חפץ השם קטז

תאמר כי אם אחר דברי ר"ת. ודוק

שם בא"ד נילף ממקורה שבו וכו' פי' אף מהמקורה שבו ואמרינן בין מקורה בין שאינו מקורה רשות הרבים. ופשוט

שם בא"ד וי"ל שמן האויר יש לנו ללמוד וכו' פי' כיון דאיכא אורך י"ו אמות אויר אף שאין בו אויר י"ו אמות ברוחב דלא בעינן לשוויה רשות הרבים. ופשוט

דף נט גמרא. מסייע ליה לרבי יוחנן פי' רבי יוחנן עצמו מהא דייק לה ועיקרן של דברים מדיוקא דהאי מתניתין יצאו וכמו שכתב רש"י ז"ל בעירובין דף ע"ח דממתני' דייק לה רבי יוחנן. ומדברי הש"ס דקאמר מסייע משמע דרבי יוחנן קאמר לה בלאו דיוקא דמתני'. ויש ליישב דאמרה אההיא דעירובין וכוחו מיהא דהכא ודוק. ואע"ג דפליג הש"ס בעירובין דף צ"ט ולא בעי לאוקומי ההיא דעירובין בצירוף בור וחולייתו כמא דאוקים לה רבי יוחנן לאו מנד דלא סבירא ליה דמצטרפים אלא מצד דמשמע ליה דחוליא עצמה עשר. ואין הכי נמי בעיקר הדין דצירוף מודים כולי עלמא. ממתני דהכא. והכי מני משמע בהדיא במסכת עירובין דף ע"ח שהבאתי בסמוך דדברי רבי יוחנן מוסכמים יעויין שם. וק"ל

תוספות ד"ה מסייע ליה וכו'. הא תניא וכו' פירוש לרבי יוחנן דמשמע ליה מהת' דמצטרפי וא"ת דהוצרך תנא לאשמועינן הכא משו' דההיא דעירובין איכא למדחי ולאוקומי במה דמוקים לה התם הפך פי' רבי יוחנן אם כן עדיין תקשה ליתני האי דהכא ולא ליתני ההיא וי"ל וכו'. וק"ל

שם בא"ד אי נמי מיתורא דמתניתין וכו' קשה דהאי מילתא בהדי' איתא במסכת עירובין דף ע"ח דקאי אצירוף של ארבע נמי ומדברי התוספות נראה דמפקי ליה מכח הקושיא דהוקשה ליהו הכפל ואיכא למימר דטעם הש"ס עצמו דמייתי התם מרבי יוחנן לצירוף ד' ברוחב הוא מכח יתורא דמתני' כמו שכתבו הם ז"ל הכא א"כ כפי זה דלא מייתי ראיה הש"ס מרבי יוחנן לצירוף הד' אלא מיתורא תיקשה למאן דסבר בההיא דעירובין דף צ"ט דלאו לצירוף אתיא אלא וכו' יע"ש. לא סבר לצירוף ד' א"כ מאי קא פריך הש"ס לא שמיע לך מה דאמר רבי יוחנן דילמא הני מילי לצירוף עשרה ולא לצירוף ארבע דהא לדידיה ליכא יתורא דמתני' דשמעינן צירוף ד' אלא דוקא לר"י ומאי פריך מר"י דאינו מוסכם. ועוד קשה לי עכ"פ עדיין יתורא דההיא דעירובין. דהא מהכא שמעינן שפיר צירוף הד' כדדייקי התוספות והנותן ע"ג דקתני דמשמע לצירוף הד' וגם כן בלאו הכי מאי שנא צירוף עשרה לצירוף הארבע כשם דאמרינן דמצטרפי לאשלומי לעשרה ה"נ אמרינן דמצטרפי לשלומי לארבע וכמו שפירש"י התם בעירובין דף ע"ח יע"ש הגם דאיכא לדחות לדרך התוספות ז"ל כל הני דוחקי. עכ"ז הנראה לענ"ד הן אמת דלענין איצטרופי כי היכי דאמרי' מצטרפי לעשרה מצטרפי נמי לארבעה ממתני' דהכא לחוד בלי יתורא דמתני' ומתני' היא עיקר ללימוד זה דליכא לשנויי מידי בה ומוכרח לשנויי דלאצרופי אתא תנא דמתני' וטעם יתורא דההיא דעירובין דשינייא קמא שכתבו התוספות ז"ל דדרך התנא להשמיענו בקוצ' וכו' כדאמרינן בריש ברכות וכהנה רבות. וק"ל

