חפץ השם קד

שאדם יכול לסלקו מהעגלה עכ"ל א"כ לפי משמעות זה גם המוכני יכול להחזירו הדיוט א"כ למה לא יטמא אדרבא גם בהיותו מפורק להיותו ראוי להחזירו שלא על ידי אומן ועוד כפי זה מטה של פרקים צריכין ג"כ לעשות חילוק זה אם היא באופן שהאדם בלתי אומן יכול לפרקה אין לה טומאה וזה משנה ערוכה היא במסכת כלים ואמטו להכי פי' דהאי מוכני עצמו הוא כלי באנפי נפשיה וראוי לקבל טומא' ואף דהוא פשוטי כלי עץ להיותו ראוי פי' שעושין אותו למרכב אנשים דאי ראוי לחוד לא מהני דבעינן שלא יאמרו עמוד ונעשה מלאכה והנה המוכני כאשר הוא לבדו פשיטא דבר קבולי טומאה הוא להיותו למרכב אנשים. וכאשר יעשהו תחת השידה לטלטלה אז ישתנה מכמות שהיה ויהיה נגרר בתר העיקר שהו' משמש לה שהיא השידה וחלקו הם ז"ל להיות המוכני נשמט ויבוא האדם ויסלקנו עדיין כאשר היה באנפי נפשיה קודם החיבור ולאו מצד זה סלקא ליה תורת כלי שהיה בו וכאשר הוא בלתי נשמט מהשידה הנה יתבטל הוא מכמות שהיה ויקרהו למוכני כמקרה השידה ויחשב הוא עצמו שידה לימדד עמה וכו' ואף שהוא חזי למדרס ויטמא עכ"ז בתר עיקר אזלינן שהיא השידה והיא לאו להכי קיימא דהיינו לאו למרכב. וכפי דרך זה מה שפירש רש"י ז"ל והיא עשויה למרכב אנשים וכו' של המוכני דוקא דאי אין עשייתו כי אם להיותו משמש אין ברגלים לשידה פשיטא דתמיד בין נשמט בין אינו נשמט חלק ממנה הוי והוי כמטה של פרקים אלא ודאי דהמוכני מצד עצמו כלי חשוב הוא דהיינו דעשוי למרכב ודע דלאו דוקא עשוי למרכב אלא דהוא הדין דיש לו בית קיבול דהא תמצא שפי' רש"י בד"ה אינו חיבור וכו' ואם נגעה טומאה במוכני המוכני טמאה וכו' והיא מטלטלת מליאה וריקנית דיש לה בית קיבול עכ"ל. באופן דהאי מוכני הא והא אית ביה ונקט רש"י חדא ולזה הכא דקאמר טעמא דמטלטל מלא וכו' תלא טעמא משום דאית ליה בית קיבול ולעולם קושטא דמילתא תרתי אית ביה בהאי מוכני ומזה לא קשה מידי. זהו הנראה לי נכון. ודוק

ע"ב גמרא. מאי משמע וכו' פירוש דקשה למה קרא האריך כל כך דהוה ליה למימר כי כארץ תצמיחה וג"כ כגנה וכו' מיותרת אלא הכפיל לומר כגנה לאחשובי זרועיה לתשלום ה'. ותנא דמתני' דלא נקט אלא זירועיה דהני דמיותרים פשוטיהם הם להיות דבזרעים לא שייך רבים ויחיד דקדק תנא בהו נמי דהוה מצי למימר זרעא: ופשוט

רש"י ד"ה וא' באמצע וכו' ואי הוו מקרבי הוי עירבוב שלל רש"י ז"ל דתיקשה ותאמר לסברת רש"י דהכר הוי זו מזרח וזו מערב ושרי א"כ למה באמצע לא לזרע על כל השטח או ממערב למזרח וליכא איסורא דלגבי צפון ודרום יש ג' טפחים בין כל אחד ואחד. ולגבי מערב ומזרח זה זרוע שרי שזה זרוע מזרח וכו' וזה צפון לזה הוכרח לומר אע"ג דמהאי טעמ' שרי עכ"ז הא איכא עירבוב. ולדרך זה ג"כ יכולני לתרץ מה שהקשה הוא לפי' המפרש ד' גרעינים ואמר שהוא טועה וכו' דד' זרעונים וכו' נראה לס' דמלבד דחיישי ליניקה חיישי נמי משום ערבוב אף בהיכא דליכא משום יניקה ולזה לא זרע כי אם ד' ומשא"כ וכו' אף דליכא יניקה איכא עירבוב ואסור. וק"ל

תוספות ד"ה מנין לערוגה י"א וכו' פי' דמדקדקים מה דקתני שהיא ששה על ששה דהכי הוה ליה למימר מנין לערוגה ששה על ששה שזורעין וכו' וק"ל

