חפץ השם ק

דף ע"ט גמרא. בעא מיניה וכו' עור בכמה וכו' ע"כ. נ"ל דכוונת רבא היא בשאינו מעובד דבמעובד פשיטא דמתני' היא וטעם דנקט עור סתם סמוך דמעובד כבר ידוע לו ממתני' ומתני' נמי דקתני סתם סמכה לסיום דבריה כדי לעשות קמיע דחזי לקמיע דהיינו מעובד ולזה כשאמר לו ר"נ מתני' היא ביאר דבריו ואיפשר דגם ר"נ הבין זה והשיבו דבין מעובד ובין שאינו מעובד קתני מתני' כדי לעשות וכו' וסמך לפי זה מדתנן המלבן וכו' ופשוט

שם גמרא. כדתנן המלבן והמנפץ וכו' קשה לרבא וכי לא ראה מתני' דקתני כמלא רוחב וכו' ואין לומר דלרבא אין הכי נמי דידע לה וכוונתו להנך בעיי אחרנייתא. דלרבא אפילו לעבדו לא סבר לה כר"נ והכי דייק מדברי רש"י ז"ל דקאמר להנך בעיי אחרנייתא משמע דמלבד הא איכא תרי בעיות דבעי כפי האמת רבא. ע"כ נראה דסובר רבא דהא דקתני כמלא רוחב וכו' לאו מחמת דקאי לאריגה אלא מצד עצמו חשוב אותו שיעור כפי זה כפי מה ששיעורו חז"ל דשיעור כזה חשוב אע"ג דלא אריג וגבי שבת מדי דחשיב בעינן וק"ל

שם גמרא. דפתרא וכו' וכמה שיעורו לכתוב עליו את הגט קשה מהכא הו"ל להקשות ואז לא מצי לדחות מדי דכיון דחיפה חזי להיות דיפתרא אחר דקמיח למה קתני מתני' עור כדי לעשות קמיע לחייב אפילו בכדי לכתוב עליו גט ששיעורו קטן מלעשות קמיע דהלא ק"ו הוא השתא שלא לעבדו אפילו הכי מחייב כיון דחזי לעיבוד הכא דחזי וקאי לעיבוד בקמיח מכ"ש דמחייב כדי לכתוב גט וי"ל דאע"ג דיסבור ר"נ שלא לעבדו שגילה דעתו שלא לעבד עור זה אפילו הכי כיון דבהכרח סתם עור לעיבוד קאי זה בטלה דעתו ומשערינן כפי האמת מה שא"כ החיפה שהוא מעובד מן הסתם זהו עיבודו ולזה משערינן לעשות קמיע מן הסתם ואיפשר אם גילה דעתו דעביד ליה דפתרא נראה דמחייב אחיפה שיעור לכתוב עליו גט כיון דחזי וקאי להכי. וק"ל

תוספות ד"ה חזי דגברא וכו' ותוס' דמכילתין וכו' קשה עכ"ל. במה שפי' בסמוך ל"ק מדי דשני ברייתות הם ההיא דהמוציא נייר מחוק וכו' סיפא דידה דקתני ר"י אומ' פליג בשטר פרוע כל דהוציאו לוה חייב. וברייתא דידן פליג' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ועדיין תיקשה מי הכריחם למצוא פלוגתא אחריתי כיון דמצינן למימר דבמאי דאיפליגו כההיא דמשהו ולגבי לוה היא עצמה דאפליגו הכא וכרב אשי. ונראה ליישב דלהיות דהני אמוראי סבירא להו כפשטא דברייתא דקאי במלוה מדקתני המוציא שטר חוב קודם שפרעו דממילא ביד מלוה קודם פרעון גם כן אחר הפרעון בה"ג ועלה קאי רבי יהודה דפליג דחייב לזה כל אמורא דמוקי לסברתו: וק"ל

