חפץ השם קיב

בפניו וכולו שלא בפניו והכא הכי קאמר התנא חביבין ישראל שנקראו בנים למקום זו חיבה אחת. חיבה אחרת מדעת והודיענו אותה הב"ה במה שכתוב בנים אתם וקא קרי להו בנים בפניהם כאומרו בנים אתם ומהנמנע כי כל שבחייהו ריש' קאמר להו בפניהם כי אין אומרים בפני האדם כי אם מקצת שבחו כאשר למדנו מנח ע"ה. אמור מעתה פשיטא כי עוד יש להם מעלה אחרת אשר היא מה שקורא אותם ה' בנים הוא מקצת א"כ נודעת להם חיבה יתירה ומאי היא האי דבני בכורי שהוא יותר מעולה ולזה קרי להו בנים בפניהם שהניח כל השבח שהוא בכורי שלא בפניהם וגם כהא דאומרם לא זז מחבבם עד שקראם בנים וכו' ולא זז מחבבם עד שקראם אחים א"כ שיש להם חביבות אחריני וכולן נודעו לנו ממה שקרא להם בפניהם בנים אתם. ובזה אתי אדויק דברי התנא כפתור ופרח ולעול' שמא דבנים לא אעדי מניהו ולזה אמר בסוף דבריו ואת"ל פירוש ואת"ל כפי סברתך דלא קרית להו בנים אלא בזמן שעושים רצונך ועתה לאו במדרגת בנים נינהו ואינך יכול למחול להם כפי הדין כולהו אדידי והא פשטית צוארי וכו' וכריבי' נפשי וכולהו תלוים בי וא"כ אף אם יתחייבו ב"מ מיתה כבר כולם הקריבו עצמם בהיותם כלולים בי ויפטרו. וכבר מצינו מנבואת הושע שאמר ה' דאפי' במקום שאין עושין רצונו של מקום נקראי בנים כאומרו והיה במקום אשר יאמר להם וכו' יאמר להם בני אל חי. ועיין מה שפי' המפרשים ובראשם החסיד בעל דברי חכמי'. וכוונת הב"ה כי רצונו לבקש ולתפלת יריאיו ועבדיו ב"ה. גם נלע"ד דכונת האבות ע"ה שאמרו ימחו וכו' הוא בהיותם יודעים דלא על פיהם יומתו הבנים הגם שיפסקו עליהם מיתה דכתיב לא יומתו וכו' ופשיטא דהגם שיאמרו האבות ימחו וגו' לא יומחו על פיהם ואתא סמכו וכבדו את ה' ב"ה באומרם ימחו ב"מ על כבוד שמו כי עליו הורגנו כל היום וכל הני טעמי הא והא אתנהו ופשוט

שם גמרא. עד שאתה וכו' גואלנו מעולם שמך כוונת אומרו עד פי' הלא אם לא היה ה' מקדים ציץ רפואה והיה מנסה אברהם אבינו ע"ה בדבר זה קח נא את בנך וכו' מי הייתם ניצולין. ואם היה ה' גומר לקיים מה שגזר אומר והעלהו לי לעולה אתם לא הייתם בעולם. לזה אמר להם עד וכו' קודם שתקלסו קלסו לה' על זה. ואח"כ לי ולזה אמרו גואלינו מעולם פי' מאז גאלתנו בעשותך נסיון זה ליצחק וחמלת עליו וזהו מעולם וכו' דאי לא תימא הכי לא היה מוצא יצחק בכח מי לומר הא קריבית עצמי וכו' דבזה מלטים מכלי' ח"ו והשתא אתי מדוייק גואלינו מעולם שמך: ופשוט

