נחמן קאמר חדא דמינה מהפך להא דמעבירין. ואה"נ אי פרכת מאי חזת וכו' ומאי אולמא אמרינן משום תרוייהו דהיינו ההיא דעדויות וההיא דמכתחין דסתם כר"ש דאינו הא דהכא ומפכינן ב"ש לב"ה. ונקט רב נחמן אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י דמשמע מטעם דלית הלכתא כרבי יהודה אלא כר"ש. וב"ה כותיה דר"ש ולא נקט אנו אין לנו אלא ב"ש מחמירן ובית הלל מקילין ואז תהיה הסייתע' מההיא דעדויות אין הכי נמי וחדא נקט דשקולין שם ואין כח בחדא יותר מחבירתה דמאי אולמה דהא מהא אלא מחמת תרוייהו וחדא נקט: וק"ל

תוספות ד"ה פירורין וכו' וקשה לר"י דברישא נמי וכו'. ונראה ליישב כי ברישא ליכא לדיוקא מידי מה שא"כ בסיפא גבי פרורין דדייק תנא למשמע מיניה דכד דאיכא לממימ' ואיכא למימר מה שא"כ ברישא דלמאי נפקא מינה דייק תנא הא: וק"ל

שם בא"ד ועוד דאמרינן וכו' ונראה לומר דרש"י גריס נמי כההיא דרבי יוחנן אוסר לאבדן ודייק לה מדקתני שמש ת"ח שנוטל את שיש בהם כזית ומניח שאין בהם וכו' בשלמא אי אמרינן דסבר אסור לאבדן קמל"ן ומניח דכל כי האי דילמא יהיו ניתזין ויפסדו לא חייש ודוקא לאבדן ביד בהדיא אסיר מה שא"כ כי האי גוונא לא חיישינן ולזה קאמר ומניח וכו' דלא חיישינן כל כך מה שא"כ אי סבר דמותר לאבדן למה אמר ומניח יבטלו וליהוו כמאן דליתנהו דמו ופשיטא לזה קאמר הש"ס דמסייע ליה ונפקא מינה לפי זה דמודה רבי יוחנן דאין מסלקין אותם ולא חיישי' לדילמא מפסדי הגם דסובר דאסור לאבדן ביד. והגם דמדברי התוספות ז"ל ומאן דקים בשטתייהו נראה דבכי האי גוונא כמאן דמאבד ליהו ביד דמי עכ"ז נראה דרש"י ז"ל לא סבר כותייהו בזה וההפר' קאי בדוכתיה ואיתיה בעין ואומרו מפני שהוא מאכל בהמה אין הכי נמי דסובר רש"י ז"ל דאסור לאבד בהדיא מילתא דחזוא אפי' לבהמה ובל תשחית הוא לסברת רבי יוחנן דאי מילתא דחזיא לאדם פשיטא דאסור לאבדה ולא איצטריך רבי יוחנן לאשמועינן לה ולא לאתויי סייעתא לדבריו דפשיטא דאין לאבדם ובזה לא קשה מידי: וק"ל. פרק חבית

שם ע"ב גמרא ר"י אמר הלכה כרבי יהודה. נראה דלרבי יוחנן שוה ליה תותים ורמונים לשאר פירות מדקאמר הלכה כרבנן בענבים וכו' ש"מ דחוץ מענבים וזיתים הוו להו בכלל שאר פירות. וליכא למימר דאמר ר"י מה דפשיטא ליה ותותים ורמונים נסתפק דלא אמרינן זה אלא בדוחק ופשטן של דברים הוא מה שכתבתי. ופשוט והיה נראה לומר דדברי רבי יוחנן דקאמר הלכה כר"י בשאר פירות היינו פירות דשייך ביהו סחיטה כגון תותים ורמונים ביהו הוא דפליגי עליה רבנן וקאמר ר"י הלכה כרבי יהודה ולעולם שאר פירות כגון פרישין ועוזרדין ליכא מאן דסבר ביהו שום איסורא וכההיא דלקמ' דסוחטין בפרישין ובעוזרדי' ואתיא אליבא דכולי עלמא ושאר פירות דקאמר הכא רבי יוחנן היינו תותים ורמונים דשייכא ביהו סחיטה מה שא"כ שאר פירות דמעיקרא מאן דכר שמייהו דאב' לכתחלה לית ביהו סחיטה ולא דמי שאר פירות דקאמר רבי יוחנן לשאר פירות דקאמר שמואל דמודו רבנן דהנהו חוץ מתותים ורמונים דבהו פליגי אלא דנראה דרבי יוחנן לא מצי לאוקומי ההיא דסוחטין בפגעין כרבנן משום דמשמע אבל לא ברימונים היינו לסחוט לכתחילה דומיא דרישא דסוחטין וכו' אבל לא ברימונים וכן לפי מאי דמסיק הש"ס כר"ח כיון דאחשיבנהו וכמו שהוכיח הרי"ף ז"ל ומסיק בהלכות דהאי אבל לא ברמונים דוקא לכתחילה אבל משקין שזבו שרו א"כ דלא כרבנן ובאמת דעם כל זה מקום י"ל הא מיהא דדברי רבי יוחנן דאמר הלכה כרבי יהודה בשאר פירות היינו בתותים ורמונים דאין סברא דליפליגו ויסברו דגם במשקה הזב מהפגעין ועוזרדין דאסיר ולר"י אפילו לכתחילה ומה גם דלא אשכחן להו דפליגי בעוזרדין בהדיא ומנא לן לחדש פלוגתא ביהו מעיקרא ובקצוות: וק"ל

שם גמרא מסתברא דתותים וכו' פליגי פירוש דוקא ובשאר מודים זה לזה ולאו למימר ובמאי פליגי הוא דאתא רב נחמן ולזה קאמר לקמן אשכחן רב יהודה לרבנן וכו' רבנן דמודו מנא לן דהא בהך ברייתא לא הוזכרו שאר פירות: וק"ל

גמרא וסבר ר"י סתמא אסור. פירוש בשלמא רבנן דגזרי אפי' שאר פירות דלאו משקה ואפי' לאכילה דמסתמא לא ניחא ליה דאפילו דלגבי טומאה לא היו משקי' בשבת החמירו וגזרו בו דילמא יסחוט להדיא שפיר אלא לר"י דסבר דליכא למיגזר אלא בהיכא דהוי משקה א"כ סתמא משקה הוא והתנן וכו' מה שא"כ לרבנן כנז' ואף למאי דקאמר שמואל דמודים רבנן לר"י בשאר פירות לא תוקשה לרבנן דההיא מודים דקאמר היינו דשרי לסחוט לכתחילה בשבת לפי מאי דס"ד הש"ס לקמן קודם דברי רב נחמן דאמר הלכה כשל בית מנשיה וכו' וא"כ אין כאן