חפץ השם קיד

שם גמרא. התורה כיסתו ואתה מגלהו ולדידיה דקא' מהמעפילים לא שייך למימר התורה כיסתו וכו' דשאני הכא דהיה יכול לומר וימצאו צלפחד מקושש עצים וכו' ומדקאמר איש סתם נחית הכתוב לכסותו מה שא"כ באומרך מהמעפילים דאע"ג דקאמ' קרא בחטאו אין מציאות לגלותו: ודוק

תוספות ד"ה הכנסה וכו' וי"ל דבזריקה וכו' דאי לאו סברא וכו' פירוש דהוקשה להו מנא להו דגם בזריקה איכא סברא דילמא ממשכן לחוד יספיק והוכיחו דאי לאו סברא הכי חשבינן לזריקה תולדה דהונאה. והשתא כפי זה הוקשה להו תספיק הסברא מבלי היות כיוצא בה במשכן דאילו הוה במשכן וכו' וכפי זה בנדון דידן נמי בעינן היות ההכנסה במשכן מלבד שהיא סברא: ופשוט

תוספות ד"ה ולר"א דמחייב וכו' ואיכא למימר וכו' ולעיל פרק כלל גדול דף ע"ג הוכיחו מהכא מדלא משני דנפקא מינה לענין התראה דאין צריך להתרות אתולדה משום אב יש ליישב ועיין בפסקי התוספות ז"ל שנסתפקו בזה והעלו הדבר בצ"ע

תוספות ד"ה אי' דגרסי הך דהוות במשכן וכו' אית דגרסי וכו' ולפי זה וכו' וכן אי גרסי וכו' ועל כל פני' איכא הפרש בין שתי הגירסאות דלגירסא קמא לא בעינן שתהיה במשכן אלא להיותה חשובה והוא הדין אם אינה במשכן. ולאית דגרסי תרתי לעיכובא. וכן נראה ג"כ ממה שכתבו בריש מסכת קמא וממה שפסקו בפסקי התוספות דמסכת קמא אלא להא מילתא מיהא דהוו במשכן ולא מנו להו באבות הם שוים הגירסאות: וק"ל

שם בא"ד אבל אי גרסי וכו'. לפי זה התולדות לא היו במשכן. וא"ת הרי ההכנסה דהויא במשכן וחשיב לה תולדה כדאי' הם העלו הקרשים וכו' באמת נלע"ד כי זו היא הגירס' הנכונה דכל מה דהוו במשכן אבות נינהו ולא מקריין תולדות. והראייה ממה דקא פריך הש"ס פרק כלל גדול היינו בורר. היינו מרקד היינו זורה. ומשני כל מילתא דהויא במשכן אע"ג דהויא דדמיא לה קא חשיב. א"כ אע"ג דהוו תולדות במשכן אפילי הכי קרי להו אבות להיותם במשכן וקושית ההכנסה דלא חשיב לה בכלל אבות אף ע"ג דהויא במשכן מלבד דאיכא לשנויי דמלאכה זו גרועה ולא גמרינן לה ממשכן אעיקרא דדינא אלא מקרא לזה אין למידין אותה ממשכן אלא דמלבד זה איכא טוב טעם והוא דהני מילי דאמרינן דחשיב ליה להתולדה אב אי הויא במשכן היינו דוקא דדמיא לה כגון זורה ובורר אע"ג דדמיין חשיב להו תרתי משא"כ אי הויא המלאכה עצמה כהאי דהוצאה והכנסה דמה לי אפוקי מה לי עיולי כהאי אע"ג דהויא במשכן לא חשבינן לה אב ולא הויא כי אם תולדה והא דמיא לשובט ומדקדק דאע"ג דהוו במשכן לא קא חשיב להו בכלל אבות ולא דמו לזורה ובורר דשאני התם דלא הוו ממש חדא אלא דדמו להדדי לזה כיון דהוו במשכן חשיב להו משא"כ שובט ומדקדק שפירש רש"י ז"ל שובט היינו מסך ממש מיסך הוי שמסדר חוטי השתי עכ"ל הבט וראה דקא דייק רש"י ז"ל ממש ר"ל דאי לא הוי ממש אע"ג דדמיין חשבי' לתרוייהו בכלל האבות אלא שאני הכא דהוו ממש חדא ובזה לא קשה מזורה ובורר וא"כ הכי נמי דהכנסה הויא נמי בכלל הוצאה פי' הויא ממש הוצאה דמה לי אפוקי מה לי עיולי. ובזה הוסרה קושית התוספות ז"ל שהקשו בד"ה הכנסה מנלן וא"ת מה צריך להאי סברא וכו' דהשתא דכל מה דהוה במשכן חשיב ליה אב אע"ג דדמיין אי הוה אמר הש"ס משום דהוות במשכן עדיין תיקשה ליה למה לא קתני לה בהדי אבות מלאכות לזה אמר הש"ס מכדי וכו' מה לי הוצאה מה לי הכנסה דהויא ממש הוצאה וחדא הויא ובזה אתי שפיר דלא מני כי אם הוצאה באבות מלאכות: ודוק