שם גמרא. ורמינהי תבלין וכו' ואמר חזקיה. ק"ק לפירוש רש"י שפי' במסכת ע"ז לסברת רבא דהא דחזקיה ליתא מאי קא פריך. וכבר תמהו עליו התוספות ז"ל. ועוד קשה מי גרעא מתני' דידן ממתני דערלה דסתמא ולא קתני מיני מתיקה ואפ"ה קאמר עלה חזקיה מיני מתיקה והכא נמי מתני' דידן מוקמינן לה במיני מתיקה ולא הוה ליה הש"ס לעביד רומיא אלא דהוה מייתי נמי מימרת חזקיה אמתני' ועוד לא אשכחן רומיא אלא ממשנה עצמה ולא ממה שמחדש בה שום אימורא הגם דלא משתמע מינה. וי"ל דממתני' עצמה קא רמי הש"ס והוא דקשה מעיקרא איך יהיה שיצטרפו שני מינים ולא ראי זה כראי זה. וקושיא זו קשיא בין אמתני' דידן בין אמתני' דערל' אלא דמתני' דערלה התנא דקדק בלשון זה והוא דקשה אם הוא כוונת התנא לומר דבכל גוונא מצטרפין התבלין אפי' ג' מינים וג' שמות א"כ ליערבינהו וליתנינהו תבלין ג' מינים וג' שמות להן מצטרפים. ולמה תני ברישא ג' שמות ודייק ומין אחד דמשמע דלא סגי להצטרף אלא בהיותם מין אחד והדר תני שלשה מינים. לזה בהכרח לשנויי כחזקיה דמתניתי' במיני מתיקה דהיינו רישא דקא בעי תנא שלשה שמות ממין אחד דלאו מיני מתיקה ולהיותם מין אחד יצטרפו וסיפא דקתני אפי' ג' מינים במיני מתיקה וא"כ דברי חזקיה בהכרח במתני' והתנא דייק זה בדבריו מה שא"כ מתני' דידן דשב' דקא פסיק ותני תבלין מצטרפי ולא חלקה משמע דאין חילוק בכל מיני תבלין והיינו רומי' דורמינהו ובזה אתי שפיר אלא דעדיין קושיא קמייתא דילמא כרבא וכמו שהקשו התוספות ז"ל במס' ע"ז לפי' רש"י. ונלע"ד דהש"ס כן דרכו דרצה להוכיח מכח משנה דידן אולי ידחו דברי חזקיה ממתני' דהכא ולהוכיח כרבא דאמר דמתניתין דערלה כר"מ ולא זו אף זו קתני מתני' לא מבעי' מין אחד אלא אפי' ג' מינים נמי מצטרפי מטעם לא תאכל כל תועבה ולזה עביד לרומי דמתני לפי' חזקיה וממילא לא איתוקמו דברי רבא ויש הוכח' מהכא לדרכו של רבא לזה תירץ הש"ס דאין הוכחה מהכא דילמא מתני' דסתמא ואמרו התבלין מצטרפי קא עסקינן במיני מתיקה ובמאי דקא עסיק בסיפא במתני' דערלה עסיק בה תנא דידן ואין הוכחה ועדיין הדבר שקול למ"ר כדאית ליה ולמ"ר כדאית ליה ובזה הוסרה קושיא קמייתא כי כן דרך הש"ס כידוע לכל מעייני בש"ס כמצטרך. ודוק

רש"י ז"ל ד"ה ורמינהו וכו' תבלין וכו' והם שם אחד של איסור לפי גירסא זו נראה דלהיו' דגריס רש"י בלשון המשנה ושם אחד מוכרח לפרש ושם אחד של איסור דלא תימא דבעינן שם אחד להם מה שא"כ אי הוו להו שני שמות לא יצטרפו דזה אינו חדא א"כ למה הוכר' חזקיה למיני מתיקה ואם טעמא הוא להיותם מיני מתיקה בזה הוא דמצטרפי א"כ מה לי שם אחד מה לי שנים שמות. ועוד בהכרח לומר ג' מינים דקתני מתכ' היינו אע"ג דאית ליהו ג' שמות ממה דאיתא במס' ע"ז דף ס"ו דקאמר אביי מנא אמינא לה דבתר טע' אזלינן דתנן תבלין וכו' ואמר חזקיה מיני מתיקה אי אמרת בשלמא בתר טעמא כוליה חד טעמא וכו' אלא אי אמרת בתר שמא האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ע"כ ובהכרח דראייתו דאביי מסיפא דקתני ג' מינים דאי מרישא דילמא דטעמא הוא מין אחד כגון פלפל ופלפל מה שא"כ אילו לא היו מין אחד כגון חמרא עתיקא בענבי הגם דשוים בטעמא לא הוו מצטרפי' אלא ודאי דראייתו הוא מסיפא והיינו שפירש רש"י ז"ל וז"ל ואמר חזקיה הכא דקאמר ג' מינים וג' שמות הנך רואה דרש"י ז"ל בא לכוון למה שכתוב דהראי' היא מסיפא. וא"כ כפי זה מוכרח לומר בסיפא ג' שמות נמי מלבד דהוו ג' מינים לזה הוכרח רש"י ז"ל לפרש הכא שם אחד דקתני היינו של איסור ולעולם אע"ג דהוו להו ג' שמות. וכל זה אינו נראה דפשיטא דט"ס נפל בגירסא דלא גרסי' במתני' שם אחד כלל ולא בדברי רש"י ז"ל כלל וכן הוא בקצת גירסאות ברש"י והם של איסור ואיזה תלמיד טועה הגיה זה ובעיקר המשנה במס' ערלה לא גרסי' ושם אחד כלל וגם במסכת ע"ז לא גרסי' כלל ושם אחד וגם כפי הסברא נותנת דלא גרסי' לה דקשה השתא דאיכא טעמא שפירא ויאה לטעם הצרוף מטעם היותם מיני מתיקה אם כן למה יצטרך לשם אחד של איסור לצרפם תיפוק ליה להיותם מיני מתיקה יצטרפו. ופשוט: