חפץ השם קלז

תנא דעלמא הוא דסבר מחללין שבת עליה אלא בהכרח דתנא קמא דקאמר היינו רשב"א דבזה לא עבר אדשמואל שאמר הלכה כרשב"א: וק"ל

שם רש"י ה"ג ופלוגתייהו בחול דלבית הלל אין צריך וכו' ולאפוקי מתנא קמא דאמר לבית הלל לא צריך דייק רש"י דשאני תנא קמא דקאמר הש"ס הכא מתנא קמא דהוה ס"ד לסברת רב יוסף בזה היינו תנא קמא דסובר דפלוגתייהו בחול וסברי בית הלל דלא צריך ולזה דקדק רש"י ז"ל. לומר לתנא קמא דקאמר לבית הלל לא צריך לאפוקי מאי דהוה ס"ד דתנא קמא היינו תנא קאמ' דר"א שהוא רשב"א והמכוון דלא קאי ר"א אדברי רשב"א אלא אתנא קמא פליג שלא נחלקו בזה בעולם אלא בשבת ולעולם לרשב"א אליבא דכ"ע לא מחללינן בשבת להטיף ממנו דם. והמפרשים ז"ל הפך זה לא נהירי בעיני. והבוחר יבחר. במתון הדעת ובסברא וידע כי כן נכון ודרך ישרה ודרך ישכון אור. וק"ל ואני מצאתי ברייתא דתנא בהדיא רשב"א וכו' וחולק עליו ר"א נמצא דתנא קמא דר"א רשב"א: ופשוט

ע"ב תוספות ד"ה כתנאי יש יליד בית וכו' תימא וכו'. ונלע"ד לתרץ דהוקשה ליה הש"ס לסברת רב חמא בין יליד בית הנימול לשמנה בין מקנת כסף הנימול לשמנה דאמר רחמנא לאברהם אבינו ע"ה אז קודם שניתנה תורה שלא היתה טבילה היכי הוה מל אברהם לשמנה בין יליד בית בין מקנת כסף כיון דלא משכחת לה אלא בטבלה ואח"כ ילדה. ולזה מוכרח לומר דשאני בימי אברהם דאז הויא דומיא דלכם דעדיין לא ניתנה תורה ואף שלא היתה טבילה הא איתא דומיא דלכם משא"כ בימינו אחרש ניתנה תורה דלא הויא דומיא דלכם אלא אחר שטבלה לזה בעינן דוקא דומיא דלכם דהיינו טבלה ואח"כ ילדה. וא"כ תיקשה ודילמא כיון דבימי אברהם אבינו ציוה ה' למול לשמונת ימים הגם שלא טבלה הכי נמי בימינו דמי יפקיע מעבד זה שאמר ה' עליו שימול לשמנה אפילו בלא טבילה למולו לא' ומנא ליה לחדש דבר זה ולומר שאף שהיה נימול לח' בימי אברהם יחזור להיות נימול לא' מבלי ראיה דכתוב אלא מוכרח לומר דטעמא דניתנה תורה ונתחדשה הלכה והיינו דברי רבי אסי דדריש מאשה כי תזריע וכו' כל שאמו. דהגם דבימי אברהם לא צריך טבילה בימינו מיעט הכתוב ואמר דוקא כל שאמו טמאה לידה ות"ק פליג אדרבי חמא בזה. ובזה שפיר אמר הש"ס כתנאי: ודו"ק

שם תוספות ד"ה כל ששהה וכו' אינם שוים וכו' הטעם דאינם שוים הגם דבזה אמר ח' ובזה ל' עם כל זה בבהמה אמר הכתוב שבעת ימים יהיה עם אמו דמשמע דב"ז הוא שיש בו ספק נפל ומיום הח' ירצה יורא כי ביום הח' ודאי יצא מכלל נפל מה שא"כ באדם דקרא אמר סתם מבן חודש תפדה איפשר דהוא כלפניו או כלאחריו: וק"ל

דף קל"ו גמרא ת"ש דאמר שמואל הלכה כרשב"ג וכו'. בהכרח דסבירא ליה להש"ס דשמואל אמרה למילתיה אההיא ברייתא דכל ששהה וכו' דאי לא תימא הכי אין ראיה וכפי זה קשה לדברי הכסף משנה שכתב לסברת רמב"ם דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כרשב"ג ה"הם בברייתא א"כ למה איצטריך שמואל לאשמועינן הכא דהלכה כרשב"ג כיון דכל מקום. ואפי' בברייתא הלכה כמותו הוא תו לא צריך לאשמועינן וצ"ע

