חזון נחום צז

את הראש ממש לא סגי בהאי שיעורא וכ"פ הת"ש סוס"י ח', אבל הר"מ בפ"ד מה"ש פסק כהרמב"ן עיין כ"מ ולח"מ שם, וא"כ מובן שפיר מחלוקת רש"י והרמב"ם ז"ל דשי' רש"י דגיסטרא לאיסורא הוא ע"פ סברת הר"ן דמתני' דהי' שוחט והתיז את הראש הפי' דלחתיכת סימנים קרא התיז אבל הר"מ לשיטתו דהתיז את הראש ממש א"כ מפורש במשנה להתירא: וראיתי לכ"ת בקונטרסו שכתב להפליא שלא הביאו הפוסקים להתיר ממשנה מפורשת דהי' שוחט והתיז את הראש בב"א, והנה כ"ת שטרח ועסק בשמעתא בעיונא רבא איך לא הרגיש מה דאתי' שפיר לפי' הר"ן הנ"ל וכ"כ בשו"ת השיב משה סי' כ"ג עיי"ש: י) גם בזה י"ל דרש"י והרמב"ם לטעמי' אזלי עפ"מ שהעיר בשו"ת השיב משה שם שיש ראי' ברורה פסוקה וחלוטה מפורשת דגיסטרא לא פסול דבחולין (כ') דבעי לאתויי סייעתא לזעירי דנשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבלה מהא דתנן מלק בסכין מטמא בביה"ב וא"א טרפה תהני לה סכין לטהר מידי נבלה וקשה אמאי הלא גיסטרא הוא אע"כ דכשר וכתב שהיא ראי' שאין עלי' תשובה מלבד קו' הש"ך בסי' כ"ד מחולין י"ט בקו' הש"ס מאי איריא מולק אפי' שוחט נמי כו', ומהכרח הקו' הגדולה כדי ללמוד זכות על חכמי ישראל בראשם הראבי' ז"ל כתב לחדש דאף להראבי' דבבהמה פסול היינו דוקא בבהמה אבל בעוף ודאי דלא פסול דכל קראי דמייתי לפסול גיסטרא בבהמה איירי דוזבחת מבקרך ומצאנך כתיב וכן ושחט את בן הבקר וא"כ עוף מהיכי תיתי לפסול בו גיסטרא וא"כ ממילא סרו כל הקושיות מדף י"ט ודף כ' דאיירי במליקת עוף דבזה מודה הראב"י דכשר עיי"ש שעשה זה ליסוד מוצק והכריע בזה להלכה: יא) ואני אם שאיני כדאי אבל תורה היא וללמוד אני צריך מה שלענ"ד דבריו במחכ"ג צע"ג ואית להו פרכא דמ"ש דלא ילפינן עוף משום דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך הן אמת דכן מצינו בחולין (ק"ב) דר"מ ס"ל דאין אמה"ח נוהג בעוף משום הך טעמא דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וגו', אבל מ"ש דגם לענין איסור גיסטרא כן כמדומה דבמחכ"ג אחר נשיקות עפרות זהב לו אשתמיטתי' לפי שעה דברי הט"ז יו"ד סי' ג' הנ"ל שהק' ג"כ דאיך ילפינן איסור גיסטרא בחולין דקרא ושחט בקדשים כתיב וכמו לענין מתעסק דילפינן רק לקדשים מהך קרא ושחט את בן הבקר ותי' דשאני לענין מתעסק דהילפותא מן בן הבקר שתהא השחיטה לשם בן הבקר משא"כ לגבי איסור גיסטרא דילפותא הוי מושחט וכל דנתמעט דל"ה שחיטה בקדשים ממילא ל"ה שחיטה גם בחולין עכ"ד, ולפי"ז אין נפ"מ למאן דיליף מושחט או למאן דיליף מוזבחת דאמרי' דגיסטרא לא מקרי שחיטה א"כ ממילא אין לחלק ג"כ ולומר דלא ילפינן עוף משום דכתיב מבקרך שהרי הילפותא הוא מתיבת וזבחת ולא מתיבת מבקרך וכיון דידעינן דגיסטרא ל"ה שחיטה בבהמה ה"ה בעוף כן אתמהה, וחידוש בעיני שגם בדע"ת סי' כ"ד הביא לדברי ההשיב משה להלכה ולא הרגיש שצע"ג: ומעתה אחר שראיית ההשיב משה מחולין (כ') היא ראי' מוכרחת וכמו שכתב בעצמו שהיא ראי' שאין עלי' תשובה ממילא שהיא מספקת להתיר גם בבהמה מאחר שאין סברא לחלק בין עוף לבהמה כן י"ל לכאו': יב) אך הנלענ"ד שיש סברא אחרת להכשיר יותר גיסטרא בעוף שהרי המרדכי הקשה בטעם האוסר דמאי איכפת לן שיחתוך המפרקת אחר שכבר שחט הסימנים, ובשו"ת הש"מ שם הביא מהגהות מהרי"ו וז"ל ושחט משמע שחיטה אחת ולא שתי שחיטות מיתה אחת ולא שתי מיתות דחיות אחד תלוי בסימנים וחיות אחד תלוי במפרקת ומנא לן דחיות תלוי במפרקת דכתיב בעלי ותשבר מפרקתו וימת עכ"ל, והנה התוס' חולין (פ"ד) כתבו שדוחק לחלק דבעוף דחיותו קלוש דסגי