בא"ד ואין לומר וכו'. באמת איני רואה ריח קושיא. ונרא' דמוכרח להגיהו ואיפשר נמי שהם ז"ל נתכוונו לומר מדקאמר פריך הש"ס תיעבתי לך אי תימא דקאי אהרכבת האילן לא מצי למימר תעבתי לך דתמצא דהתם בחולין הקשו הם נמי דה' כל שתיעבתי לך וא"ת האיך אנו אוכלים אילים אפילו סרסם גוי וכו'. ותירצו הם ז"ל מדאסר רחמנא ומעוך וכו' לגבוה מכלל דלהדיוט שרי עכ"ל. וא"כ הכא מהיכא גמרינן עיקר הלימוד לאיסור הרכבת האילן הוא מדהשוה שדך לבהמתך לא תרביע כלאים מה בהמה בהרכבה וכו' ובהמה שנרבעה לשאינו מינה מותרת וכלאים דידה דנפקי מינה מותרים דדוקא לגבוה הוא דתנן אסורין הכלאים בתמורה ובזבחים ושם בזבחים פירש רש"י ז"ל דכתיב שור או כשב או עז להוציא את הכלאי' א"כ גמרינן ג"כ מה בהמה של כלאים מותרת גם הרכבת האילן הנלמד מינה מותרת ומאי פריך ועוד דמהדר הש"ס לשינוייא אחריתי אלא ודאי דשמע מינה דכלאי זרעי' קאמר תיעבתי לך דלא אתייא מהיקישא אלא תיעבתי לך ותהיה אסורה בהנאה זהו מה שנראה לפרש אי לא מטעינן טעות בדברי התוספות ז"ל. ודוק

שם בא"ד ההוא למעוטי זרעים וכו' ע"כ רש"י ז"ל בעצמו פירש התם בקידושין וז"ל בד"ה ההוא למעוטי זרעים וכו' דכלאי הכרם בח"ל וכו' עכ"ל א"כ מה התוס' טרחי להקשות על רש"י בכדי והוא ז"ל שלל קושיית' ופשוט

דף פ"ה גמ' מאי דכתיב לא תשיג וכו' דהוקש' ליה גבול שגבלו ראשונים הוא דאסור אבל גבול רעך לחוד שרי לזה פירשו ז"ל גבול ראשונים מלבד גבול הניכ' לרעך צריך ליזהר ג"כ משיעור ששיערו לה וכו'. ופשוט

שם גמרא אר"י מ"ד אלה בני וכו' החורי וכו' אטו כולי עלמא וכו' קצת קשה אם כוונתו באומרו מ"ד הוא אטו כ"ע יושבי רקיע לא הוה ליה למימר מ"ד אלא הוה ליה להקשו' אטו וכו' ומדקאמר מ"ד משמע דמלב' קושיית אטו וכו' דקאמר קשה ליה עוד קושייא אחריתי

ונראה לומ' דהוקשה ליה מלת החורי דאדרבא שעיר הוא יותר ידוע מחורי ושעיר הוא שם הקדום לכל. לזה הקשה קושייא אחרת והיא יושבי הארץ אטו וכו' וממילא מיתרצה הא נמי דחורי הוא שמריחים את הארץ ולזה נקראו יושבי הארץ להיותם חורי שמריחים. ובזה הם יושבי הארץ. וק"ל

שם רש"י ז"ל בד"ה והא איכא מקום קרנו' וכו' ואת' יכול להמשיך אלא טפח וכו' ואינך צריך להמשיך אליו טפח עכ"ל. ואע"ג דמזרע הפנימית לזרע החיצון לא הוי ג' עם כל זה הוי היכירא בה"ג וא"ת אי הוי הכירא א"כ למה הוצרך להרחיק טפח משום דבה"ג הוא דהויא הכירא. ודוק

ע"ב רש"י ד"ה בנוטה שורה לכאן. וכו' ולא גזר שמואל שמא ימלא וכו' הוא הדין דהוה מצי למימר וסבר שמואל יש ראש תור גם בעריגה אלא מדנקט הש"ס הכי אין ראש תור בערוגה ולא אמר ערוגה שאני דמשמע דמילתא מוסכמת היא לזה פירש"י ז"ל דלא גזר שמואל: וק"ל. ד"ה תו' אמר רב וכו'

דף פו גמרא. אלא רבי עקיבא כמא' וכו' הוה מצי למימר דסבר כרבנן דלקמן דחשבינן ליל שבת וברביעי הוה פריש' ומשום דאיכא שלא פירשו עד סמוך לחשיכה של ליל ה' לזה הוצרך רחמנא להוסיף להו ליל ז' לתשלום חמש עונות. ולמה הוצרך מעיקר' לאוקומי בהשכמה. נראה נראה לי דסובר הש"ס דכן לא יאות למיהוי כדין דהללו וכו' ויותר נכון לומר בהשכמה מה שאין כן רבנן משום האי סברא דהללו וכו' לא סתרי דינא דנפקא מינה דלדידן שני טעמים בדבר ואחד מהם הוא סברא יותר מדייק ליה