דף צ"ז גמרא. החושד בכשרים וכו' פי' כשרים לאותו דבר קאמר ולאו לכל מילי בעינן אלא לאותו דבר הנחשדים עליו הוא דבעינן דאז לוקה בגופו. כהא דישראל שהאמינו ונחשדו וכו' ואשכחן דישראל אז לא היו כשרים בשאר ענינים כדאיתא בדברי רז"ל אקרא דאת ערום ועריה ואקרא דאכן נודע הדבר: ופשוט

שם גמרא. רב ושמואל דאמרי וכן בר"הי מקורה וכו' פי' מדקתני מר"ה לר"ה ור"הי באמצע ולא קתני כדנקט במתניתין בפלוגתא דרבי עקיבא ועיין בפי' התוספות ז"ל בריש פירקא

שם גמרא. אמר רב חנא אמ' רב יהודה וכו' מחייב היה רבי ב' וכו' וקשה מנא להו להני אמוראי למימ' דמחייב רבי אתולדה במקום אב ובפרט דהלכה רווחת בכל הש"ס דלא מחייבינן אתולדה במקום אב ומנא להו להוציא דין זה בסברת רבי אשר לא נרמז בדבריו לא ממנו ולא מקצתו. ויש ליישב מאומרו מחייב היה רבי משמע מהאי לישנא דברירא לי' מדברי רבי בעצמו בעלמא שמיע ליה מיניה דמחייב אתולדה במקום אב. ועוד יש לומר דאין הכי נמי דפרכינן מנא ליה אלא דפריך שפיר קושיית הסתירה דלא מיתוקמה האי מימרא אדרבי אלא אדרבי יהודה דדייק לה מברייתא: וק"ל

שם גמרא מחייב הי' רבי וכו' קשה למה לא דייקינן נמי במתניתין בפלוגתייהו דרבי עקיבא ורבנן דלרבי עקיבא מחייב תרתי אתולדה במקום אב. וחייב אהוצאה אהכנסה ולרבנן לא מיחייבי ולעולם קלוטה כמי שהונחה ולמה לא נסתפק אפי' בצד אחד מצדדי הבעיא מנבעי לעיל דבעי במאי קא מיפלגי. וי"ל דהא לא מצי למימר דסבר רבי עקיבא דמחייבינן אתולדה במקום אב דהכי איתא במסכת כריתות בהדיא דלא מחייב רבי עקיבא אתולדה במקום אב. ולא תקשה מהכא למה שכתבתי לעיל בהכנסה והוצאה חדא היא ואף למאי דמחייב אתולדה במקום אב הכנסה והוצאה חדא נינהו ולא מחייב תרתי והוי כשובט ומדקדק וכמו שכתבו התוס' בד"ה לא סלקא דעתך והא הכא דקאמר שמואל דמחייב אהכנסה במקום הוצאה דלהיות דלא מתוקמי דברי שמואל אהא דרבי אלא אההיא דרבי יהודה פשיטא דיש הפרש בין מוציא למעביר אע"ג דהוי תולדה דידה לא הוי ממש. ולדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל שכתבו לעיל בד"ה הכנסה מנא לן דגם העברה סברא היא מ"ל ע"י הוצאה מ"ל ע"י זריקה דעת אחרת עמם וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה לאו מי אוקימנא בעירובין ע"כ. וקשה דהלא תמצא דגם במס' עירובין משני כהאי גוונא לאו מי אוקימנא. הן חמת דאי לאו דברי רש"י ז"ל הוה אמינא דהכי קאמר מי לא אוקימנא על איזה פירכא ושנוייא שלא עלתה בסדר הש"ס ובעלי הש"ס היו יודעים זה מה שא"כ לפירש"י ז"ל קשה ובאמת צריך לדעת מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש הכי ולומר בעירובין. והנה כבר העלתי בריש מסכתין מפירש"י ז"ל שפירש בההיא דקאמר הש"ס הניחא למ"ד לא לכל הטומאות אמרו וכו' אלא למ"ד לכל הטומאות וכו' ופירש"י ז"ל למ"ד לא ידענא היכא והיא משנה. ערוכה ופירשתי שם דהש"ס כן דרכו לסמוך למה שפי' במקום אחר בש"ס עצמו לומר הניחא כההיא דהתם וג"כ הכא לאו מי אוקימנא דהמכוון הוא במקום אחר בש"ס עצמו ודבר שאינו בש"ס עצמו לא קאי עליה הש"ס כלל כי אין זולת מה שכתוב בש"ס וגם כן ההיא דהתם דקאמר הניחא