חפץ השם קכז

שם גמרא אמר רבי ישמעאל ק"ו וכו' ועליהם אמר דוד וכו' נראה דדייק לה מבתקוממיך כו' דדוד תרתי אמר הלא משנאיך הם אומות העולם אשר הם שונאים לה' ועלינו לשנוא שונאי הקב"ה. ויש שונאים אחרים שהם קמים על ה' בתורתו והם הכותבים ספרי התורה לכלבישה שקם ואפרם אל אחר ומכוונים באזכרות התורה לאשר ישר בדעתם ובעיניהם ומתחזקים בה לאלו תהי' תכלית השנאה ואומרו לאויבים היו לי הוא שאמר רבי ישמעאל שמטילין איבה וכו' בין ישראל לאביהם וכו' והאיבה הוא כי הקב"ה הוציא חמדה גנוזה תורתו אשר בה הי' משתעשע ונתנה לישראל לקיימה ולכבדה לא שתהי' ביד המינים לחללה ולטמאה ח"ו ואילו לא היה נותנה לישראל לא היתה באה ליד המינים להלביש את התורה מחגורת שק ומה גם כשישראל אינם מקיימים את התורה דאיכא איבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים שניתנת התורה בעונות לרע ולא ח"ו ולא לטוב ב"מ לזה תפוג תורה אשר ע"כ אבד מאבדינן את כל הנמצא כתוב מיד האנשים הרשעים ואז לא תשונ' אהבתו ית' ע"י האומה הישראלית לעי"ע: ודו"ק

שם גמרא שירגא דדהבא אין בזה משום בל תשחית ובזבוז ממון ללא צורך שהכוונה היתה לבזות דת הנימוסית והכוזבת וללוץ בה כי דתם היא על פי השוחד כאשר יחפוץ הדיין והרי האון מונח לפני הפילוספייא כחררה שאין לה הופכין על פי המעות ישתנה מחיוב לפיטור ומפיטור לחיוב ואומרו שפילית לסיפיה וכו' הגם דברישא אמר דברתא תירות במקום ברא ולא אותבת ליה דביתהו דר"מ דמאי חזית דסמכת אסיפא סמוך ארישא משום דכללא הוא תפוס לשון אחרון אי נמי כיון דאיכא תרי לישני מחד משמע דתירות ומחד משמע דלא ורשב"ג מוחזק לזה לא טרחת לאקשויי. אי נמי כפשטן של דברים דכל עצמן לא אתו אלא לאחזוקי לההיא פילוסיפי' בלוקח שוחד ועכ"ז עדיין ההיא רשיעא בעי למשקל עוד דלא קאמר ליהו שפילית לסיפי' דאון וכתיב בי' דברתא לא תירות בהדי ברא אלא דלא אתא אלא לאוסופי וסיים הוא הפילוסופייא דאמר וכתיב בה בתורת משה וכו' ונפקא מינה אי יהבת ליה עוד אחתיה דרשב"ג הוה חוזר וניעור דהאי מילתא אוסופי הכלא מקרי ולא מגרע גרע דגם ברתא תירות וקל להבין בזיונם של או"ש וברוך שב"י

שם תוספות ד"ה ספרי מינים וכו' שנמצאו ביד מינים וכו' ודוחק לומר דאתי כרבי טרפון ולא כר"י ורבנן ע"כ. וקשה לדבריהם דמוקמינן הא דהכא בנמצא ביד מין א"כ אתי ההיא דקתני התם בפרק השולח הנמצא ביד מין יגנז אתי דלא כרבי יוסי ודלא כרבי טרפון ודלא כרבי ישמעאל שכולם שוים שנשרפים אלא דלרבי יוסי אחר שיקדור את האזכרות. והתם קתני דיגנז. וי"ל כיון דאיכא רבנן לא חיישינן דאמרינן דאתיא דלא ככל הני תנאי. אלא דקשה למה נראה להו דוחק לאוקומי ההיא כרבי טרפון וכרבי ישמעאל דשוים בזה לומר דישרף ומוקמינן להאי דהכא בכתבו ועוד דמשמעות ספרי מינים דקתני הוא שכתבום מינים ולא שנמצאו בידם ולזה בחר לו רש"י הפך דבריהם ופירוש דהכא מיירי שכתבו מין ואיפשר דההיא דפרק השולח מלבד דאתיא כרבי טרפון וכרבי ישמעאל אתיא נמי כרבי יוסי ומוקמינן לה אחר שיקדור האזכרות דבהא לא קתני אלא בענין הס"ת ולא באזכרות: וק"ל

