חפץ השם קלו

מגדול דשאני ולראב"ע הגם דמודה בזה דיש חילוק עכ"ז סכנה מיהא עדיין בקטן וזכר לדבר מהגדול דלא יצוייר דבקטון יבריא מהמכה ובגדול יסתכן יותר אם לא שנאמר דסכנת המכה איתא עדיין גם בקטון אז בגדול דלא סליק בשרא הייא בהצטרף לחולשת הגוף יסתכן ביותר. וההפרש שבין הקטון לגדול הקטן עדיין בסכנה ביום הג' ויותר ביום א' פשיטא משום דסליק בישרא הייא ובגדול יום ג' יותר מסוכן מיום א' ולזה הגם דאמר הר"ן דיום ג' מסוכן יותר ולזה בני יעקב המתינו עד יום שלישי עכ"ז לגבי קטן פשיטא דיום א' עדיף ולזה כתב הרי"ף ז"ל וכ"ש יום א' בקטן. ודברי הרי"ף ודברי הר"ן עולין בסדר אחד ולא אמר הר"ן יום ג' יותר מסוכן מבא' אלא דוקא בגדול גבי ההיא דבני יעקב. ולקמן יתבאר לשיטתם יום ב' מה דינו: וק"ל

שם גמרא חמר רבא הכי קאמר מרחיצין ביום הא' וכו' וביום הג' מזלפין וכו' לא ידענא מאי סבר ת"ק ביום ב' דמדקאמר ביום א' כדרכו משמע דביום ב' מזלפין ומדקאמר וביום ג' מזלפין משמע דביום ב' כדרכו והדבר שקול ורש"י ז"ל נראה מפירושו דסובר דבשני מרחיצין כיום א' לסברת תנא קמא שפירש וז"ל בד"ה אא"א תנא קמא מרחיצין קאמר בשני ימים ולא פליג ראב"ע אלא בג' דקאמר תנא קמא מזלפין עכ"ל הרי לך בהדיא דסובר רש"י דיום שני מרחיצין ביום א' ולא ידעתי מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש ולומר הכי ועוד צריך לודע למה לא פירש כן מעיקרא בדברי רבא בעיקר דברי רבא ולא פירש כן עד הכא דפשיטא דהלא דבר הוא וראיתי לדייק דיוק אחד ובו יוכרח רש"י לפרש הכי ודווקא במקום שפירש ולא בעיקר דברי רבא. והוא שהוקשה ליה לרש"י ז"ל בהא דאמר רבא דלדידיה ליתני אף דבשלמא אי אמרת דלת"ק יום ב' כיום א' דמרחיצין לזה שפיר מצי למימר אף וא"כ תיקשה ליתני אף אלא אי' אמרת דיום שני לת"ק מזלפין ובהא דיום ב' לא פליג ראב"ע אדברי תנא קמא מידי אלא איום ג' דוקא הוא דנקיט ראב"ע במתני' א"כ היכי מצי למימר ראב"ע אף מרחיצין דאז שמעת מינה דגם ביום הב' מרחיצין ומוסיף יום ג'. ואחד האמת לת"ק וגם לראב"ע סוברים דבשני מזלפין דהא ראב"ע לא פליג איום ב' מידי ומצינן למימר עוד דאדרבה היינו טעמא דלא קתני אף דאיפשר דסובר בשני מזלפין ולזה לא קתני אף. א"כ מהאי טעמא לא מצי למיפרך ליתני אף אלא אי אמרינן דסובר רבא דמרחיצין ביום ב' נמי בין לתנא קמא בין לראב"ע ובזה שפיר קאמר ליתני אף ולזה פירש"י ז"ל הכא בדברי רבא דשני ימים מרחיצין מטעם הנזכר ולזה לא פירש כן בעיקרן של דברים שפירש רבא במתני' אלא הכא משום דמכאן הוא הכרח למרחיצין דיום ב' כנזכר

אלא דקשה לרבא עצמו מנא ליה זה דבשני מרחיצין דפריך דלימא אף אדרבה היא הנותנת מדלא קאמר אף משמע דבשני מרחיצי' ולזה לא קתני אף ותרגומא דידיה שפירתא ונראה דטעמו דרבא הוא דבהכרח לומר דבשני מרחיצין דאי לא תימא הכי ובשני מזלפין בין לתנא קמא בין לראב"ע תיקשה כיון דת"ק לא פירוש בהדיא יום שני ולא יום ג' אימא דמזלפין דקתני תנא קמא היינו בשני אבל בג' מרחיצין ואמאי פליג ראב"ע דילמא אין הכי נמי דתנא קמא יודה ויורה ביו' ג' כראב"ע דמרחיצין ומזלפין דקתני קאי איו' ב' אלא בהכרח לומר דבשני מרחיצין לת"ק כיו' א' ומזלפין דקתני בהכרח איו' ג' ולזה פליג ראב"ע דבג' מרחיצין ושפיר

