חפץ השם קל

באומרו מקמי כהנא שם נאמר' ובזה לא קשה מידי ואין שום חד מנייהו מוכחת ח"ו: ודו"ק

שם גמרא מגופת החבית דס"ד כיון שנשב' מחביתה תו לא חזיא מידי ושדו לה אינשי' ולא עבדו לה מגופה לחבית אחרת קמ"ל דתורת כלי עליה ושרי. ונראה דהאי מגופה אין לה תורת בית קיבול דאי אית לה תורת בית קיבול פשיטא דלא צריך תנא לאשמועינן כיון דהמגופה עצמה לא נשברה. והכי איתא בהדיא בריש מסכת ידים דחשיב לה בהדי שולי המחץ ופי' ר' עובדי' במגופה דלאו לאישתמושי ביהו עבידי אלא כיסוי לחבית א"כ חשיב לה כמאן דלית לה בית קיבול: ופשוט

דף קכ"ה כמאן מטלטלינן האידנא וכו' קשה מ"ק רבינא כמאן מטלטל והרי משנה ערוכה לקמן ובין כך ובין כך ניטלי' בשבת. ונראה דודאי ידע המקשה מתניתין דקתני רבי יוסי אומר וכו' אלא דשפיר קא מתמה כיון דקיימא לן הלכה כתנא קמא ותנא קמא אסר כסויי כלים המחוברים לקרקע כשאין להם בית אחיזה כדמוקי הש"ס לפלוגתייהו א"כ לא מצו לטלטל כסוי תנור דמתא מחסיא. ומשני ליה כיון דאיכא רבי אליעזר בן יעקב דשרי לי' וקיימא לן דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי ועלי' סמכינן ומטלטלין כסוייה תנור דלית בה בית אחיזה הגם דאיכא תנא קמא דמתניתין. ולדברי התוספות ז"ל לא משמע כן ואפרשנו במקומו בס"ד: וק"ל

רש"י ד"ה כיסוי דתנורי וכו' לא הי' להם בית אחיזה וכו' כיסוי שלא יצא הבל שלו לאחר שהדביק בו הפת מכסהו עכ"ל. צריך לדעת למה לא נתעורר רש"י ז"ל לפרש כסוי זה של תנור עד השתא אחר שעברו כמה כיסויין לפניו ולפני פניו והניח לפרש ג"כ בברייתא עצמה כדרכו תמיד לפרש בעיקרן של דברים. ומה גם דאעיקרא דמילתא לא הי' צריך לפרש כלל ענין כיסוי זה דלמאי נפקא מינה ישמש אופן שיהי' בשביל ההבל ולאחר שהדביק וכו' זה נראה דלא צריך כלל ולכאורה נראה לומר בכוונתו ז"ל דלא ירע בעיניך דפוסק הש"ס כר"א בן יעקב ומתניתין סתמא הפך דהיינו תנא קמא דרבי יוסי לזה נתן טעם דהכא שאני (כיון דהתנו' אינו משמש תשמיש העשוי לו מבלעדי) והוא ע"ד שפירש רמב"ן בשנוייא דקא משני על הרי"ף דפסק כראב"י ופסק תנא קמא דרבי יוסי דמתניתין בכסוי הכלים ואמר דהכא שאני כיון דהתנור אינו משמש תשמיש העשוי לו מבלעדי הכסוי הזה והוא כחלק לקוח ממנו לא גרע משבריו אם היה נשבר התנור ולזה פסק כראב"י בתנור דוקא משא"כ בשאר כיסויין לא פסק כי אם כתנא קמא דרבי יוסי ודייק דהיינו טעמא דלא נקט ראב"י במילתיה אלא תנור ע"כ ולזה נתכוון רש"י ז"ל באומרו שלא יצא הבל שלו וכו' שהוא כגופו של תנור והיינו טעמא נמי דלא פירש בברייתא ולעיל עד השתא דקאמר לענין הלכה דמטלטלינן האידנא הוצרך לפרש כנזכר. אלא דקשה אם כן לקמן דפירש רש"י בפלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי בד"ה ודכ"ע וכו' אלא בכסוי כלים המחוברים לקרקע כגון תנור וכו' הוא דפליגי. קשה אי תימא דשאני תנור מטעם דהוי כגופו ולא גרע משבריו כנזכר לא הוה לי' לרש"י ז"ל למימר תנור דפליגי בי' דשאני כבוי תנור דלא גרע משבריו וככ"ע והגם דיש לדחוק ולישנות עכ"ז הנראה נכון הוא בדקדק עוד אומרו לאחר שהדביק בו את הפת מכסהו באמת לא ידענא מכוון רש"י ז"ל בזה כי לא אתא לכאורה אלא ללמוד דרך אומנות אפיית התנור כי לא קא חזינן שום נפקותא בזה

