חפץ השם קכ

דחייב שמע מינה דשפיר מצינן לדיוקי מרבי יהודה מדנקט שתי שמות דוקא קתני. אי נמי גם להיותם שקולין פריך דליתני שם משמעון ותת מתתראו וכו' וכן דייק רש"י ז"ל באומרו וז"ל מדלא נקט חד מהנך וכו': ודוק

תוספות ד"ה באגם אומר ר"ת וכו' דאיירי באין יבש וכו'. אין הכי נמי דהוה מצי למימר באופן דמתקלקל כמו שכתבתי בסמוך ואפי' תימא באילן לח אלא דמשמע להו דמלקט עצים לא איירי כה"ג דבפרק מוכר את הספינה ודוק

תוספות ד"ה לא צריכה דעביד וכו' דלא ניחא ליה וכגון באחד דאינו אוהבו פירוש לאו דוקא לא ניחא לי' אלא כיון דאינו אוהבו דלא איכפת ליה בו ואין לו ניחא מזה דהכל דבר אחד לגבי דידי' מה שא"כ אי הוי אוהבו פשיטא דניחא ליה כיון דרחים לי' ואין הפרש בין ארעא דידי' לארעא דחברי' ותרווייהו ניחא לי': וק"ל

שם בא"ד והקוצץ בהרת בשעת מילה וכו' פי' כה"ג דלא איכפת לי' בקציצת הבהרת ולא חייש לההיא הנאה וכגון דקץ לי' אחר אינש דעלמא דלאו אביו ודרחי' לי' כן נראה לי וכן מצאתי שם בהרא"ש יע"ש באורך והוא פשוט

ע"ב רש"י ד"ה היינו תנא קמא שש תת. פי' כי היכי דלא תיקשה אמאי הוצרך הש"ס למימר א"א דאאזרך ולא קאמר שש תת דגם אהא פריך היינו רבי יהודה: וק"ל

תוספות ד"ה בגלטורי ורבנן פטרי אפילו ב' וג' פירוש דהוו נפרדים ואין כוונתו על האלפין עצמם כי היכי דלצטרפי: וק"ל

תוספות ד"ה א"א דאאזרך לאו דוקא וכו' פי' כי היכי דלא תדייק דלתנא קמא לא פטר אלא א"א דאאזרך מדלא קאמר א"א דאאזרך ושש תת איכא בינייהו לזה אמרו דלאו דוקא לגבי תנא קמא אלא משום ר"ש הוא דדוקא וזה לא הוצרך הש"ס לפרש נמי שש תת איכא בינייהו שהוא פשוט ממתניתין. ורבי שמעון עצמו דאמרינן דוקא היינו כי היכי דלא תקשה סוף סוף היינו רבי יהודה וכמו שכתב רש"י ז"ל גם כן וזה פשוט. פרק האורג

דף ק"ה גמרא ר"א אומר האורג ג' חוטים וכו' נראה לכאורה דקתני האי מתני' משום פלוגתא וכפי זה הויא הלכה כר"א דחייש ליה תנא בתר דקתני בסתם מתני' בכלל גדול האורג שני חוטין תני להאי מחלוקת. וזה אי אפשר דאמרינן דהלכה כר' אליעזר ונראה דפשיטא דטעמא דנקט להאי פלוגתא דוקא משום ואחד על האריג דפלי' ביה דאי ממתני' דכלל גדול הוה אמינא דעל האריג מודים רבנן לרבי אליעזר דבאחת מחייב קמל"ן דלא שנא בתחילה לא שנא לבסוף דהיינו באמצע שיעור שני חוטים: וק"ל

ע"ב גמרא ואי חכם הוא חיובי וכו' קשה למה מעיקרא הא כייל לחכם כי היכי דתיקשה כיון דאיכא ברייתא דתניא דקא מייתי ממילא חיובי מחייב ולאו בכלל. ועוד קשיא צריך לדעת מאי קאמר קרוביו ס"ד דאין לומר דשולל דלא למימר קרוביו ממש מכח דהא קא חזינן במציאות דלאו קרובים נינהו זה מהבל ימעט לומר דהש"ס מקשה זה ומתרץ ופשוט וא"כ צריך לדעת מה הוא ההפרש בין אי אמרינן קרוביו או כקרוביו דהכל דבר אחד ולא חזינן שום הפרש. ועוד לענין הפירכא מה לי קרוביו. או כקרוביו סוף סוף חיובי מחייב. ועוד קשה למאי נפקא מינה הא מסיים לומר הכל חולצין הכל וכו' דמשמע שהוא מדברי הש"ס ולא מדברי הברייתא ומאי כוונתם בזה דמשמע דהשתא נתחדש ויצא דבר זה משנוי דכקרוביו. ועוד מה מועיל זה ומה שייכות זה לקושיית הש"ס דודאי חכם הוא דהכא לא אתא לפרושי הברייתא אלא למיפרך מההיא וקושייתו אלימתא מצד עצמה ומאי מהני הכל חולצין וכו'

