חפץ השם קכח

בהדיא אז בהכרח לומר דסובר דתנא קיצבה קא יהיב כל מה דיהבינן לעני כל צרכו כאש' ישבות בעיר לזה פריך שפיר דעדיין צריך עוד העני לכי אזיל כיון דאכיל מה דאית ליה בהדיא דבשלמה מעיקרא לא קשה הא מטעם שפי' אלא השתא וכו' ותירץ דהא לא קא חשיב דכי אזיל מלוינן והמקשה לא סבר לשינוייא דא כיון דתנא בעושה חשבון עם העני קא עסיק ומנכה לו מה דאית ליה בהדיא ומשלים לו לפי החשבון אם כן יכניס ג"כ בחשבון מה דבעי' למיהב ליה לכי אזיל ויתן לו ארבעה והדוחה דחה לאוקמה אפילו תימא דרבי חידקא: וק"ל

ע"ב גמרא. כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז וכו'. קשה א' מהו אומרו כהלכתו דיספיק באומרו כל המשמר שבת. ב' מאי דוחקיה דאפקיה לקרא ממשמעותי' דמחללו הוא מלחללו. וא"ת שהוקשה ליה יתורא דקרא דלא הוה ליה למימר אלא שומר שבת וממילא שלא יחללנו ולמה הוצרך קרא לומר מחללו זה איכא למימר דפרושי קא מפרש מהו השמירה שישמור את השבת הוא שלא יחללנו במלאכות. אכן נראה דרבי יוחנן הוקשה ליה בכתוב דקאמר אשרי אנוש יעשה זאת וכו' ובן אדם יחזיק בה מהו הדבר הזה שלא יעשה מלאכה ביום השבת שלא יחלל את השבת והלא המחלל שבת בסקילה והאושר יאמר על קיום דבר מצוה ולא על העדר היותו רשע כי אין אושר למי שאינו רשע ומחלל שבת ומהו כ"כ דקאמר אשרי אנוש וכו' לזה פירש ואמר דהאי דאמר הכא אשרי אנוש וכו' הוא על המשמר שבת כהלכתו דהיינו ככל הלכות שבת לקיים עונג שבת וג' סעודות וממצוא חפציך ודבר דבר וכאלה רבות לזה הוא שנותן את האושר א"כ כפי זה מחללו היא אדרבא נגדית לפירוש זה כי לא משמע אלא מלחללו מעשות בו מלאכה שאמר הכתוב מחלליה מות יומת. לזה פירש שדקדק קודם אומרו מילת אנוש ולא אמר אדם ולא איש דפירוש מחללו הוא מחול לו והמ"ם במקום פ"א הפעל מהשורש דאפי' עושה מעשה אנוש המסויים שהיה ע"א אפילו הכי מחול לו וכיון דעבדינן מחללו מחול לו השתא הוי פירושא דקרא דאשרי אנוש וכו' שומר שבת היינו ככל הלכותיו ומצוותיו וזהו שדייק רבי יוחנן כהלכתה אז דוקא הוא שמותר לו ונקט אנוש מכל שאר עע"ז משום תיקון. משמעות הפשט של הכתוב. אי נמי שהם ראשונים בהכעסה זו. אי נמי שהיו מתכוונים להכעיס והיו עובדים ע"ז בלי שיתוף שם שמים. אפילו הכי אם ישוב ויקיים את השבת כהלכותיה מוחלין לו. והטעם דשקול שבת כנגד כל התורה וכל המודה בו ככופר בע"ז וכאילו קיים כל התורה כולה: ופשוט

דף קי"ח ע"ב מימי לא נסתכלתי במילה שלי נראה לי לדקדק אומרו ז"ל לא נסתכלתי דהוה להו למימר לא ראיתי מהו לא נסתכלתי. והנראה דהמכוון הוא ע"ד מה דאית' בגמרא המניח ידו כשעולה מהנהר וכו' הרי זה מפר בריתו של אברהם אבינו ע"ה ופירש"י שם שנרא' שהוא נכלם בבריתו של אברהם אע"ה וכפי זה אין נכון לאם באולי במקרה ראה יראה לא יעצום עיניו כנראה ג"כ שנכלם במצותו שהיא בריתו של אברהם אע"ה כיון דאסרו חכמים מניעת הראייה ג"כ הוא בכלל ועוד אי תימא דראיה אסורה למה יענש על שמכסה עצמו ואדרבא הוא מרים המכשול מכל רואה אלא ודאי דאין אסור כלל בראיה לחוד ולזה כשמטה ידו יש לחוש שמתבייש בחותם של א"א כיון דאין טעם אחר לתלות בו וא"כ לא היה אוסר ולא היה נשמר רבינו הקדוש ורבי יוסי אלא בהסתכלות דוקא ולו ח"ו היו עוצמים עיניהם שהוא נראה כמפר ברית ח"ו ולזה דקדקו לא הסתכלתי: וק"ל