ע"ב תוספות ד"ה או דילמא וא"ת וכו' תיפשוט מדתניא וכו' נלע"ד דלרש"י אין הכי נמי דתפשוט מההיא אלא דהש"ס הא עדיפא ליה למיפשט ממתני' ודחיית רבי מרדכי דמחט ומורשא אינה דחייה ולא חש הש"ס לה ועיין מה שכתבתי בריש מסכתא בדברי התוספות ז"ל ד"ה למטה מעשרה: ופשוט

שם בא"ד דוקא דפסק כוחו וכו'. וההיא ברייתא דמייתי הש"ס לקמן זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור דחייב לא מצי למיפשט מינה דמשמע טפי דהלכה מכוחו לחור ולא פסק כחו: ופשוט

שם תוספות ד"ה ואמאי וכו'. וקשה לר"י וכו' כיון דאיגודו מבפנים וכו'. נראה דשאני הכא דאדרבא איגודו בסוף ד' דבתר מקום האגוד בו אזלינן והוא דבוק בכותל וכהא דאגד יד שכתבו התוספות ז"ל בריש מסכת דאזלינן בתר מקום שבו קשור. וגם מה שהקשה דאמאי משמע ליה טפי וכו'. נראה דמשמע ליה טפי ודאי דאומרו ד' אמות בכותל משמע ממקום שזרק עד הכותל ד"א מצומצמות ודו"ק

דף ק' גמרא לר"י דמבעיא ליה חוליא מחצלת פשיטא ליה וכו' קשה דילמא הוא הדין מחצלת מבעיא ליה כחוליא ונקט חוליא משום דאי הוה נקיט הבעייא במחצלת כמה דנקיט אביי הוה אמינא דוקא במחצלת מיבעי' ליה מה שא"כ חוליא פשיטא ליה דמבטלה מחיצה. והוא אחר האמת מיבעי' לי' בחוליא ומה גם מנא ליה להש"ס לאפושי פלוגתא דפליגי ר"י ואביי. בקצוות דלאביי פשיטא ליה דאפילו מחצלת מבטלה מחיצה. ולרבי יוחנן מיבעיא ליה אפילו חוליא דלא מבטלא. ואנן גמרינן מכל הש"ס דכל כמה דמצינן להשוות הדיעות משוינן, ויש ליישב

דף ק"א רש"י ד"ה אבל לא מן הים וכו' ולהכי נקט עמוקה עשרה וכו' ואין גבוה וכו' דליכא למימר דהאי דנקט אין גבוה עשרה לרבותא דאפילו הכי אסור להכניס מהים לתוכה וקמ"ל כהא דשמעינן ממתני' דלעיל דבור וחולייתו מצטרפי דאפי' לענין איסורא דכרמלית אמרינן נמי דמצטרף ואם הוציא מאוגני הספינה או הכניס מהים איכא איסורא וא"כ לאו דוקא אין גבוהה עשרה והוא הדין יותר דאיכא איסורא. וכפי זה במאי פליגי רבנן ורבי יהודה. בהכרח דפליגי בכוחו דכרמלית א"כ תיקשה להא דקאמר הש"ס ומנא תימרא דמאי ראי' מייתי מר"י כיון דרבנן פליגי עליה בזה וכמו שהקשו התוספות ז"ל. ובזה תבין קשר של קושיית התוספות וקשה לר"י: וק"ל

שם תוספות ד"ה הני ביציאתא וכו' למה לי מלינהו וכו'. נלע"ד דלא קשה מידי דשאני התם דעל כל פנים הא איכא ד' דבהכי הוי רשות היחיד גמור אלא מצד דע"י היתדות לא ניחא תשמישי' להא מהני שפיר דאמרינן כיון דיכול למלאת. ואי בעי מנח להו מידי ומשמש וניחא תשמישי' משא"כ בנדון דידן באותו מקום שהוא קרקע הספינה אין בו ד' ואין כאן מעיקרא רשות היחיד לא אמרינן דאי בעי וכו'. לשווייה רשות היחיד מעיקרא. גם בענין בור וחוליתו דמייתי התם הש"ס במסכת עירובין הא איכא ד' מסוף שפת החוליא לסופה אלא מצד דלא ניחא תשמישי' אמרינן נמי דאי בעי וכו' גם מה שהקשו. ויש ליישב ודו"ק

תוספות ד"ה וזרק וכו' למאי דסלקא דעתי' דאין חילוק וכו' קשה והא מכ"ש הוא כפי המסקנא דבמים אמרינן גוד אחית מחיצה ולא בשאר מחיצות מקשינן שפיר אמאי בעינן מחיצה עשרה במים ומי גרע במים משאר מחיצות דאדרבא וכו'. ונלע"ד דטעמא דנקטו התוספות