חפץ השם קכב

הענין. ועוד יראה דלהיות דקאמר הש"ס כל המתעצל משמע הגם שהספידוהו כראוי לו ראוי הוא וכו'. וכפי זה תיקשה מנא ליה דהתם שהספידוהו אלא שלא הספידוהו כראוי לזה אמר ביהושע כתיב ומצד זה הוכרח לומר כל המתעצל משום דאיך יתכן בעולם שיהיה שלא יספידוהו ליהושע אב"א ואב"א מלך וצדיק וכו' אלא ודאי שהספידו אלא שלא היה שיעור הראוי לו. וזהו אמרו רש"י ביהושע כתיב דמצד שהעני' הוא ביהושע הוא שמצא לומר כל המתעצל דאפילו אעצלות יתחייב לחודה ובזה אתי שפיר: וק"ל

, דף קו גמרא. תני רבי אבהו קמי' דרבי יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא וכו' אינה משנה. ואת"ל משנה חובל וכו' מבעיר כצריך וכו' והא תנן וכו' הא ר"י הא ר"ש עכ"ל להיות כי זו הסוגיא מליאה קושיות ולא ראיתי דרך המוציא מידי גמגום ודוחק לפי' רש"י ז"ל. לזה אמרתי לפרש דרך הנכון בעיני. והוא דקשה ראשונה מ"ט דרבי יוחנן דקאמר ליה פוק תני לברא. ומאי דוחקיה דהוכרח לומר כי אין לסמוך על הבריית' כי צריך כח גדול לזה. ועוד ממה דקאמר ואת"ל משמע דמצי לפרש ההיא ברייתא דתני רבי אבהו בכהאי גוונא דצריך לכלבו ואפרו. א"כ כפי זה אימ' דגם לרבי אבהו תפרש הכי דרבי אבהו לא פירש מידי כי אם תני הברייתא כמות שהיא והמפרש יפרש כל אשר תסבול הברייתא דפירושה לא ינגדהו רבי אבהו א"כ תתפרש נמי הכי דצריך לכלבו ואפרו. ולמה קאמר ליה רבי יוחנן לרבי אבהו פוק תני לברא ומאן לימא ליה לרבי יוחנן דרבי אבהו לאו להכי נתכוון היינו בצריך לכלבו ולאפרו דאמטו להכי קאמר לי פוק תני לברא. ועוד הא דקא פריך והא תנן ופיר"שי דארבי אבהו פריך דלרבי יוחנן איכא לשנויי בצריך וכו' דמאי הכריח הש"ס דרבי אבהו לאו כרבי יוחנן סבירא ליה בצריך וכו' ועוד קשה הלא משנה ערוכה היא במסכת קמא דף ל"ד והוא שהדליק את הגדיש פטור מתשלומין שנידון בנפשו ומשנה ערוכה בפרק החובל החובל בחבירו וכו' שנידון בנפשו א"כ קשה בין לרבי יוחנן בין לסתמא דתלמודא דקא פריך לרבי אבהו והא אנן תנן מאי פריך לר' אבהו ומה פעל ועשה והלא מתניתין היא סדורה במשניות דחובל ומבעיר חייב א"כ לירמי מתני' אמתני' כי ברייתא דרבי אבהו היינו מתני' דמסכת קמא עצמה. והנלע"ד דהכא בהאי מתניתא דקתני רבי אבהו בהכרח דלא תשמע מינה אלא מקלקל גמור דלא צריך לא לכלבו ולא לאפרו מדקתני כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר משמע דבאותו מציאות עצמו דפטור בשאר מקלקלין חייב בחובל ומבעי' וממילא ליכא לפרושי דמאי דקתני חוץ מחובל ומבעיר בצריך לאפרו ולכלבו דזה הוה ליה מקלקל על מנת לתקן וא"כ מאי איריא חובל ומבעיר אפי' כל המקלקלין אי הוו על מנת לתקן חייב ולמה לא קתני אלא חובל ומבעיר אלא בהכרח ודאי דהכ' במאי עסקינן דלא הוי על מנת לתקן דומיא דרישא דפטר בכל המקלקלין דעסקינן דליכא על מנת לתקן בכי האי גוונא נמי מחייב בחובל ומבעיר לזה אמר ליה רבי יוחנן פוק תני לברא כי אין תנא שיסכים לזה דאפילו מקלקל גמור מחייב זה לא היה ואת"ל וכו' פירוש וכי פרכת מההיא דפרק החובל וכו' דמסכת קמא דקתני נידון בנפשו דמשמע דחובל ומבעיר חייב ההי' בצריך לכלבו ואפרו דאית ביה תיקון מה שא"כ בלאו הכי פטור ולעולם מתניתא דרבי אבהו דעכ"פ משמע מינה דמקלקל גמור חייב לאו משנה היא וליכא למיסמך עלה אליבא דכולי עלמא ואומרו לשון ואת"ל דמשמע דליתה לאו דוקא ומה גם דכל את"ל דקאמר הש"ס מילתא דקיימא היא והכי סובר הש"ס אלא