חפץ השם קמא

שם גמרא מכריז רב וכו' רב עמרם מנגיד עלויה רב משרשיה יהיב פרוטה. לא ידענא במאי פליגי הני אמוראי ע"ה דמר אמר ומר אמר. ונלע"ד דלסברת רב שרי לגמרי דקים ליה ככל המקל בח"ל ולרב עמרם סבירא ליה דאסור והגם דקיימא לן כל המקל אפשר דמחלק הוא הני מילי יחיד בהדי יחיד הלכה כמקל מה שא"כ רבים לגבי יחיד לא אמרי' דלית הלכה כוותייהו והלכה כרבנן וא"ת א"כ לימא הש"ס דטעמא דלא שלח להו כר"ט משום דהני מילי כנז' וכרב עמרם משום דהש"ס סובר דאין לחלק כרב עמרם. ועוד כיון דקא חזינן כולהו דטעמא הוא משום דלאו בני תורה הגם דשרי לזה קאמר דהגע עצמך כרב עכ"ז שאני בני בשכר דלאו בני תורה ולסברת רב משרשיא שרי כרב אלא דסבירא ליה לשנות כל מה דמצינן לשנויי הגם דקיימא לן הלכה כמקל עכ"ז כל מה דאיפשר לשנות בעי לשנו' ולזה פירש"י ז"ל בד"ה יהיב פרוטה קסבר בח"ל וכו' ומיהו כל כמה וכו' משמע דהכי סובר רב משרשיא אף באתרא דבני תורה ומשמע נמי דלרב עמרם דסובר דגם בח"ל אסיר דאי לא תימא הכי למה הוצרך רש"י לפרש זה כרב משרשיא ויותר היה צריך להודיענו כרב עמרם דסבר בח"ל שרי. ואין לומר דכל עיקרו דרש"י ז"ל לא אתא אלא לפרש ולומר טעמו דפרוטה הוא משום שינוי בעלמא דא"כ הכי הוה ליה לרש"י ז"ל לפרש הגם דבח"ל שרי עכ"ז כל מה דאיפשר לשנות משנינן אלא בודאי דזה פשוט דקמל"ן דסבר רב משרשיא דבח"ל שרי דלא כרב עמרם וליכא למימר דטעמם הוא משום דבאתרייהו דרב עמרם ורב משרשיא לא הוו בני תורה משום דממשמעות דברי הש"ס משמע דבמציאות אחת רב מכריז וכו'. ובאותו מציאות רב עמרם מנגיד ובאותו מציאות רב משרשיא יהיב פרוטה לגוי. ועוד אי תימא דהוה באתרא דלאו בני תורה מי מהני פרוטה לגוי. והא באומרך ערובא כדשלח ליהו רב מנשיה א"כ היכי שרי על ידי פרוטה והלא כלאים הם ואסורים כשאר הכלאים דהא לבני בשכר לא חלק להם רב מנשיה ואסר להם כשאר כלאים האמורים בתורה דכלאי הכרם אסורים לקיים באומרך דהוו עירובין איך הותרו בעשותן הגוי דדוקא כלאי זרעים הוא דשרו בקבלה והכי איתא בטור א"כ פשיטא דלא קאי באתרא דלאו בני תורה כהא דרב מנשיה דהנהו משוי ליהו עלייהו רב מנשיה כדין שאר הכלאים דאסרי כדינה: וק"ל

תוספות ד"ה ולישלח להו וכו' הא לא פריך וכו' אע"ג דרבי יאשיה בחיובא קאמר אבל לאסור דייקינן דאפילו בחד מינא אסור ואפי' בלא מפולת יד דהיינו שזרע שני מינים זרעים בכרם בלי חרצן במפולת יד וא"כ מאי קא פריך בתוספות. וי"ל דסוברים דסבר רבי יאשיה דשרי לגמרי כההיא דהוו עבדי ואשכחו לההוא דהוה קא זרע זרעים בכרם. וקאמר עלה דנהוג עלמא כג' סבי כרבי יאשיה דעד דזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד משמע דשרי לכתחילה קאמר רבי יאשיה. אי נמי הגם דאסרינן לכתחילה היינו בארץ ישראל מה שא"כ בחוצה לארץ לא אסרינן אלא מילתא דאיסורא מדאורייתא דהיינו חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וא"כ לימא לישלח להו כרבי יאשיה: וק"ל