שם גמרא. ב"ר מילתא אחריתי וכו' פירוש והוה ליהו תרתי ורבינו הקדוש כאשר שאלוהו חדא מנייהו קאמר. אי נמי משכחת לה דההיא דלא הניח ידו למטה מאבנטו הות ידועה ליהו דהוא דבר הנעשה בפני הרבים ומשכח' לה שידעו בזה מה שא"כ שלא נסתכל הוא ענין דאי אפשר ליודע אלא מפיו לזה לא קאמר להו רבינו הקדוש אלא הא דלא אפשר להו למידע לה כי אם מפיו מלבד מילתא אחריתי דלא הניח ידו וכו': ופשוט

דף קי"ט גמרא. כשמניחים היו אומרים לה' הארץ וכו' והוא ע"ד שאמרו חז"ל כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה. כאן אחר ברכה. וכוונתם בקריאתם שהיו אומרים וכו'. כשמניחים היו רומזים באומרם לה' הארץ כי אוכלין משלחן גבוה כאורחים שאוכלין ממה דלית להו בתורת חסד ואחר הברכה היו אומרים והארץ נתן לומר שלא נשאר עליהם חוב כל מה שנהנו באותה האכילה ולא נזקף עליהם בתורת חוב כי אחר הברכה נעשה שלהם וזכו בו דבזה לא ינכה להם מזכיותיהם כל אשר נתעדנו ונתענגו כי נתונים נתונים המה להם ומדידהו אכלו: ופשוט

שם ע"ב אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו את השבת וכו' ונראה לח"י וכו' אלא בשביל שבטלו ק"ש וכו' ואר"א לח"י וכו' אלא שבטלו וכו' נראה כי כולהו הוו בה בירושלם עד שנחרבה ואי לא היתה בה אחת מכל העבירות הנז' לא היתה נחרבת ולזה דקדקו לומר לא חרבה אלא וכו' בשלילת הענין דאחר האמת אילו היו משמרין את השבת הגם דהוו כל הנהו עבירות בידם היו ניצולין כיון דשקול שבת כנגד כל התורה הגם שביטלו כל התורה כולה הרי הם כשקולין ולא היו יוצאים מחזקתם ירושלם וג"כ אלו היו קורין ק"ש ערבית ושחרית הגם שהיו בידם שאר העבירות ושבת בכלל לא היתה ירושלם נחרבת דק"ש תנן כאומרם ז"ל כל הקורא ק"ש וכו' כאילו קיים והגית בו יומם ולילה והיו ניצולין וכפי זה כל הנהו מקר' דדרשינן מינייהו לא קשה אהדדי: וק"ל. פרק כל הכלים

דף קכ"ב ע"ב גמרא אמר אביי וכו'. אעפ"י שנתפרקו בחול לאו דוקא אלא משום דהוה ס"ד דחידוש בשבת. ולזה פריך משום הכי נקיט בשינוייא הכי דאחר האמת יותר חידוש הוא בחול. ולעולם אעפ"י דקתני במתניתין לא אתא אלא לומר אעפ"י דנתפרקו וכמו שפירש"י: וק"ל

רש"י ד"ה כל הכלים וכו' כוונת רש"י ז"ל לומר דכל עיקר התנא לא אתא בהאי מתניתין אלא לשרויי דלתות דוקא דשרי לטלטולינהו בהדי כלים. דהתירא דטלטול דכלים מתניתין היא לקמן דאשמועינן בהדיא היתר הכלים דתנן כל הכלים נטלין בשבת חוץ וכו': וק"ל

תוספות ד"ה כל הכלים וכו' דאפי' ר"ש מודה וכו' הוכרחו לזה משום דההיא דקתני כל הכלים חוץ וכו' רבי יוסי קתני לה ואפשר לר"ש כל הכלים והא דהכא כר"ש: וק"ל

דף קכ"ג גמרא מיתיבי מחט בין נקובה בין אינה נקובה מותר וכו' פירוש דהוה ס"ד דמתני בכל גוונא