חפץ השם קלה

בשבת היינו למיכשריה כרבי אליעזר כיון דעיקרה דמילה ליכא איסור אייתר ליה ביום למכשירי מילה ומנא ליה לר' שמעון דחובל חייב דילמא שרי וקרא אתא למכשירין: ויש ליישב

דף קל"ד גמרא שמלה בנה א' וכוליה טעמו באומרו בנה א' וכו' וב' וכו' דהוה מספיק מלה בניה ומתו ועיין מה שכתבו התוספות ז"ל במסכת חולין דשם תרצו זה הם ז"ל יע"ש: וק"ל

שם רש"י ד"ה הצצתי בו וכו' תרתי לגריעותא. פשוט דאין הכי נמי דיספיק שלא למולו מטעם מסוכן. וטעם אומרו רש"י ז"ל תרתי לגריעותא משום דדייק דברי רבי נתן באומרו ולא היה בו דם ברית. וקושטא דמילתא קאמר שלא היה בו דם ברית ולעולם דטעם דמסוכן יספיק ורש"י דברי הש"ס קא מפרש דקאמר דם ברית ובלאו הכי לא היה מלו. ונראה עוד דטעמא דנקט רבי נתן ולא היה בו דם ברית לתת שיעור דלא מהלינן ליה מחמת ירוקן עד דלא יהיה ביה טיפת דם ברית דאי הוה ביה שיעור דם ברית מהלינן ליה ותרתי לגריעותא דקאמר רש"י הא בהא תליא אי הוי ביה דם ברית הוי תרתי לטיבותא חדא הטפת דם ברית דמצוה וחדא דאית ביה דמא דלאו מסוכן הוא כיון דאית ביה דם באבר זה גם בכל אבר ואבר ובר' קיימא הוא ושפיר: וק"ל

ע"ב גמרא אחלש וכו' בהדיא תרגימנה דסבי למה לי ע"כ ואע"ג דבלאו הכי ליכא שום טעות כיון דקיימא לן דהלכה כראב"ע איפשר דרבא לא סבר אעיקרא להאי מימרא עד דאתא וכו' והוא סבר כמה דקיימא לן בכל דוכתא דהלכה כתנא קמא הכי נמי הכא אלא דקשה אדשמיא למה אחלשיה לרבא כיון דסוף סוף לא עבר אהלכתא למסקנת הש"ס דהלכה כראב"ע ויש לומר לגבי הא מילתא למה דסבר הלכה כרבנן כפי דעתיה מיהא לאו שפיר עבד. אי נמי אפשר דאמילתא אחריתי אחלישוה. אי נמי להרבות שכרו ויסורין של אהבה הם והוא סבר דזה גורם ומה שפ שפירש רבינו מהרש"א ז"ל דמרחיצין דראב"ע היינו מזלפין וממילא עבר רבא גם אדברי ראב"ע לתרגומא דסבי דלכ"ע מרחיצין אסור ודוקא זילוף והוא ז"ל אורי דמרחיצין. זה אינינו נכון בעיני חדא דרש"י בהדיא פירש איפכא וז"ל בד"ה אא"ב ת"ק מזלפין וכו' ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף ואתא ראב"ע ופליג ואמר מרחיצין עכ"ל. א"כ הנך רואה דברי רש"י ז"ל ככתובין וכמסורין דמי דקא' בהדיא דעיקר פלוגתא דראב"ע ורבנן היא בזילוף והרחצה לתנא קמא דוקא זילוף ולראב"י שרי נמי הרחצה וזה פשוט ואינו צריך ביאור ואין להאמין הפך זה בפירוש רש"י ז"ל כלל מלבד כמה דוחקי נמי דאית לפירוש מהרש"א ז"ל ועיקרן של דברים שבהם נתלה מהרש"א ז"ל הם דהוקשה ליה דגם לתרגומא דסבי עדיין קשה דליתני אף יעש"ד. ולדידי' ז"ל הגם דג"כ עדיין תיקשה נמי אף מרחיצי' דהיינו אף ביום השלישי מזלפין תירץ הוא ז"ל דטעמא דלא קתני אף היינו משום דבדברי ת"ק לא מפורש דמחלק בין יום אחד ליום שלישי לזה לא שייך למיתני אף. וקשה לי לדידיה מנא ליה לראב"ע דתנא קמא ביום הא' קתני למילתיה דילמא גם ביום שלישי נמי דקאמר דמרחיצין דת"ק סתם קתני ולתרגומא דסבי אין מחלקין מידי לת"ק ולא מצו. נמי לחלק מידי להיות דת"ק לא פירש מידי ומצינן למימר דביום ג' קאמר נמי ת"ק ואמסקנת הש"ס נמי דקאמ' הלכה כתנא קמא מנא ליה לתלמודא דראב"ע פליג דהא לא נמצא בהדיא דתנא קמא סובר דאין מרחיצין ביום הג' וא"כ דילמא דיודה ויורא ת"ק כראב"ע ביום השלישי ואני אומר לתרץ קושיא זו בהכרח לומר דזה דייק תנא קמא באומרו בין לפני המילה בין לאחר המילה דהיינו סמוך למילה מלפניה ומלאחריה שהוא בו ביום הראשון כמו שלפני המילה ידוייק סמוך למילה דהיינו יום המילה ולא קודם ביום או יומים הכי נמי לאחר המילה סמוך דהיינו באותו יום עצמו וכן דייק הר"ן בהדיא. א"כ כפי זה כאלו מבואר בהדיא בדברי תנא קמא דביום א' קאמר כפי זה הדרא קושיא לדוכתא לדברי מהרש"א ז"ל לימא אף גם לתרגומא דסבי. וגם מה שהקשה הרב ז"ל למה דאמרינן דמרחיצין דראב"ע היינו מרחיצין ממש ליתני אף מרחיצין לא קשה מידי דלא מצי למימר אף משום לתרגומא דסבי ר"א יום ג' דוקא קאמר כמו שפירשתי דלתרגומא דסבי מצינן למימר דר"א דוקא איום ג' קאמר וכפי זה כי היכי דלא תיטעה דאף קאי ליום ג' ויום ב' וא' בכלל לזה לא קתני אף ועוד הגם דאמרינן דקאי אף אמרחיצין עכ"ז לא מצי למימר אף משום דא"כ שמעינן מינה דלתנא קמא מזלפין ביום הג' וראב"ע מוסיף אף מרחיצין דהכי יורא משמעות האף דמרחיצין דלא די דמזלפין דקאמרת אלא אף מרחיצין. ואחר האמת לת"ק לא סבר אפילו זילוף ביום שלישי אלא דוקא ביום א' כדדייקינן לפני המילה ולאחר המילה דהיינו ביום א' ודיוק זה מוסכם בכל הפוסקים ופשוט א"כ מעיקרא קושיות הרב ליתא ומרחיצין דראב"ע מרחיצין ממש וטעמי' דרבא דאחלש הגם דהלכה כראב"ע פירשנו מה דאיכא לפרש והיינו לשיטת רש"י ז"ל ולדברי הרמב"ם והרי"ף ז"ל יתבאר עוד בסמוך דשפיר אחלש הגם דהלכה כראב"ע:

ודו"ק

שם גמרא כיצד קתני ולפי סברא זו לתנא קמא דוקא ביום א' מזלפין כדקתני לפני המילה ולאחר המילה דמשמע ביום עצמו. ודוקא זילוף אבל ביום ב' וג' אפילו זילוף ליכא. ואתא ראב"ע ופליג דביום הג' מרחיצין דאית ביה סכנה אבל ביום א' וב' כדקתני תנא קמא יום א' מזלפין ויום ב' אפילו זילוף משום שלא ראינו שהוזכר בדברי ראב"ע אלא יום ג' דביה פליג אתנא קמא וכפי זה הוי יום ג' מסוכן יותר מיום א' ושפיר מייתי ראייה מבני יעקב דדוקא ביום השלישי שהיו מסוכנין מיום הא'. וכן פירש הר"ן ז"ל וז"ל דאיפשר דיום ג' מסוכנים יותר מיום הא' ולזה לא באו עליהם ביום הא': וק"ל

שם גמרא שנאמר ויהי ביום הג' וכו' משמע דראב"ע יום ג' ומכ"ש א' וב' ואין להקשות מבני יעקב למה הניחו עד יום ג' כיון דיום א' מסוכנים יותר דמאי מהני אם מסוכנים כיון דככוחם אז ככוחם עתה ויכולין להרים יד כנגדם לזה הניחום עד יום הג' אשר תשש כוחם ויעמדו עליהם. והר"ן ז"ל אסיק דיום ג' מסוכנים ביותר מיום א' אם כן כפי זה יום ג' דקתני ראב"ע מצי' למימר דוקא יום ג' כיון דהוא מסוכן בו אין למידן ממנו יום הגרוע ממנו בסכנה. ולכאורה קשה לדבריו ז"ל דהוא ז"ל דייק זה מדברי הרי"ף והרמב"ם דהוציאו יום ב' מהכלל דאין מרחיצין יע"ש. ולדידיה היכי כתב הרי"ף וז"ל הלכה כראב"ע וכו' ומרחיצין וכו' בין לפני המילה וכו' וביום הג' ומכ"ש ביום הא' עכ"ל א"כ בהדיא קאמר הרי"ף ז"ל דיום א' עדיף בסכנה מיום ג' והוא הפך דברי הר"ן ז"ל

ונראה דפשוט הוא דאיכא חילוק בין קטן לגדול אליבא דכ"ע בין אליבא דתנא קמא בין אליבא דראב"ע וזה עינינו רואות ממש דבגדול יום ג' יכבד חוליו ויחלה כל גופו ממש מה שא"כ בקטון דביום ג' יקל מעליו וזה לא מצו לפלוגי ביה בין תנא קמא בין ראב"ע אלא דלתנא קמא סובר דיום ג' ליכא שום סכנה בקטן ואין ראיה