אכן מעיקרא בברייתא לא הוה אמינא דהאי תנור במחובר קאי אלא בתלוש בתנור תלוש הוא דקאמר ראב"י דמטלטלין הכיסוי דידיה. ומשכחת לה בכיסוי שעושין לתנור כדי שלא ישלוט בו הרוח אחר הסיקו ויפסד והוי נמי כתלוש דבמחובר איפשר דבונין אותו דרך בנין ואין עושי' אותו כיסוי כי אם אחר שתולשין אותו לפעמים. וכמו שרצה לדחות רמב"ן פירכת הרז"ה בסוף דבריו של הרמב"ן יע"ש ולא הי' צריך רש"י לפרש מידי מה שא"כ כד אמר לי' וכו' כמאן מטלטלין תיקשה כמאן דקאמר ככולי עלמא מאן אסר ליה דהוצרך רבינא לחפש כמאן עבדינן התירא. לזה פירש רש"י ז"ל דהאי כסוי לא הוי אלא במחובר דעשייתו היא כדי שלא יצא ההבל שלו ועשייתו אימתי אחר שהדביק ואז התנור הוי מחובר וא"כ תשמיש הכיסוי הזה הוא בהיות התנור מחובר. ולזה קא בעי כיון דתשמיש הכיסוי הזה במחובר למה קא מטלטלינן ומשני כראב"י פי' מי סברת דהאי דשרי ראב"י בתנור תלוש הוא דשרי לא אפי' מחובר שרי דאי בתלוש מאי קמ"ל. וכפי זה אתי שפיר דקאמר כמא' מטלטלינן דסבר לאוקומי דברי ראב"י בתלוש כי היכי דהוי כרבנן דרבי יוסי וכח המשיב הוא מעדותו דרבי יוסי דאזיל לטעמי' דבמחובר שרי. והגם דרמב"ן ישיב לדרכו דמצינן לאוקומ' דברי ראב"י בתלוש וישב אומרו כמאן מטלטלי' וכו' נראה לרש"י ז"ל דהוי דוחק: ודו"ק

תוספות ד"ה כמאן כראב"י ה"ה דהוי מצי למימר כר"י וכו' כבר דקדקתי בפי' הש"ס דלא מצי למימר כר"י דהא קא חזי לי' במתני' ושאלתו היא כיון דהלכה כתנא קמא. ונראה דהתוספות זלה"ה סברי דלאו מכח הלכה קא בעי אלא אי כמאן. אחר האמת אי לא הוי אלא כר"י וראב"י או ככ"ע דמשכחת לה אי אמרינן דפלוגתא דרבנן ור"י היא בהיכא דליכא תורת כלי עלי' דהאי כסוי הוא דפליגי א"כ אחר האמת האי כיסוי דתנור דתורת כלי עליה איפשר דכ"ע שרו ומטלטלינן הני כיסויי תנורים אפילו אליבא דרבנן דרבי יוסי ושני לי' כראב"י דוקא והש"ס אזיל לשיטתי' דמוקי רבי יוחנן דאמר והוא שיש תורת כלי עליהן. ודוק ולא נהירא להו לפרש מטעם דהלכה כראב"י קאמ' איפשר דסבירא להו דלית הלכתא כראב"י. ומה שכתבו התוספות ז"ל דמשנת ראב"י קב ונקי לאו דמכח זה הוי הלכתא אלא משום דהלכותיו באו לחשבון דאם כוונתם ז"ל היתה להכי לא היו אומרים הוא הדין דהוה מצי וכו' דלאו ה"ה דשאני ראב"י משום דהילכתא כוותיה לזה מטלטלינן כסויי וכו' אם לא שנאמר דסוברים התוס' ז"ל דגם רבי יוסי הלכתא כוותי' גם לגבי סתמיות תנא קמא וק"ל. ומהם טעמא הוא דכתבו דנקט כראב"י משום דמשנתו קב ונקי להיות דתרוייהו הלכתא כוותי' והוא דוחק. וראיתי לרמב"ם בהלכות עבדים דפסק כר"ש דפליג אדרבי אליעזר ב"י בענין ההענקה דפרדות משבחן בגופייהו ויהיב לי לעבדי מהם וראיתי לרש"י ז"ל שהביא בפי' החומש כסברת ראב"י שפי' יצאו פרדת יע"ש דכראב"י קימינן וק"ל

שם ע"ב רש"י ד"ה לא שנו וכו' דמותר לטלטל החבית וכו' לא ידענא מי הכריחו ז"ל לפרש הכי דקאי אסיפא אשר לא כן משמע מהש"ס דקאי רבי יוחנן ארישא וכן משמע מדברי רש"י עצמו לקמן שפי' דקאי נמי ארישא. ונראה ליישב דבודאי דסובר רש"י ז"ל דקאי רבי יוחנן גם ארישא וטעמא דנקט סיפא לומר דטעמא דרבי יוחנן דמוקי למתניתין בשכח הוא מסיפא דקא שרי טלטול גמור בזה הוא דהוכרח לאוקומי מתני' כולה בשכח משא"כ בלאו הכי