ע"ב גמרא. ורמינהי קלף וכו'. קשה להיות דגם הברי הברייתא מצד עצמה קשיא מאי פריך אמתני' והגם שהתוספות ז"ל תירצו דכן מצינו בהמפקיד וכו' גם עליה אני דן דלא מצי הש"ס למיפרך מברייתא עד דמתרצה ליה באנפי נפשה. ונראה לי דבאמת הברייתא מצי לשנוייה בתרי תנאי. תנא קמא סבר שוים. ותנא בתרא מחלק וגם ההיא ארבי טרפון תרי תנאי אליבא דידיה והש"ס בעי לידע מתני' אם בהכרח לאוקומא כסיפא דברייתא דהוה ליה לשנויי אימא סיפא. דקתני קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה. וכשתירץ לו מזוזה שבתפילין הקשה מסיפא מדנחית לדקדק התנא בלשונו לשונות ממזוזה לפרשה קטנה וכו' מכלל דרישא וכו' והא דלא אותביה דוכסוסטוס אדוכסוסטוס דמתניתין נ"ל דלא גרסי' לה במתני' דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה וכן דקדקתי לה מדברי התוספות ז"ל וכן מצאתי בגירסת הרא"ש ז"ל דהשמיטה מנוסח המשנה ולא קתני כי אם עור וקלף וכן תמצא ג"כ בגירסת הרי"ף ז"ל בנוסח המשנה שכתב ולא הזכיר דוכסוסטוס כלל אלא אפשר שניתוספה בנוסח המשנה אחר מסקנת הש"ס דיש חילוק בין דוכסוסטוס לקלף כדמשמע מהברייתא ודוק. וכן מצאתי בהמגיד משנה שפירש בהא דפסק הרמב"ם ז"ל דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה פירש הוא ז"ל וזה לשונו דוכסוסטוס וכו' ברייתא שם וכו' עכ"ל ובהמוציא קלף כדי לכתוב פרשה קטנה פי' וז"ל המוציא וכו' משנה בלשונה עכ"ל משמע דלא גרסינן לה במשנה דאי לא תימא הכי אמאי קא מהדר אברייתא הוה ליה לפרש ולומר משנה כלשונה דבהדי הדדי קתני להו תנא דמתני' דוכסוסטוס וכו' קלף וכו' אלא ודאי שלא היתה כתובה בנוסח הברייתא כלל וק"ל

רש"י ד"ה הא דכתבה אקלף וכו'. דהלכתא מזוזה במקום שער וכו' עכ"ל, פי' להיות מזוזה דוקא על הדוכסוסטוס. ודוכסוסטוס הלכה למשה מסיני על השער. לזה נקט רש"י ז"ל דהלכתא במקום שער דהיינו להיותה על הדוכסוסטוס ולא דהלכה למשה מסיני מזוזה במקום שער ובדרך זה יסכים דרך רש"י ז"ל למה שפירשו התוספות ז"ל בד"ה אידי ואידי וכו' וא"ת אמאי וכו' ודוק

דף פ' גמרא. שתי אותיות וכו' כקולמוס וכו'. ממשמעות הש"ס משמע כפירוש הקונטריס דכל היכא דמפיק שיעור שתי אותיות ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דבדיו ובקלמרין בעינן יותר משתי אותיות כדי שישאר בקולמוס מן הקלמורין והוא ז"ל הוצרך מדקתני כדי לכתוב משמע דבעינן שיעור שיכתוב בהם. ולרש"י אמרינן כיון דכד הוו אקולמוס חזו למיכתב בהו הוה ליה מצניעי' כמוהו דחשוב וחייב דהכי משתמע מלשון הברייתא דקתני בדיו ובקלמרין דלא שנא כשיעור' בדיו שיעורן בקולמוס וכו' וזה פשוט

תוספות ד"ה והא אמר רבא וכו' תימא וכו' ותני עלה עכ"ל. וליכא לשנויי ההיא במעביר דבמעביר מודה רבא דלא בעינן הנחה ע"ג כל שהוא. דמסקנא דהכא דההיא ברייתא בהכרח לאוקמה בזורק מדקתני למעלה מעשרה אינה אלא משום שבות. ואי במעביר הא אמר רבי אלעזר המעביר וכו' למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת וכו' ודברי רבי אלעזר משמע מהש"ס שהם מוסכמים דפריך מנייהו הש"ס א"כ מוכרח לאוקומה בזורק. וכפי זה שפיר מקשה ר"י מההיא ברייתא דגם בזורק תוך שלש לר' עקיבא לא בעינן הנחה על גבי משהו וכמונחת דמיא וק"ל

ע"ב גמרא. ומ"ש כל שיעורי שבת וכו' ואמאי דמוקי לעיל ביעתא דצלצלא וכו' ליכא להקשות מידי דהאי דקתני כגרוגרת ולא שאין אסור אלא כגרוגרת דאיכא דחשיב דפחות אלא בדאיכא גרוגרת חייב ומ"ש הכא דכביצה וק"ל

דף פ"א גמרא. ת"ר חפי פותחת וכו' לא ידענא מאי היא כוונתו דמייתי האי ברייתא הכא. ונראה לחזק דברי עולא דחפי פותחת. אלא דקשה לי אמאי לא מייתי ממשנה ערוכה פרק י"ג דכלים וז"ל פותחת של עץ וחפין שלה של מתכת וכו' ופותחת של מתכת. וחפין שלה של עץ וכו' וי"ל משום דההיא פירש' בהדיא של מתכת. לזה מייתי מברייתא דמשמע מינה חפי של עצם דסתם קתני ורגילים לעשות חפי גם מעצם ולהכי טרח