חפץ השם קב

הם עצם ועץ אהדדי נינהו והכי סובר רש"י ז"ל כאשר אבאר בס"ד. וקודם צריך לתרץ מה שהק' עוד התוספות ז"ל בדיבור זה למה שפי' רש"י דפותחת גורמת טומאה לאף. והקשו ממתני' דפ' י"ג דכלים פותחת של עץ וכו' דמשמע דאזלינן בתר חפי. ובזה גם כן נבוא לתרץ ליישב

דע שיש שני מיני חפי הא' הוא כדתנן פרק י"ג דכלים משנה ו' דקתני כיצד פותחת של עץ וחפין שלו של מתכת וכו' ע"כ פי' האי פותחת הוא המפתח כי גם הוא נקרא פותחת כי כן פירש הרמב"ם ז"ל שיני המפתח אשר יפתחו בו וכו'. וגם דעוב' פי' מפתח א"כ אמרינן גם רש"י יסבור כן דההיא משנה במפתח איירי וזה באמ' אמונ' אומן דאזלינן בת' חפי הם העיק' שדוחפין החפין של הפותחת מהפורנא והמפתח אינו עיקר כי אם להגיע החפי לפתוח והמפתח אינה כי אם תשמיש לחפי וטפלה מפתח לחפי בזה הוא דקתני דאזלינן בתר חפי אם הם של מתכת וכו'

וחפי הב' הוא הכא דברייתא דידן והנה לפניך מה שפירש הערוך ז"ל והביאו רבי' שמשון פרק י"א מס' כלים משנה ד' גבי חפין והפורנא וז"ל הערוך שינים קבועי' בפותחת והעין בתוכה של פורנא מצד אחד ומצד אחר יש לפורנה נקב שמכניסין בו המפתח ומדחין החפין לחורו ויוצא חפין מן הפורנ' ע"כ א"כ משמע דיש חפין קבועים בפותחת עצמה ואלו הם האמורים במתניתא דידן והני פורני אינם הם העיקר אלא הפותחת היא הסוגרת ועושה הפעולה מה שא"כ החפי אינם כי אם לבלתי תהיה נפתחת ביד כל אדם כי אם בבוא הבעלים יפתחוה במפתח שבידיהם ולעולם הפעולה של התשמיש היא הפותחת והיא עיק' פורנא והחפי כשומ' בעלמא וטפילה חפי לפורנא ולזה פירש"י ז"ל הכא דפותחת היא העיקר וחפי נגררים אחריה והוכרח רש"י לפרש הכא פותח' ולא מפתח כההיא דמתני' דבפרק י"ג דכלים משום דקתני סיפא של גל וכו' אע"פי דחברן טהורין ואם במפת' קתני מאי אריא של גל וכו' דאינה מחוברת לקרקע ואינה משמשת אלא להכניס ולהוציא בפותחת ונשארת ביד האדם. ולזה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דהכא בפותחת ממש ולא מפתח ובזה יש הפרש בין לשל כלים לשל גל דמחובר לקרקע. ובזה הוסרה ונעקרה קושיית התוספות ז"ל מעל פירש"י ז"ל שהקשו מפרק י"ג דכלים דאזלינן בתר וכו' דשאני התם וכו' מה שא"כ הכא דפותחת היא העיקר אליבא דכולי עלמא לרבי נחמיה דאזיל בתר תשמיש הרי פותחת עיקר וגם לרבנן דאזלי בתר המעמיד הני מילי כגון סולם טבעת. או סולם דאי לאו המעמיד לא הוו נינהו מה שא"כ בנדון דידן שפותחת קבועה ועומדת והחפי אינם כ' אם שלא תהיה נפתחת על יד מאן דהוא אלא במפתח מודים פשיטא דפותחת עיקר והיינו טעמא דתני לה סתמא בלי פלוגתא כמו בסיפא וכו' ופשוט. א"כ אסיקנא דעסקינן בפותח' עצמה וחפי דידה קבועין בה. וכבר ידעת דמשמש משמשיו תמיד בין בשעת וכו' בין שלא וכו' טמאים בכל גוונא אפי' הם פשוטים. והכא בחפי הם קבועין ומשמשין תדיר בין כשנועל וסוגר הנה הם מעכבים את הפותחת ועושים מלאכתם שנעשו עליה בין כשפותחים עסקינן שכשפותחין מעכבין הפותחת מלהיות געה ועושין מעין מלאכתם ולזה יקראו בין בשעת מלאכה וכו' מה שא"כ הפותחת אינה משמשת כי אם בשעת מלאכה ולזה חפי אף שהם פשוטי כלי עצם טמאין מדרבנ' להיותם משמשי תשמישיו בין וכו' מה שאין כן הפותח' שאינה דוקא בשעה שסוגר דהיינו דוקא בשעת מלאכה ולזה חפי טמאין אף להיות' פשוטי ופותחת טהורה מטעם זה וטמא' מטעם בית קיבול כמו שמפורש בדברי רש"י ז"ל ולדרך זה הא דנקט עצם לאו דאי הוו חפי עץ טהור דהוא הדין דטמאין אלא להיות דכלי עץ לא עבדי מנייהו חפי נקט עצם בהכרח. ודע דאי לאו מה שהביא רש"י ז"ל ממסכת חולין אף שהייתי יודע בטומאה דרבנן דפשוטי כלי עץ לא הייתי יודע בכלי עצם דהוו נמי ככלי עץ לענין זה כסלקא דעתין דהש"ס הבאתי לעיל דכלי עצם דקתני שם במתני' היינו מדרבנן ואף שהייתי יודע בפשוטי כלי עץ דטמאין מדרבנן כלי עצם הייתי אומר דטהור להיות טומאתו מדרבנן מה שא"כ מהכא מהכל שוחטין דמדמי להו למתכות מדרבנן משמע דטמאין פשוטיהן מדרבנן ומקבליהן מדאורייתא ואף דאמרינן דלענין גולמי כלי עץ קאמר דדמו למתכות שמעינן מיהא דטומאתם מדאורייתא כדמייתא ראיה מברייתא ראייה דכל מעשה עזים והוו להו ככלי עץ וטמאים מדרבנן ולעולם הא דקתני כלי עצם ככלי מתכות לענין גולמי קאמר דוקא עצם וה"ה לענין פשוטי ככלי עץ טומאה מדרבנן באופן האמור לעיל תשמישי אדם ומשמע וכו' ומה שפירש רש"י ז"ל ואי משום דמחובר לפות' המחובר לטהור וכו' לא מטעם היותה עץ והחפי עצם אלא מצד מלאכת הפותחת ומצד מלאכת החפי ולזה לא פירש רש"י ז"ל היות הפותחת של עץ ופשוטי כלי עץ טהורין אלא מצד המלאכה דתרוייהו פשוטי כלי עץ נינהו. ורש"י ז"ל סמך למה שידוע ומוסכם לו ולא ביאר דבריו זהו מה שנראה לי ומי שיבחר דרך הראשון להיותו פשוט יותר אף דלהיותו דחוק הוא יבחר ולא אני:

ודוק

בא"ד הא לא חשיב בית קיבול שאין השוק מטלטל באמת כן פירש רש"י ז"ל. אלא דיש לחלק הכא דגם כן מתטלטלת הפותחת בבית קיבול דידה והיינו שהמפתח מתטלטל באותו בית קיבול דפותחת כשמכניס המפתח ומסייע בידו בפותחת וממילא מתטלטלת הפות' ומרים אותה למפתח בתוך פותחת ודמי לבית קיבול וטמא מטעם בית קיבול זה: וק"ל

בא"ד פשיטא דטהורין. וי"ל אין הכי נמי ואיידי דתנא בסיפא דאף כשחברם טהורין נקט ברישא טהורין קודם שחברן. אי נמי נקט כהאי גוונא לאשמועינן דטומאה חיילא עלייהו מצד עצמם דאי לא הוה אמר הכי אלא חפי פותח' אחר שקבען טמאין הוה אמינא דחיילא עלייהו טומאה מצד המתחברים אליו ולא מצד עצמן לזה נקט בכהאי גוונא: ודוק

בא"ד ונראה לר"י דבחפין של מתכת איירי וכו' ורש"י ז"ל לא בעי לאוקומי הכי דמשמע ליה חפי הם של עץ כדקתני עצם לעשות ממנו חף ועיין מה שפי' לעיל ואע"פי דתנן חפי של מתכת כבר פירש' בסמוך דהנהו של מפתח והני חפי פותחת עושים אותם של עצם כדי שלא יתעפשו בתוך הפורנא. אי נמי סבירא ליה לרש"י ז"ל בשל מתכת חשבינן להו כפשוטי כלי מתכות. וטמאין אף שלא נקבעו. וק"ל

תוספות ד"ה אסור למשמש בצרור וכו' וא"ת וכו' וי"ל הכא פסיק רישיה ואף על גב דבעינן אף דפסיק רישיה דניחא ליה הכא דמקלקל הוא לא בעינן דניחא ליה אלא מוכרח לומר דעסקינן דלא איכפת ליה בהסרת נימין דאי לא ניחא ליה נראה דפטור אף בפסיק רישיה דמקלקל כיון דלא ניחא ליה: וק"ל.