חפץ השם י

ערב מיקרי שהיא כנגד תמיד של בין הערבים ולזה קרי לה מנחת ערב וקרא דבוקר תשמע קולי נמי אין ראיה כי הוא מתפלל שישמע ה' תפלותיו והכי קאמר לא מיבעיא בזמן קבלת תפילה כגון תפלת מנחה שתשמע תפלתי אלא אפי' בזמן שאינו כל כך מסוגל דקבלת תפילה דהיינו בוקר תשמע קולי

ונראה כי טעם כפי האמת מדוע אין קבלת תפלת השחר כתפלת המנחה הטעם הוא משום שאמרו ז"ל כי אז אין ה' מרוצה מצד המכעיסים אותו על פניו שעובדים אז לחמה ביציאתה עד שלש שעות היום כדאי' לקמן דף ז' תנא משמיה דר"מ בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה אז הקב"ה כועס. וא"כ אז אינה עת רצון ולזה סברי אמוראי רב הונא ור"י ומפקי מקראי דיותר היא זמן תפילת מנחה למר ולמר גם ערבית. ותפלת ערבית לרב הונא נראה כי הטעם הוא כי אעיקרא דדינא איכא מאן דסובר דאינה אלא רשות ופשיטא דלא דמיא לתפלת מנחה דאליבא דכולי עלמא חובה. ועוד דבלילה הוא זמן התעוררות הקליפות והשטנים כאומרם ז"ל ואיתא עוד בזוהר חדש כי זמן יציאת הכוכבים הוא זמן נעילת שערי קבלת תפילה ואין תפילה מתקבלת אז הרי שאין זמן מקובל לתפילה כזמן המנחה דסוף סוף זמן תפלת ערבית על הרוב הוא סמוך ליציאת הכוכבים וא"כ קודם הרי הוא קרוב לנעילת השערים. ולרב נחמן דקאמר הוא הדין תפלת ערבית לא סבר לזה אלא דצריך לדעת היכי עביד לקרא דויהי כעלות המנחה דמשמע דוקא מנחה אפשר דסבר דנקט כעלות המנחה לאפוקי קודם או אחר שאינו זמן תפילה כלל לזה הניח עד עת זמן התפילה והתפלל ואין הכי נמי תפילת ערבית שהוא זמן מרוצה כמנחה: וק"ל

שם גמרא. כל שיודע בחבירו שהוא וכו' נראה לי דנקט דוקא רגיל לדיוקא אבל מי שאינו רגיל אין להקדים לו כי שמא יחשיבהו לחנף. אי נמי שמא הלה הוא רשע ולא יחפוץ בזה. או שמא לא יחשיבהו הלה להשיבו ונמצא מקלקלין לזה דוקא רגיל וטעמא דרבן יוחנן בן זכאי שאמר מעולם לא הקדימנו וכו' נראה כי דוקא הוא לפי שהיו כל העולם מקדימין לו שלם הוה ליה כיודע שרגיל וכו' לגבי דידיה כולהו הוו רגילי וכו'. ופשוט: והיינו טעמא דלא פסיק ותני צריך האדם להקדים שלם לכל אדם שנאמר בקש שלם ורדפהו והויא כההיא דרבן יוחנן בן זכאי דלא הקדימני אדם וכו' אלא ודאי כמו שפירשתי דדוקא שרגיל וכו' וההיא דרבן יוחנן בן זכאי ע"ה שאני כנזכר: וק"ל

דף ז גמרא. בקש דתשרה שכינה על ישראל וכו'. נראה כי פשיטא שבמעמד הר סיני כבר שרתה שכינה ובהדיא שם נאמר ועשו לי מקדש שעשו לו משכן לשכון בקביעות ושכנתי בתוכם אלא המכוון הוא שבקש משה רבינו ע"ה דאפילו בזמן שיהיו ישראל רשעים ח"ו לא תזוז שכינה מהם דאז שביקש זה משה היה בזמן עשיית העגל דהוו מומרים ב"מ לכל התורה כולה ואפי' הכי בקש משה שתשרה עליה' שכינה והוא ע"ד השוכן אתם בתוך טומאותם והשתא אתי שפיר אומרו עוד שביקש שלא תשרה שכינה על או"ה ותקשה מהיכן יסק אדעתין ח"ו דאיצטריך לומר וכו' אלא כיון שנתרצה לו השי"ת לשרות שכינתו על ישראל לא תזוז מהם אפילו בזמן שהם רשעים כאו"ה א"כ איכא פנים למיחש להא מילתא לזה בקש שלא תשרה עליהם. ואיפשר עוד לומר שבקש ממנו שלא תשרה שכינה על או"ה אפי' יהיו בעלי מעשים טובים והולכים בדרך ישר אפילו הכי לא ישרה וכו' והטעם הוא דחשש שיהיה איזה זמן שיהיו ישראל ב"מ חוטאים וימצא באו"ה איזה כת שהם שומרים שבע מצות והולכים בדרך ישר המדיני ושמא יחליף ה' ישראל וישרה שכינתו ח"ו אז על אותה אומה שהיא ישרה באותה שעה ונמצא מחליף ח"ו לזה בקש ע"ה ה' ישלם לו רוב אהבתו עם עם י"י דבזה יהיו ישראל בטוחים מלהכניס צרתם במקומם ח"ו והם חלקו וחבל נחלתו: ופשוט