ע"ב גמרא לא לכל אמר רבי יהודה וכו' קשה אדרבא מהכא הוא דמוכח לומר דלכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא ושאני הכא דקרא אמעטיה בשלמא אי אמרינן דממעט ליה מזכר לחוד ממשמעות מלת הזכר מבלי ריבוייא דהזכר שפיר דודאי לא מימעיט ליה מהזכר אלא אי סבר דאנדרוגינוס לאו זכר הוא. ואתי שפיר לא לכל דקאמר הש"ס אלא אי אמרינן כפי מסקנת התוספות ז"ל בד"ה הזכר וכו' דמה' דהזכר דמייתר קא דריש דאמעטיה קרא א"כ אדרבה מהאי ברייתא שמעינן דלכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא ודוקא הכא דאמעטיה קרא בהדיא והראיה מדאיצטריך קרא לאמעטיה ואי תימא דסובר ר' יהודה דאנדרוגינוס לאו זכר הוא פשיטא דלא צריך קרא לאמעטיה. והיה נראה לתרץ דהראיה היא מדקא ממעט מהאי מיעוטא אנדרוגינוס וטומטום תרתי ואי תימא דסובר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שפי' הוה מוקי להאי מיעוטא דה' דהזכר בטומטום וישאר אנדרוגינוס בחזקתיה דזכר הוא וקרא דהזכר הוא ואם נקבה ממעט טומטום מלהעריך בין בערך זכר בין בערך נקבה אלא ודאי שמע מינה דסובר רבי יהודה אנדרוגינוס לאו זכר הוא ולא לכל אמר רבי יהודה אנדרגינוס זכר הוא והוא שוה בעיניו לטומטום ולזה ממעט להו תרוייהו ממעוטא דקרא ובזה יתורץ נמי מה שקשה בהאי סוגיא דקשה אעיקרא דדינא לא יסק אדעתין לומר דלכל קאמר רבי יהודה דהלא משנה ערוכה היא דהכל כשרים לקדש וכו' ור"י וכו' ופוסל באנדרוגינוס וכו' דמייתי הש"ס בסמוך. ועוד דפשיטא דמינה הוה ליה להש"ס לאתויי יותר מבואר. בהדיא רבי יהודה ומשנה ערוכה היא ולמה מהדר הש"ס אברייתא ולכללה דסתם סיפרא רבי יהודה דלא הוה צריך לכל זה ובמה שפירשתי אתי שפיר דמההיא דלקדש ליכא למשמע דסבר דלאו זכר הוא דאיפשר דאית ליה איזה מיעוט דממעט ליה אע"ג דזכר הוא פסול לקדש כהא דקטן דאע"ג דקטן זכר הוא אפילו הכי אמעיט דפסיל לקדש הכי נמי אנדרוגינוס ולעולם אימא לכל אמר רבי יהודה זכר הוא. ואע"ג דהתם בש"ס אההיא מתני' קאמר הש"ס דא דאימעיט אנדרוגינוס מדממעט קרא לאשה ממילא אמעיט ליה אנדרוגינוס. היינו דאמר הש"ס הכי בתר דמסיק מהכא הש"ס דלא לכל אמר רבי יהודה מהאי ברייתא מה שא"כ אי לא האי ברייתא אפשר דלא הוה אמר התם הש"ס דאימעיט ליה אנדרוגינוס לרבי יהודה מדממעט קרא לאשה אלא מהכא בהאי ברייתא דהוה מצי לאוקומי רבי יהודה ההוא מיעוטא הך מיעוטא דהזכר בטומטום ומוקי ליה באנדרוגינוס שמע מינה דלאו זכר הוא ושקיל אנדרוגינוס לטומטום. ואל תיקשה לך מההיא דפרק אלו מומין דקאמר ר"ח סמי מכאן טומטום וא"כ לית ליה למידרש מהאי מיעוטא אלא אנדרוגינוס וחזר הדין לומר דטעמא דהכא משום מיעוטא ולעולם אנדרוגינוס זכר הוא. משום דכלום טעמא דקאמר התם סמי מכאן טומטום היינו כיון דמצי לאוקומי מיעוטא באנדרוגינוס דגרע טפי לא ממעט קרא טומטום דספק הוא וכמו שכתבו התוספות יע"ש. וא"כ היינו אי אמרינן דאנדרוגינוס לאו זכר הוא ואפילו ספק לא הוי א"כ טומטום דהוי ספק עדיף וממילא לא אתי קרא למעוטי ספק דהיינו טומטום אלא אנדרוגינוס דגרע טפי משא"כ אי אמרינן כפי ס"ד דלכל אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא פשיטא דאז עדיף הוא מטומטום דספק הוא ואז היינו אומרים סמי מכאן אנדרוגינוס דלא ממעטה תורה מי שהוא זכר כיון דמצינן לאוקמי מיעוטא בספק זכר שהוא טומטום אלא ודאי דהתם דקאמר סמי מכאן היינו בתר מסקנת הש"ס דהכא דלא לכל אמר ר"י:

ודו"ק.