חפץ השם קלא

אי לא הוה קתני במתני' כי אם חלוקה דרישא דלא קא שרי אלא הטייה אפשר דלא הוה מוקי לה בשכח כיון דלא הוי טלטול גמור אלא מצד דקתני בסיפא טלטול גמור הוכרח לאוקומי בשכח וכיון דמוקי לסיפא בשכח מוקמינן ג"כ לכולה מתני' בשכח ולהכי פירש"י עצמו דרבי יוחנן ארישא נמי קאי: וק"ל

דף קכו ע"ב גמרא ואפילו הכי מעשה רב משמע דממעשה רב לא מצי לאותובי כיון דאיכא סתמא דמתני' בהיפך ובזה לא קשה מידי לרבי יצחק בר נפחא אלא דהש"ס סברת עצמו קאמר דלענין דינא מעשה רב. הגם דרבי יצחק נפחא לא סבירא לי' כההוא עובדא עכ"ז לא ילפינן אלא מההיא ורב עמרם כח תיובתא דידיה הוא המעשה אלא דרבי יצחק לא סבר לה קושיא כיון דאיכא סתמא אחרינא: וק"ל. פרק מפנין

דף קכ"ו ע"ב מפנין מתני לפרק מפנין בתר פרק כל הכלים דשייך בדין המוקצה כדקתני ולא את הטבל וכו' ולא את הלוף וכו' אלא דקשה תנא דאשמועינן התר ארבע וחמש קופות וכו' מהיכא יס"ד לאסור אפי' עשרה מטעם הטירחא מדאיצטריך להתיר ד' וה'. והוה צריך מעיקרא לאשמועינן איסור דטירחא ובתר הכי לישתרי ד' וה' וכו'. ואם היתה כוונתו לאשמועינן הא במתני' הכי הוה לי' למיתני אין מפנין אלא ד' וה"י ונראה דהתנא הכא במתניתין לא אתא אלא לאיסור המוקצה. גם דמקיים מצוה דהכנסת אורחים וביטל ב"ה וג"כ שלא יגמור את האוצר משום אשווי גומות אפי' במקום מצוה. והא דאיסור טירחא בעיקר הדין אשמועינן לי' תנא דמקומות אחרים כהא דאין מילדין את הבהמה וכו'. ומשום דקתני במתני' אבל לא את האוצר הוכרח לאשמועינן ברישא מפנין וכו' אבל לא את האוצר דלא שרי ארבעה וחמשה אלא בה בהיכא דשלא יתחיל או שלא יגמור: וק"ל

דף קכ"ז גמרא גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש. היינו מדקתני במתני' מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש אשמועינן תנא הא דאי לא תימא הכי דלא אתא תנא להכי אלא דינא בעלמא אשמועינן אם כן תיקשה לימא לן תנא חדא מנייהו ואנא ידענא חדא מחבירתה אלא משום דעדיין לא ידענא דגדולה כהשכמת ב"ה והיא גופה אתא תנא לאשמועינן לזה הוצרך למיתני מפני וכו' למימר דגדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש: וק"ל