ע"ב גמרא. למענך מיבעי ליה פירוש דהנה ידוע הוא דשמו ית' הוייה הוא מורה על החסד והרחמים והשם של אד"ני הוא מורה על הדין והמשפט וא"כ צריך המתפלל בשעת התפלה לבקש ממדת החסד ולא ממדת הדין לזה אמר כי בהכרח שהדבר יורה על אברהם דהיינו שיעשה למען אברהם שקראו אדון ושם ג"כ הוא רמוז החסד כי היא מדתו של אברהם אבינו ע"ה: ופשוט

שם גמרא. ואי בעית אימא שעה משחקת לו וכו' פירוש ואפילו צדיק גמור בולע לזה אם ראית רשע שהשעה משחקת לו הרחק ממנו והא דלא מוקי קרא דאל תתחר במריעים במי שהשעה משחקת לו משום דאי מוקמינן הכי לקרא דאל תתחר הרי לא חלק דוד דסתם קאמר בכל מריעי' אל תתחר ועוד משום דמשמעות מוכח כפי הברייתא: ופשוט

דף ח גמרא. גדול הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים וכו' קשה א' והרי הנהנה מיגיעו פשיטא דגם כן הוא ירא שמים וא"כ ה"ל תרתי ולא שייך לומר בכה"ג גדול וכו' דתיפוק ליה דהוו ליה תרתי דלא יס"ד לומר דהאי נהנה מיגיעו אינו ירא שמים ח"ו דכיון דאין לו יראת שמים אין לו אושר ורשע מיקרי ולא יאמר עליו אשרי. ועוד קשה למה קאמר הכא אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא דכל עצמו לא אתא אלא לומר דזה גדול מזה וא"כ יספיק לומר דאילו בירא שמים כתיב אשרי א' ובנהנה מיגיעו כתיב אשריך וטוב לך תרתי. ועוד קשה מדוע הניח קרא דירא שמים דכתיב בהדי נהנה מיגיעו עצמו דכתיב אשרי כל ירא ה' וכו' יגיע כפיך וכו' אשריך וטוב לך והא נראה יותר ראיה דיש שנוי בכה"ג זה לפני זה. ולמה אזיל לחפש בתר קרא אחרינא דאשרי איש וכו' ועוד צריך לדעת מהו כוונת הש"ס באומרו ואילו וטוב לך לא כתיב דהכי הול"ל ואילו בירא שמים לא כתיב אלא אשרי לחוד מהו לישנא לא כתיב וטוב לך והרי אה"נ אי הוה כתיב גבי ירא שמים וטוב לך לחוד. וגבי הנהנה מיגיעו כתיב אשרי וטוב אה"נ דהוו גדול דעדיף מיניה בחדא. ולהבין הענין צריך לדעת דלפי דברי הש"ס דמוקי וטוב לך לעולם הבא וקאמר וגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב משמע דאין להם ליראי שמים טוב לעולם הבא ואם הוא אין לו עולם הבא הרי הוא כמת נחשב ומה אושר יש לו ומה גם דאיך יתכן בעולם דמי שהוא ירא שמים ואינו נהנה מיגיעו ח"ו אין לו עולם הבא זה לא יתכן ולא יאמן בעולם. וקרא צווח מה י"י אלהיך שואל כי אם ליראה את יי ב"ה כי העיקר המבוקש הוא שיהיה ירא שמים. ומה גם שגבי אותו ירא שמים כתיב במצותיו חפץ מאד וכו' וצדקתו עומדת לעד וכו' ופשיטא דהם מהיושבים ראשונה במלכות בעולם הבא. והיה נראה לפרש על זה האופן והוא דיש שני סוגים בבני אדם. יש סוג אחד שהוא ירא ה' מצד שלא נפגע בו מדת הדין בגופו ובממונו או בבניו כדאיתא בדברי רשב"י בתיקונים דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין זה האדם תהיה לו משכורתו חלף יראתו שיחיו בניו ויתקיים עושרו ונקי יהיה בגופו מדה כנגד מדה ותו לא. ויש כת אחרת שהם יריאים יראת ה' יראת הרוממות והם מהכת של אאע"ה שהשיג בדעתו עד שהשיג לידע כי יש בורא ומנהיג ואלוה לעולם ואז ע"ה עבד ה' וזה נקרא הנהנה מיגיעו שיגע להשיג בידיעתו כי יש אלוה. א"נ ידע הנהגתו יתברך וגדולתו ורוממתו עד שתכנס בלבו היראה של הקב"ה פנימית יראת הרוממות זה אשריו בזה ובבא וטוב לו. ולזה אמר גדול הנהנה מיגיעו להשיג ולידע אל מלך רם ונשא ואלהותו והוא ע"ד אומרו דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך וכו' מה אנוש וכו' כי זוהו יראת שמים יראת הרוממות וזהו הנהנה לירא'