א"כ אסיקנא לשיטה זו דבשני מסוכן יותר מיום ג' דבשני מודים כולי עלמא דמרחיצין ובג' פלוגתא דת"ק וראב"ע וזה דווקא לאוקמתא דרבא מה שא"כ לאוקמתא דסבי דאין לנו הכרח ממתני' ישאר הדבר כמות שהוא דדוקא ראשון לת"ק בזילוף ולא בשני ובשלישי. ולראב"ע דוקא ביום שלישי מרחיצין ולא א' וב' כמו שפירשתי בסמוך אלא דוקא לתרגומא דרבא מההכרחות הנז' הוא דאמרינן יום ב' מסוכן מיום ג'. ולשיטת רמב"ם והרי"ף שפירשו הר"ן דדוקא ביום א' וביום ג' הוא דמרחיצין אבל ביום ב' גרע משלפניו וגרע משלאחריו תקשה לכאורה ממ"נ אי אזיל בתר התחלת המכה והמכה הולכת ומתרפאת יום ג' גרע מיום ב' דיום ב' עדיף. ואי אמרינן ביום ג' מרחיצין מכ"ש ביום מ' דמרחיצין ואם המכה הולכת בתגבורת הכאב א"כ יום ב' עדיף מיום א'. והרי"ף ז"ל בהדיא אמר בקטון דיום א' עדיף ליה א"כ לגבי קטן יום ב' נמי עדיף מיום א' ולמה יאמר הרי"ף דסברת ראב"ע דבב' אין מרחיצין. וי"ל דבאמת הוא דבקטן יום א' עדיף מכל ויותר מסוכן מיום ב' ומיום ג' יובן בסכנת המכה ויום ב' אינו מסוכן במכה כיום א' ויום ג' אינו מסוכן במכה כיום ב' וזה דוקא למה שנוגע לענין המכה מה שא"כ לחולשת הגוף אינו נחלה ונחלש אלא עד יום ג' ובזה בהצטרף ביום ז' חולשת הגוף וחולי המכה ישוה ליום א' מה שא"כ יום ב' שאין לו חולשת הגוף כ"כ ולא כאב מכה כ"כ ושיערו חכמים שאין בו סכנה כיום ג' כי חולשת יום ג' רבה ואית בה סכנה וההכרחות שמהם הכרחנו לפירש"י ז"ל דבב' מרחיצין לסברת הפוסקים ז"ל הנז' אינם הכרחות כשיהיו בסברא חזקה דביום ב' גרוע מיום ג' ומיום א' כנז' והם מהדברים התלויין בסברות: ודוק

שם גמרא. תניא כותיה דשמאל וכו' מקשים המשכילים למה לא יקשה אותה בתורת קושיא לרב כמו שהקשה מהנהו ברייתות דבסמוך. והטעם הוא דרב הוא אית ליה גם הוא הנך מתני' דמסייעי ליה לשיטתה. ומה שהקשה ליה הש"ס ת"ש תניינא הוא להוכיח אמתני' קמייתא דלא מצי לשנויי הכי דסבר דלא שייך סחיטה בכי האי גוונא והוא רב סבר דכן הוא דאיתה לחששת סחיטה ומטעמא דידה וק"ל

דף קל"ה גמרא ולא נולד כשהוא מהול וכו' שב"ש וכו' הגם שב"ש במקום בית הלל אינה משנה ולבית הלל אפי' בחול אין צריך להטיף ומאי קמל"ן משום דאיכא מאן דפליג וסבר דבית הלל סברי צריך וחש ליה תנא קמא ואמר דבהא מיהא לגבי שבת אינה דוחה את השבת וק"ל

רש"י ד"ה לאו מכלל דת"ק דר"א פי' לאו ת"ק דברייתא דההוא בהדיא קתני דב"ה סברי אין צריך ואיך וס"ד לומר דברי הכל מחללין. אלא תנא קמא דר"א דהיינו רשב"א וכמו שכתבו התוס' בהדיא ופשוט. וליכא לפרושי נמי דתנא קמא דר"א היינו תנא אחריני בעלמא דאיכא מאן דפליג עליה ואדידיה קאי רב יוסף וקאמר מכלל דתנא קמא דזה צריך ראיה ואין אתנו נבואה וכל עוד דמצינן לאוקומי אדלפנינו לא שרינן ליה למה דלא חזינן ליה ולא ידעי' אי איתיה בעולם. ועוד הכרח אחר דלא מצינן למימר דמכלל דת"ק לאו היינו רשב"א משום דאדרב אדא בר אהבא דאמר תיתי לי דעברי אדרב מקשי הש"ס ורבי שמואל לא עבר ומשני מההיא דרב יוסף דלא עבר אדשמואל ואי תימא דתנא קמא דעלמא קאמר א"כ רשב"א מיהא לא קאמר רב יוסף דסבר דמחללין וא"כ השתא עדיין תקשה ואדשמואל לא עבר דהא שמואל אמר בהדיא דהלכה כרשב"א. ורשב"א לא אמר רב יוסף דאמר דמחללין אלא