אגב ריהטא דלישנא קאמר לה בדרך את"ל דמשנה היא פשוטא במסכת קמא והיינו טעמא דלא פריך אלא אמתניתא דתני רבי אבהו ולא פריך ורמי מתניתין אמתניתין דמסכת קמא דבשלמא ההיא דקמא מוקמינן לה בצריך לאפרו ולכלבו. מה שא"כ הא דתני רבי אבהו דליכא לאוקומה בע"מ לתקן כדפרישית דקא ממעט מהמקלקלין דפטור חובל ומבעיר דמשמע אפילו ליכא תיקון כלל חייב קשה. ותירץ הא ר"י הא ר"ש פי' הא דקתני חוץ מחובל ומבעיר דמחייב אפילו מקלקל גמור רבי שמעון דלית לי' ההיא תיקון חשיב מידי ואינו מעלה ומוריד כשאין צריך לגופו ומדאסר רחמנא גבי בת כהן ומדאיצטריך למישרי וכו' שמע מינה דקלקול בחבורה ובהבערה חייב מבלי תיקון כי כמאן דליתיה דמי לדידיה דבעינן. מלאכה צריכה לגופה. וא"ת אם כן תיקשה לרבי יוחנן למה לא מוקי לה כרבי שמעון וכר' אבהו הטעם הוא משום דסובר דאי אפשר לומר דסובר רבי שמעון לחייב דמקלקל גמור שהו' דבר רחוק הרבה. ולזה תמה עליו ואמר לו פוק תני לברא דאין זה אמת ואינה משנה ולא תיקשה לסברת רבי יוחנן למה איצטריך למישרי מילה ולמיסר הבערת בת כהן דאמרי' דסבר רבי יוחנן דסבר רבי שמעון כרבי יהודה כדמסיק לרבי אבהו. דלרבי יהודה מה לי מתקן וכו' מה לי וכו' והמכוון במה שאמר מה לי פי' דהוי מתקן גמור כדאפרש לקמן. וג"כ לסברת רבי שמעון ולא פליגי ולעולם מקלקל גמור גם בחובל ומבעיר פטור אפילו לר"ש. וההיא דפרק החובל דמחייב ומוקים לה רבי יוחנן בצריך וכו' מיתוקמא כרבי יהודה דוקא דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה דחיוב' הוא מטעם תיקון דצריך לאפרו וכלבו ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה. אי נמי דאפילו רבי שמעון מודה בנדון זה דהויא מלאכה הצריכה לגופה ממש ולא דמי. ולא דמי למבעיר עצים לקדירתו דלא חשיב צ"ל דהכא כיון ששורף לצורך האפר הוה ליה לרבי שמעון צ"ל ומחייב בה ואתיא ככולי עלמא בצריך לאפרו דהויא מלאכה. ומתניתין דהכא דקתני כל המקלקלין פטורין אתיא ככולי עלמא בין כרבי שמעון בין כרבי יהודה וזוהי שיטת רבי יוחנן מה שאין כן לרבי אבהו סובר דחובל ומבעיר אע"ג דהוי מקלקל גמור חייב לר"ש כדקתני חוץ מחובל ומבעיר וטעמא מדאיצטריך וכו' ולא סבר ג"כ לאוקומי הנהו מתניתין דמסכת קמא דקתני סתם דחובל ומבעיר מיחייב בכל גוונא אע"ג דאינו צריך לא לכלבו ולא לאפרו לא סבר לאוקומי בכהאי גוונא ומאי חזית דאיכא משנה סתמית דקתני כל המקלקלין פטורין הא איכא משניות אחריני דסתמי דחובל ומבעיר חייבים וכי פרכת כל המקלקלין דסתמא לפטור ההיא כרבי יהודה דלית ליה חילוק בין חובל ומבעיר לשאר והא איכא סתמא אחרינא כרבי שמעון ההיא דקמא דמחייב בחוב' ומבעיר סתם ולפי זה הויא פלוגתיה דרבי יהודה ורבי שמעון הכי דלרבי שמעון כיון דאיצטריך למישרי מילה והבערה שמע מינה הגם היותו מקלקל חייב בחובל ומבעיר וההוא תיקון כלי ותיקון לא סבר לה ולא חשיב ליה תיקון ולא בישול ואפשר נמי דהגם דיחשבינן ליה תיקון חשיב לה מלאכה שאינה צריכה לגופה דלית בה חיוב לסברתו ומאי טעמא חייבה תורה אם לא שתאמר דמבעיר וחובל חייב ולרבי יהודה קא חשיב הא דהבערה וחובל דמילה תיקון גמור ולא קלקול ובזה לא קשה מידי ולא חלה קושיית התוס' וא"ת השתא להאי פירושא סבר רבי יוחנן דרבי שמעון עצמו לא מחייב במקלקל כלל ואפי' הנהו משניות דמסכת קמא לא הוו כרבי שמעון מטעם דפטר במלאכה שאינה צריכה לגופה אם כן הרי מצינו הלכה רווחת בכל הש"ס דרבי שמעון