ע"ב גמרא ומסננין את היין בסודרין. קשה האי יין דשרי בסודרין היכי דמי אם בצלול מאי אייריא בסודר וכפיפה מצרית אפי' במשמר' עצמה שרי כדקאמר זעירי ואם בין הגיתות כדמוקמי' לההיא ברייתא דרשב"ג אפילו במשמרת שרי ואם ביין שיש בו שמרים והא קתני רישא דאסור ואם שמר חייב חטאת והכא קאמר דשרי לחלוטין וכיון דחייב מדאורייתא על ידי שינוי לא מישתרי חיובא דאורייתא לחלוטין. ונלענ"ד לתרץ והוא בהקדים מה שכתבו התוספות ז"ל דלא מיקר' בורר אלא כשיש פסולת מעורב באוכל מה שא"כ היכא דהפסולת עצמו נאכל גם כן כההיא דסובין דחרדל דנאכלין ג"כ כמו שכתבו התוספות ז"ל דף קל"ד בד"ה הכא מיחזי וכו' בהא לא מיקרי בורר דחייב מדאורייתא אלא מיחזי כבורר. ודע כי השמרים דקאמר במתני' דחייב אם שמר היינו פסול' גמור דלא חזי לאכילה כלל ועיקר וכמו שכתבו התו' בדיבור הנז' ובאותו מציאות לא שרי בשום גוונא בעולם בין במשמרת בין בסודרין אבל במציאות היין דהוי ביה שמרי יין בעלמא ומשכחת לה דנפש היפה גומעתו היא ושמריו הדקים ביותר בזה מדאורייתא שרי ורבנן התירו להדיא על ידי שינוי דסוד' וכפיפה ואתא זעירי וחדש דבצלול לגמרי לא גזרו דאסור ושרי גם במשמרת ותני רשב"ג דאין הגתות כצלול דמי ושרי גם במשמרת כי כן שותים אותו כל העולם ובצלול הוא נחשב והשתא אתי שפיר ולא קשה מידי. ומה שיש להקשות לסברת הש"ס עיין לקמן בדיבור הסמוך: ודו"ק

שם גמרא אבל עכורין לא משמע דסוב' הש"ס לולא דברי זעירי דשרי עכורין גם במשמרת. וקשה ממתניתין דשרי דוקא בסודרין הגם דאמרינן דמתני' בעכורין עכ"ז לא שרי אלא בסודרין. הן אמת פשיטא דהא דמשמע מן הש"ס דשרי אעכורין היינו עכורין דאינן נמאסין משתי' בשביל השמרים ולאו פסולת גמור כמו שפרשתי לעיל אלא דקשה דמשמע דשרי גם במשמרת והוא הפך מתני' דשרי דוקא בסודר וכפיפה וצ"ע לכאורה. ונראה פרושא דסוגיא הכי הוה והו' דסוב' הש"ס דבהיכ' דאיכא קצת עכיר' אפי' במשמרת שרי ומתני' דאסרה משמרת ודוקא בסודר בדאיכא שמרים ברוב בני אדם אינם שותים אותם אלא על ידי הדחק לזה החמירו לשנות בסודרין מה שא"כ בכל שהוא עכירות לא מחמרינן לשנות ושרי במשמרת כהא דרש"בג דטורף וכו' הגם דאית בה שמרים והנה איפשר דידע הש"ס דההיא בין הגתות וסבר ומינה אמרינן דלא לאסור כל מציאות שמרים דמשתי הכי ואין בני אדם קפדי לסננן ושרי גם במשמרת ומתני' דדיקא סוברים היינו בהיכא דאין רוב בני אדם שותין אותו הכי וקפדי לסננו לזה דוקא על ידי שנוי דסודר הוא דשרי. ולעולם לא דמי לשמרים דלעיל דהוי פסולת גמור דחייב ואסיר בכל גוונא ולזה שפיר קא פריך מדרש"בג אדזעירא ולא מרש"בג אמתניתין דרש"בג קא אמר בבין הגיתות ומשתי הכי לכל. ומתני' לא משתי הכי לכל אלא אדזעירי דדייק דוקא צלולין משמע דאין שום גדר להתיר במשמרת. אלה צלילין דוקא ואפי' עכורין קצת דמשתו להו הכי אסור והאמר רבש"בג וכו' ומשני תרגמה רב זעירי בין הגתות שאני פי' לא תגמור מינה דשאני בין הגתות דכל העולם שתו ליהו הכי והוי כצלול גמור ושמריו לא מיקרו שמרים כלל מה שא"כ בשאר יין אע"פי דמשתי הכי בההוא עכירות פורתא עכ"ז אסיר במשמרת ודוקא בסודרין כדאיתא במתני' והשתא לא מחדש זעירי בדבריו אלא מלת שאני דהוה ס"ד לדמות' לבין הגיתות מתרגם זעירי שאני ולעולם בין הגיתות ידע לה מעיקרא. ובאמת כפי זה צריך לומר כגיר' הש"ס שלפנינו בין הגיתות שאני ולא בין הגיתות שנו ולאותה גירסא נראה ליישב בדרך אחר והוא דהש"ס סובר דתנא דמתני' דקתני בסודרין לאו דוקא סודרין וה"ה משמרת והוה ס"ד דבעכורין נמי קתני וכמו שגילה רבש"בג בברייתא דטורף וכו' ונקט תנא סודרין אפשר שנתכוון