דף קי"ז ע"ב רבי זירא הוה בצע אכוליה שירותא עיין בפי' הר"ן שפי' משם הרשב"א דאכולי שירותא היינו הככרות שהיה בוצע מהם ומשום דקא' דהיה בוצע אחדא קאמר דבציע אכולהו דמנח קמיא. וראיתי לומר דזה נרמוז ברעיא מהימנא בספר הזהר הקדוש דבצעינן אתרתי דניקטנא דהם הם הככרות דמונחות לפניו וזה בסוד תרי יוד"ין נקטא. וכן אני נוהג כמר וכמר מתרתי וחתיכה גדולה דבזה מודה גם הרשב"א דגם בחול הכי מיבעי לי למיעבד: וק"ל

שם גמרא. רבי חידקא סבר הני תלתא לבד מדאורתא קשה אדרבא סתם יום לילו עמו ולמה יוסיף מסברא. ואדרבא הסברא נותנת הפך כנזכר וי"ל להיות דהאי קרא קרא מישתעי בתר דכתיב ויניחו אותו עד הבקר דכבר אזיל ליה ליליה וכאשר הניחוהו עד הבקר ולא הבאיש אמר להם משה רבינו ע"ה אכלוהו היום ג' דהיום ואי תימא דליליה קאמר כבר אזלא לה אלא ודאי דלבד מדאורתא וקאמר ליהו מילתא דעדיין לא קיימו אותה שלש סעודות ביום. ולרבנן איכא למימר לאו דוקא אההוא שבת קאי אכולהו שבתות דעלמא קאמ' די כולהו ג' היום כל מה דבעו למיכל בכל שבת ושבת קאמר ליהו: וק"ל

דף קי"ח גמרא. כל המקיים שלש סעודות וכו' ניצול וכו' מדקאמר תלתא יום דריש ניצול מג' פורעניות דכתיב בהו יום ומדאמר הא דהיום ג' דרשינן העיל ג' סעודות: ופשוט

שם גמרא. כל המענג שבת נותנין לו וכו'. שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב ע"כ נראה שיכוין ע"ד מה דאיתא בזוהר כי הג' סעודות הם רמזים כנגד ג' אבות העולם והב' כנגד יעקב והענג הוא שיקיים ג' סעודות לזה לא יוכל לזכות עד שיקיימם בג' ולזה נרמוז דבר זה דנחלה בלי מצרים ביעקב כי קודם ליעקב לא הוו כי אם שני סעודות: וק"ל

שם תוספות ד"ה והא דתנן וכו' ומיהו איכא למימר דלרבנן נמי פריך וכו' לכאורה דבריהם ז"ל כמעט אין להם הבנה דעכ"פ מאי לרבנן ניחא דקא אמר וקא פריך וכו'. ונראה דלדידם ז"ל הכי קא פריך הש"ס דהאי ברייתא קשי' אחר האמת מכל צד דחסרא ליה סעודתא דיום ששי עצמו וחסרה ליה סעודתא דיוליך עמו. וחסרה ליה סעודתא חדא דלצורך שבתא ופריך בשלמא לרבנן הא מיהא דלצורך שבתא לא חסר ליה מידי דלא בעי כי אם ג' הגם דעדיין תיקשה מה אכיל עני זה ביום ששי וכו' הא מיהא לא קשה אלא לרב חידקא קשה דצורך שבת בעי ד' סעודות להכי נתכוונו התוספות ז"ל: ודוק

שם בא"ד ונראה לר"י עס"ד דבר"י ז"ל דוחק קצת. והנלע"ד בפי' הש"ס הכא הוא דודאי ידע דאי' ליה סעודתא בהדיה והיא הוא דצריך לכי אזיל והראיה מרישא דקתני אין פוחתין וכו' מככר בפונדיון שהם שתי סעודות ותיקשה וכי אזיל ברקם אזיל אלא ודאי דאית ליה סעודה בהדיה לכי אזיל והכא נמי סבר לה הכא אלא דהכי פריך הש"ס בשלמא לרבנן לא קתני תניא דברייתא צורך עני מראש ועד סוף אלא דוקא צורך שב' קתני והכי קאמר התנא שצריכין להוסיף לעני השובת צורך שבת דהיינו שלש סעודות ולא שנים ומשכחת לה כשיעשו חשבון עם העני נמצא נוטל לפעמים ה' לפעמים ו' כאשר יבא קודם סעודה או כאשר יבוא אחר הסעודה אי משכחת לה דהגם דכבר חלקו התמחוי עכ"ז לא ישאר העני בלי סעודה מזון הצריך לו דלגבי שמיא לא מיפטרי והכא מיהא במתני' לא נחת תנא להכי אלא לומר דשבת בר שלש סעודות הוא ושפיר לרבנן אלא לרבי חידקא דלדידיה שבת בר ארבע סעודות הוא לימא דלא כרבי חידקא. וכאשר תירץ דאית ליה סעודה