בסי' א' לא נאמר מפרכסת הרי היא כחי', אבל בשו"ת בר"א יו"ד סי' כ"ה הוכיח מפירש"י דס"ל כן והוא בחולין (כ') דפריך לזעירי וכי מתה עומד ומולק ומשני אביי ולטעמיך עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק ופירש"י דהא ודאי עוף בחד סימן מתה ואמאי מעכב שני עיי"ש, א"כ חזינן דס"ל בפשיטות דשחיטת עוף הוי כמתה ממש והיינו כדוחק לומר שכתבו התוס' הנ"ל עכ"ד: יג) והנה עוד במקום אחר מצינו שי' רש"י כן דשחיטת סימן בעוף הוי מתה והוא בחולין (י"ט:) למ"ד מחזיר סימנים אחורי העורף פירש"י ד"ה מחזיר סימנים וז"ל וחותך הסימנים לבדן, וכתב בשו"ת הש"מ שם משום דהי' קשה לרש"י אם מפרשינן הסימנים ואח"כ עורף א"כ תיקשי בכאן קו' הגמ' (דף כ') וכי מתה עומד ומולק אפי' לאחר סימן אחד ומכש"כ בשני סימנים ומה דמשני הש"ס כדי לקיים מצות הבדלה ליתא כאן דאמר מצות מליקה מחזיר סימנים לכך פירש"י דמצות מליקה רק בסימנים לבד וחטה"ע כדינו בסימן אחד משום לא יבדיל ועולת העוף בשני סימנים עכ"ד נמצא גם מכאן מסתייע שי' רש"י דבעוף שחיותו קלוש לא אמרי' מפרכסת כחי' והיא כמתה ממש: ולפי"ז נראה דלפירש"י לשיטתו שפיר יש סברא לגבי איסור גיסטרא לחלק דמותר בעוף מטעם קו' המרדכי דמאי איכפת לן שחותך במפרקת אחר שכבר נשחטו הסימנים דבשלמא בבהמה גם אחר שחיטה מפרכסת כחי' ואיכא ג"כ סברת המהרי"ו דמיתה אחת ולא שתי מיתות משום דחיות אחד איכא גם במפרקת ומשא"כ בעוף דאחר שחיטה הוי כמתה ממש לא נשאר עוד חיות במפרקת וליכא שתי מיתות ומאי איכפת לן בחתיכת המפרקת: ולפי"ז הדר מתורצין כל התמיהות שיש בשי' רש"י ממה דמבואר בשחיטת עוף דליכא איסור גיסטרא כנ"ל משום דלרש"י לשיטתו אין סתירה כלל מכל הני דוכתי הנ"ל משום דבעוף שאני דאחר שחיטה הוי כמתה לכך מותר גיסטרא ומשא"כ בבהמה: יד) ולפי"ז נראה דגם הר"מ לשיטתו דגם בעוף אחר שחיטת הסימנים ל"ה כמתה והוא דבשו"ת בית יעקב סי' קס"ב כתב בשי' רש"י הנ"ל דהיכי דמחזיר הסימנים אינו חותך המפרקת כלל דא"כ מה דתני' בחולין (כ"א) כיצד מולקים חטה"ע חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר כו' איירי דוקא בשלא החזיר הסימנים והקשה דלמ"ד בחולין (כ') דמליקה הוא הקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו עכדס"ל דמצות מליקה לא סגי כ"א בחתיכת המפרקת, ולפי"ז למה שפסק הר"מ פ"ז ממעה"ק ה"ו דאיסור של לא יבדיל בחטה"ע הוא רק שלא יבדיל הראש מן הגוף ובלח"מ שם דמסייע לו ברייתא דחולין (כ"א) הנ"ל מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה כו', א"כ דס"ל להר"מ דאפי' מחזיר סימנים בעי ג"כ חתיכת מפרקת דלא אמרי' וכי מתה עומד ומולק משום דבחתיכת סימנים ל"ה כמתה נמצא ממילא ג"כ לענין איסור גיסטרא דאין סברא כלל לחלק ולהכשיר יותר גיסטרא בעוף מבהמה: ומעתה עולה שפיר מחלוקת רש"י והר"מ בדין גיסטרא כ"א לשיטתו דהר"מ הי' לו כל הני הוכחות להתירא מתני' דחולין (ל') הי' שוחט והתיז את הראש בב"א וגמ' חולין (י"ט) שהביא הש"מ לראי' שאין עלי' תשובה ומגמ' דחולין (כ') שהביא הש"ך, דאין לתרץ דהתם בעוף שאני שהרי להר"מ לשיטתו אין סברא לחלק ודוק היטב דבר נפלא בס"ד: טו) היוצא להלכה שיש יסוד גדול להתיר בשחט וחתך גם המפרקת עפ"מ שהוכחתי לשי' רש"י ופי' הראבי' דגיסטרא לאיסורא הוא רק אליבא דרב יימר דיליף מקרא וזבחת דכתיב בחולין אבל אליבא דרב כהנא דיליף מושחט דכתיב בקדשים עכצ"ל דהוי להתירא דחטהו את דמו ותו לא כלומר דא"צ יותר, חוץ מזה רוב הפוסקים שמנה אותם הש"ך ז"ל ובתוכם הרמב"ן והרמב"ם ז"ל שמתירין וכפי