חפץ השם קא

רש"י לאוקומי ברייתא בחעי עצם ג"כ באומרו דדמו למתכות: וק"ל

שם גמרא. זונין וכו' כזית כביצה וכו' ואע"ג דקתני במתני' כדי לזרוק בבהמה אפשר דלהיותם מקורזלות שהם ראויות לקנוח מיחייב בכזית דמהני מיהא לקנח פי הרעי וכזית זוטר מעשרה זוז. אי נמי דלהיות האבנים המקורזלות ראויות לב"ה לא זרקי להו בבהמה ולא מחייב אלא שיעור דלקנח. וזה דמי למה שכתבו התוספות ז"ל וגם רש"י ז"ל גבי קלף דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי וכו' ופטור בשיעור קשר מוכסין וק"ל

רש"י ד"ה טמאי' וכו' ואי משום דמחוב' הוא לפותח' והמחוב' לטהור וכו' קשה ומאי חזית דמחובר לטהו' דהיינו פותחת ליהוי פותחת מחובר לטמא דהיינו חפי והמחובר לטמא טמא ומאי חזית. י"ל דפותחת עיקר ובתר עיקר אזלינן דהיינו הפותחת. ואי הויא הפותחת טהורה הוו חפי נגררים לטהור וטהורין אי לאו דאמרי' דגם הפותחת יש לה בית קיבול לטמא ולזה חפי יורדת טומאה עליהם גם מצד עצמם ועיין לקמן בס' ד' בד"ה בתוספות ז"ל שיתבאר לך הענין בבירור היטב ודוק

בא"ד פותחת אית לה בית קיבול וכו' וא"ת א"כ למה הוצרך לטומאה החפי ולומר דפשוטי כלי עצם ככלי מתכות הטעם הוא דמשמע ליה דטומאה יורדת על החפי מצד עצמם ולא מצד דבר אחר דקתני קבעם וכו' טמאים ולא מצד הפותחת אלא מצדם ופשיטא דהמחובר לטמא טמא אף דמצד עצמו לא מקבל טומאה וק"ל