שם גמרא. ורב דימי אמר יותר מהשכמת בית המדרש דקתני מפני וכו'. והדר אמר ומפני וכו'. לכאורה נראה דכוונתו היא משום דהוה ליה לתנא למימר מפני האורחין לחוד ואנא ידענא במכ"ש ביטו' ב"ה דאי נמי ליהוו שוים אמרינן ממילא ה"ה ביטול ב"ה דפשיטא דלא גרע. ולמה הוצרך למיתני עוד ומפני ביטול ב"ה. אלא ודאי דלהיות דהכנסת אורחין היא בסברת התנא יותר גדולה מהשכמת ב"ה. ולא גמרינן השכמת ב"ה מהכנסת אורחין לזה הוצרך למיתני ומפני ביטול ב"ה והוה ליה לא זו אף זו וזהו דדייק רב דימי באומרו והדר תני ומפני ביטול בית המדרש מדהוצרך תנא לאשמועינן בתר הכנסת אורחין וביטול ב"ה שמע מינה דגדולה הכנסה מב"ה. וצריך לאשמועינן לה. ולמאן דאמר גדולה כהשכ' ב"ה תיקשה מאי טעמא לא קאמר יותר מהשכמת ב"ה מדהדר תני כנז' יש לומר דסובר דמשום אקדומי והדר תני וכו' לא אמרינן דיותר. והטעם הוא דאין הכי נמי דלא צריך תנא לאשמועינן ומכ"ש הוא אלא דחש התנא דלא למיטעי ולומר דדוקא מפני הכנסת אורחין ג' וד' אבל משום ב"ה אפילו לגמור את האוצר כולו שרי קמ"לן דאפי' לבטול ב"ה דוקא ד' וה' והשתא קשה טובא אם כן לסברת רב דימי דדייק מזה גדולה מהשכמת ב"ה כיון דתנא בהכרח למהדר וליתני ומפני ביטול ב"ה כדי שלא לטעות דאפילו לפנות את האוצר. ע"כ הנראה נכון הוא דטעמא דרב דימי הוא פל הקדימה לחוד מדאקדמה דהו"ל למיתני מפני ביטול בית המדרש ומפני הכנסת וכו'. וזהו שדקדק רש"י ז"ל בנועם דבריו וז"ל דתנא דידן אקדמה ברישא. דכוונתו של רש"י ז"ל לשלול מה שפירשתי ברישא והוא נכון. ולרבי יוחנן דסבר שקולין הם סובר דאי הוה תנא לה בתר ביטול ב"ה הוה אמינא דגרועה היא ממנה ותנא לא זו אף זו קתני לא מיבעיא מפני ביטול ב"ה דגדול. אלא אפי' מפני האורחין וכיון דעד השתא עדיין לא ידעינן דגדולה כהשכמת ב"ה ולא הוה אמי' אלא דגרועה ממנה וממה דאקדמה ברישא ידעינן דהיא כמותה כולי האי ואולי. ולא חש תנא למיטעי דתיהוי יותר ועדיין איני יודע שהיא שוה לה וכיון דמוכרח תנא לאקדומי חדא בבא מינייהו היא מנייהו דאקדים בריש' אמרינן שהיא גדולה מהשנייה לה מדתנא לה ברישא לזה בחר לאקדומי חדא דהוה ס"ד דגרועה לחלוטין ומדאקדמה שמעינן דלא גרועה היא וגדולה כמותה ולא חש לן למטעי ולמימר דגדולה ממנה כיון דעד השתא היתה בחזקת גרועה. מה שא"כ אם הי' מקדים ב"ה ברישא דפשיטא דהוה שמעינן שפיר דגדולה יותר איבעית אימא מסברא איבעית אימא הקדימה. והתנא כפי האמת דעתו דשוים הם ושקולין הם. ומאן דסובר יותר נראה דסובר דמסברא הוא דשקולין. ומדאקדמה להכנסת אורחין שמע מינה דגדולה היא מהשכמת בית המדרש: ודו"ק

דף קכ"ז רש"י ד"ה רבי בנפשי' עמר וכו' בתמי' וכי אורחיה דנשיא וכו'. וטעמו משום דנשיא דינו כמלך דאינו יכול למחול על כבודו. מה שא"כ מצד היותו חכם מצי למחול ולא דייק כל השדה כדמשמע דעמר כל השדה מתרי טעמא חדא הש"ס לא נקט כי אם על העמור מצד עצמו כדקאמר בדנפשי' עמר. ועוד מי לא משכחת לה שהיו בה הרבה עומרים דיכול אדם אחר לעמר אותם דהיו מפוזרים העומרים זעיר שם זעיר שם ומלאו את כל השדה. ועוד בהכרח לומר טעמא משום נשיא משום דא' דהא דרבי עימר את כל השדה פי' לאו דוקא הוא אלא בסייעתא דאחריני אלא דדייק עימר רבי לומר שהיה מעמר והולך בסייעתא דאחריני עד אשר עימר כל אשר בשדה ודייק הש"ס שפיר כיון שלא עשה גבול לעימור דידיה אלא מפנה והולך כל אשר מצאה ידו לעמר אלמא לאו כל גברא וגברא מעמר לנפשיה מהא דרבי דלא עשה שיעור והיה מפנה והולך עד שעמרו כל השדה וכפי הנחה זו לא מצי למימר וליטעמיך רבי עימר הכל אם לא שנאמר כמו שפירש רש"י ז"ל דאעיקרא דדינא רבי לא עימר כלום משום שהוא נשיא כמלך ומצינו מלך איקרי נשיא. וק"ל

דף קכ"ח גמרא ואם היתה צריכה לנר חבירתה וכו' פשיטא וכו' ואמתני' דקתני ומילדין וקורין לה חכמה ומחללין וכו' לא קא פריך פשיטא משום דהיא גופה קמל"ן דיולדת מסוכנת היא ובעיא לילדה ולקרוא לה לחכמה מה שא"כ אומרו ואם היתה צריכה משמע דתלי