ונלע"ד דהנה ידיע הוא דאפי' רבו מובהק לא מחייב לאיתאבולי עליה כי אם יום אחד מה שא"כ שאר שבעת ימי האבילות ושאר החכמים לא מחייב לאיתאבולי. והכא כיון דקא מחלק בין מתו דאבילות לשאר מתו דלאו בני אבילות נינהו לזה קא פריך ואי חכם הוא פי' הגם דלאו בני אבילות נינהו חייב למקרע ומדתלי טעמא דבני אבילות הוא דחיובא איכא מה שא"כ שאר מתו כיון דליכא אבילות לא מחייב למקרע בזה נכלל גם החכם דלאו בני אבילות הוא לזה פריך ואי חכם הוא וכו'. והתניא חכם שמת הכל קרוביו. ועדיין לא קשה מידי דחכם הוי קרוב ממש ובכלל מתו דחייב הוא כיון דחיובי מחייב למקרע עלי' ומאי פריך לזה פירש ואמר הכל קרוביו ס"ד וכי יס"ד דקרוביו דהכא כמשמעו לאיתאבולי זה אי אפשר דדוקא רבו מובהק הוא דמחייב לאיתאבולי עליה ורבו עצמו דוקא יום הא' שנה אחת ועיין במ"ק ראיות ברורות דפשיטא להו לש"ס דלא מחייב לאיתאבולי על חכם דעלמא דלא הוי רבו מובהק וזה פשיטא לי' לש"ס אלא מוכרח לומר דהאי קרוביו לאו דוקא קרוב ממש לכל הצדדים דאז מצית למימר דגם החכם בכלל מתו דחייב לאיתאבולי אלא בקרוביו פי' דהיינו לחלוץ ולקרוע ולהברות עליו דוקא ולא לאתאבולי ולזה סיים הש"ס ואמר אחר אומרו הכל כקרוביו סיים למילתי' ואמר הכל חולצין עליו הכל קורעי עליו וכו' פירוש דלא הוי קרוביו אלא לענין זה האמור ולא לכל וא"כ היכי פסיק ותני דלא מחייב אלא לקרוב דאית ליה דין אבילות דממילא הגם היותו חכם וכן תמצא בירושלמי דהדיא דקרוביו של אדם האמורים לענין קריעה היינו קרוב דחייב לאיתאבולי עליה. ותירץ לא צריכה דלאו חכם דחכם שאני הוא דינו מחודש דהגם דלאו בני אבילות נינהו הוא מבני קריעה הוא ולא עסקינן בנדון זה ועיין במ"ק דיערב עוד לחיכך דרך זה ביותר והוא נכון: וק"ל

שם גמרא ואי אדם כשר וכו'. דתניא וכו' עד ואי קאי וכו'. קשה מהו אמרו התנא מפני מה דמשמע דאיכא הרבה צדדים והא פריך לכל צד מהם ולא ידענא להו דהוה לי' למימר למה מתים בניו וכו' ועוד אמרו כדי שיבנה וכו'. ואוקימנן לה שלא בכה. קשה דילמא עבירות באחרות בידו זה האיש משס"ה לא תעשה ועל זה נכוה בעונש זה ומי אמר לו בשביל אדם כשר הגם היותו צריך עונש. ועוד למה הוצרך להאריך ולומר ערבונא שקיל מיני' וכו' למאי נפקא מינה דאין זה מקום שקלא וטריא לפי' הברייתא אלא להוציא המכוין דקא פריך מינה. ולזה י"ל כי היכי דלא למימר משבשתא מכח הקושייא זו לזה קא פריך לאוקומה הברייתא דלא משבשתא כי היכי דליפרוך מינה אלא דקשה עוד בדברי התנא למה מעיקרא דדינא נקט לישנא כהאי כדי שיבכה דמשמע דלעתיד קתני דהוה צריך למיתני בהדיא מפני שלא בכה ועוד השתא דיתיישבה הברייתא למה הוצרך עוד להוסיף ולומר שכל הבוכה וכו' דאין זה נוגע לפירכת הש"ס ועוד הא דקאמר שכל הבוכה