תוספות ד"ה חפי פותחת וכו' פי' הקונטריס וכו' ומה שפי' וכו' בהכל שוחט לא דק דההוא בגולמי וכו' באמת דקושיא זאת נראה עצומה עכ"ל אמרינן דההוא ג"כ אף דנאמרה אגולמי עכ"ז משמע אכל מילי עיין שם. ומה שהקשו ממשנה דכלי עור ועצם וכו' ההוא בטומאה דאורייתא קתני דמצינו במס' בתרא דקאמר וז"ל הש"ס שם שאני פשוטי כלי עץ דטמאים מדרבנן ע"כ. א"כ משמע דההיא משנה מדאורייתא קתני דפשוטיהן טהורין. ואע"ג דבההיא משנה קתני טומאה דרבנן דהיינו טומאת כלי זכוכית דלא הוי מעיקרא אלא מדרבנן כמו שהקשו התם התוספות ז"ל ה"ה והכריחו הם דמילתא דא דטומאת כלי עץ מדרבנן לא מיתוקמא הכי במסקנא לדידן אינו הכרח מי לא הוי גזרת טומאה בתרייתא דחזור וגזור כהא דתנן על ששה ספקות גזרו באושא וכו' אחר גזרת שגזרו רבנן דשמנים שנה הוסיף לגזור גזירות טומאו' אחרות רבנן בתרא' הכי נמי הכא. וראיתי להביא משנה שלימה דצווחת ככרוכיא דפשוטי כלי עץ ועור טמאים דתנן פרק ט"ז מסכת כלים משנה ז' וז"ל זה הכלל א"ר יוסי כל משמשי משמשיו של אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמא. וכל שאינו אלא בשעת מלכה טהור עכ"ל ובמאי עסקינן בהכרח בפשוטיהן. דאי במקבליהן בכל גוונא טמא. ואי בכלי מתכות פשוטיהן טמאין בכל גוונא. ועוד דהאי משנה גבי דיני כלי עץ מתניא וכן פי' רבי עובדיה ותוספת י"ט ע"ה דזה פשוט א"כ משמע דפשוטי כלי עץ וכדומה לו כה"ג דמשמשי משמשיו בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה טמאין אלא דיש בזה ב' דעות או אמרינן טמאין גם מדאורייתא קתני והא דתנן פשוטיהן טהורין במשמשין בשעת מלאכה דוקא משא"כ משמשין בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה דיינינן להו כמקבליהן וטמאין. וכפ"ז מה דאמר הש"ס במס' בתרא פשוטי כלי עץ טמאין מדרבנן אכל הפשוטין קאמר אפילו משמשי דוקא בשעת מלאכה טמאין. ודעת הב' הוא דהא דקתני הכא זה הכלל משמשי משמשיו בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה טמאין היינו מדרבנן ומדאורייתא גם כה"ג טהור. והא דקאמר נמי הש"ס פשוטי כלי עץ טמאים הם מרבנן היינו בכה"ג. אי נמי במשמשי אדם ומשמשי משמשיו והכא במאי עסקי' כה"ג דהאי דף הוה כה"ג וכמ"ש התוספות ז"ל בבתרא ובעירובין דתניא בת"כ כל כלי לרבות השלחן וטבלא וכו' להיות סדומים לשק שהם משמשי אדם ומשמשי משמשיו ע"כ משא"כ בשאר פשוטי כלי עץ ועור וכו' אף מדרבנן לא מקבלי טומאה. ונראה דבהכרח לבחור ולברור דעת א' משנייה דשנייה עיקר. דק' מהש"ס דעירובין דקאמר הכי וז"ל והיכי מייתי לה בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה עכ"ל א"כ משמע דלא מקבלי טומאה אפי' מדרבנן ואי אמרינן דמתני' דזה הכלל מדאורייתא וטומאת פשוטי כלי עץ דמדרבנן בשאר פשוטי א"כ במאי מוקמת להאי דקאמר הכא הש"ס דפשוטי כלי עץ דטהורין הן אמת דלדרך התוס' דלא מיתוקמא במסקנ' ל"ק ומעיקרא לדידם אין טומא' בפשוטי אלא אף אי אמרי' דדברי הש"ס דקאמר פשוטי כלי עץ מדרבנן מוכרח לומר דלא קאמר אלא או במשמשי אדם ומשמשי משמשיו. אי נמי במשמשי משמשיו תמיד בין בשעת בין שלא בשעת מה שא"כ שאר פשוטי כלי עץ דטהורין גם מדרבנן ואדידהו קאי בעירובין דפשוטי כלי עץ טהורים גם מדרבנן. ובזה אתי שפיר מה שפירש הכסף משנה פ"א מהלכות כלים להרמב"ם ז"ל וז"ל כלי עץ וכו' מקבליהן וכו' אבל פשוטיהן מקבליהן טמאי' מד"ס וכת' הכסף משנה מדברי סופרים מייתי לה ממס' בתרא שאני פשוטי כלי עץ דטמאים מדרבנן וכו' ומ"מ יש כלי עץ שאינו מקבל טומאה גם מדרבנן וכו' עכ"ל זה מסכים ג"כ לדעת הב' וזה בהכרח. א"כ בהכרח דההיא משנה דוקא מדאורייתא. אי נמי מדרבנן בכל מין פשוטי קאמר חוץ מהני דקאמרן. ובפרק הכל שוחטין דמינה מייתי רש"י ז"ל ראיה נראה דהא דקאמר הש"ס ר"נ דאמר כלי עצם ככלי מתכות הוסי' לומר מדרבנן כיון דדמי להו גזרו בכל מציאות דפשוטי כלי עצם דטמאין ולא קשה לן מידי דבשלמא גבי כלי עץ קשה לן מהש"ס דקאמר פשוטי כלי עץ טהורין דמשמע דגם מרבנן מה שא"כ גבי כלי עצם מי יאמר דלית ליה ר"ן דגזרו רבנן אטומאתם בכל גוונא. ועוד הכא בהכרח דבכל גוונא קאמר כמתכות דאי לא תימא הכי מאי איריא דעצם אפי' דעץ נמי כמתכות. אמת כי דבר הזה חוץ מהשכל והדעת כי אין לדבר זה יסוד בכל הש"ס וברמז בעלמא דאיתיה במילתיה דברב נחמן דגם הוא מצינן למדחי ולומר דקאי אגולמי בודאי דלא מצינן להמציא ולחדש גזירה חדשה ומה גם לסברת רש"י ז"ל שהוא פשטן על כן נראה אם יסכימו מן השמים והוא דהתם צריך לדקדק דקאמר הש"ס וז"ל וכלי עצם מי מקבלי טומאה אין דתני' וכו' עכ"ל ומאי פריך הש"ס אדברי רב נחמן והוא משנה ערוכה כלי עור וכלי עצם וכו' אלא נראה לומ' דהש"ס אמתניתין לא הוה פריך וכלי עצם מי מטמא דמצינן למימ' דטומא' כלי עצם מדרבנן כסמוכה לך דהיינו כלי עצם וכלי זכוכית דתרוייהו מדרבנן ולא קשה מדי מה שא"כ מדברי רב נחמן דקאמר דגזרו עליהם ואי הוו מדרבנן אדרבא הוו עבדי להו היכר ככלי זכוכית דעבדו היכר כי היכי דלא לשרפו עלייהו תרומה וקדשים אלא ודאי דהוו מדאורייתא לזה קא פריך מי מקבלי ומסיק דמדאורייתא טמא. וצריך לידע ג"כ דהא דקאמר רב נחמן כלי עצם כזכוכית היינו אגלומי וגם אפשוטי בכהאי גוונא דכתיבנא בסמוך מדרבנן. ונקט עצם לגבי גולמי דטהור בכלי עץ מה שא"כ לגבי פשוטי שוים