חזון נחום צו

להוציא את דמו ותו לא, והפי' של גיסטרא שלא ידרוס כתב בלישנא אחרינא, ואלו בילפותא דרב יימר הקדים רש"י ז"ל הפי' גיסטרא שלא ידרוס ואת הפי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת בלישנא אחרינא, וביותר מה דבתחלה בילפותא דרב כהנא יש שינוי דבפי' גיסטרא שלא ידרוס לא כתב חטהו ותו לא כמו שכתב לפי' שלא יחתוך המפרקת, ואילו בילפותא דרב יימר פירש"י גם בפי' גיסטרא שלא ידרוס דחטהו עד שיזוב ותו לא כמו שכתב זה לפי' שלא יחתוך המפרקת: ג) ויתכן דהנה המרדכי כתב בפירש"י שלא יחתוך המפרקת לשנים כו' דלא נהירא דכיון דשחט הסימנים אם יחתוך אח"כ גם המפרקת או בבשר הבהמה לא איכפת לן ועיין בתוספתא תני הי' שוחט את הראש בבת אחת אם נתכוין לכך שחיטתו פסולה ואם לאו שחיטתו כשרה רבינו ברוך ואומר לנא רבינו מאיר שמעשה הי' ששחט אחד כל המפרקת ודקדק ראבי' מפירש"י ואסר ולא נהירא למורי רבינו מאיר ומפרש כך פירש"י חטהו הוציא את דמו ותו לא א"צ יותר עכ"ל המרדכי, נמצא לפי"ז דלפי"ד הרבינו מאיר דפירש"י במ"ש ותו לא דהיינו שא"צ יותר ולא שיהי' אסור, א"כ לכאו' שיש חילוק בין ותו לא לפי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת ובין ותו לא שלא ידרוס, דחטהו עד שיזוב ותו לא זה הוי לאיסורא של דרסה ולפי"ז לא ותו לא דראשון עם ותו לא השני שוין בפירושא שזה צ"ע וכ"ת העיר כן בקונטרסו, אבל הנראה בזה דגם לדברי הרבינו מאיר אין חילוק משמעות בפירושיו של ותו לא הראשון גם השני כמו שיבואר: ד) הנה בשי' הראבי' שהביא המרדכי דאסור לחתוך המפרקת למר מקרא ושחט ולמר מקרא וזבחת לכאו' תיקשי לפי גמ' דזבחים (כ"ה) אר"ז א"ר הצורם אוזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול כו' אמר רבא תניא שה תמים זכר בן שנה כו' ת"ל יהי' כל הווייתות לא יהיו אלא תם ובן שנה ואותבי' אביי ומסיק דלא בעי תם כ"א בשחיטה וקבלה עד שעת זריקה ועתו"ס יומא (מ"ט) וירושלמי פסחים (פ"ה ה"י), ולפי"ז תיקשי בילפותא דרב כהנא מקרא ושחט את בן הבקר דאיירי בקדשים דאתא לזה שלא יחתוך המפרקת דחטהו להוציא את דמו ותו לא לאיסורא, והרי בלאה"כ ידעינן דאסור בקדשים לחתוך המפרקת בשעת שחיטה דא"כ נעשה בע"מ קודם קבלה דפסול כדיליף ר"ז מקרא ולקח מדם הפר שהי' כבר ולדברי הירושלמי פסחים (פ"ה) הנ"ל אפי' בשעת זריקה צריך שיהי' תם שצ"ע ועמד ע"ז בגה"ש ועיין שטמ"ק ב"ק קי"א], אלא ע"כ מה דיליף הכא רב כהנא מקרא ושחט ל"ה לאיסורא כ"א אהתירא קאי מהדר חטהו להוציא את דמו ותו לא שא"צ יותר כדברי הרבינו מאיר ז"ל, דסד"א שצריך להכשר שחיטה וממילא דל"ה מום והיא הערה עצומה, ואחר החפוש מצאתי בבי"צ יו"ד ח"א סי' כ"ז שהביא בשם הגאון מקוטנא ז"ל שאמר בפי' דברי הרשב"א דלא לשווי' גיסטרא בקדשים משום דלדם הוא צריך והכוונה דמשוה"כ אסור לשבור המפרקת קודם קבלת הדם דשוי' בע"מ והקשה שזה אינו במשמעות הש"ס עיי"ש, וא"כ לפי"ז הקו' עצומה דמיותר קרא ושחט דתיפוק לי' דהוי בע"מ ואפי' אם עלה ירד בבע"מ כמו בטרפה לדידן דלא קיי"ל כר"ע דבע"מ א"ע לא ירד: אך נראה דבודאי מודה הראבי' דמילפותא דרב כהנא מקרא ושחט דאיירי בקדשים דל"ה לאיסורא רק דאין צריך, כפי' הרבינו מאיר ושיטת הראב"י הוא רק משום ילפותא דרב יימר מקרא וזבחת דאיירי בחולין לא בקדשים בזה יתכן הפי' לאיסורא שלא יחתוך המפרקת דחטהו עד שיזוב ותו לא לאיסורא: ה) ולפי"ז מה נחמד עולה פירש"י בדקדוק הלשון וסרו כל הדקדוקים דגבי ילפותא דרב כהנא מקרא ושחט הקדים הפי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת דחטהו להוציא את דמו ותו לא להתירא כמו שכתבתי דבזה מודה הראבי' ז"ל כיון דאיירי קרא בקדשים לכך בלישנא אחרינא דגיסטרא שלא ידרוס לא נקט פירש"י ותו לא כדי שלא יהי' חילוק וסתירה בין ותו לא הראשון להתירא בין ותו לא השני לאיסורא שלא ידרוס, ומשא"כ בילפותא דרב יימר דאיירי בחולין דגם בפי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת דהוי ותו לא לאיסורא כדברי הראבי' ע"כ יפה הקדים רש"י ללשון גיסטרא שלא ידרוס ונקט ע"ז ג"כ לשון ותו לא כדי ללמוד מן המוקדם אל המאוחר ללישנא אחרינא דגיסטרא שלא יחתוך המפרקת דחטהו להוציא את דמו ותו לא דהוי ג"כ לאיסורא דילמד תחתון מעליון ודו"ק, ולא תיקשי לך דהרי בפירש"י דלא גריס בגמ' ולטעמיך כו' שכתבו התוס' שם דלפירש"י הש"ס קאמר לה ילפותא דרב כהנא וילפותא דרב יימר וא"כ איך אפשר שיהי' נפ"מ לדינא בילפותא חדא ואידך, אבל כבר הק' התוס' עצמם דלפירש"י תרי קראי למ"ל ותי' בלא דרש"י תיקן זה במ"ש דמר יליף מהאי קרא ומר יליף מהאי קרא והיינו דאע"ג דהש"ס קאמר לה הוא למר מילפותא דישחט ולמר מילפותא וזבחת]: ו) ועפי"ז מיושב ג"כ פירש"י במה שהקשו התוס' דאמאי ס"ד שיחתוך המפרקת אחר הסימנים עכ"ל, והנה מבואר דהתוס' ס"ל הכוונה כפירש"י ותו לא להתירא דא"צ שיחתוך המפרקת וכפי' הרבינו מאיר במרדכי הנ"ל, ובל"א תי' לקו' התוס' משום דבסמוך מצריך קרא דאת ראשו לרבות את הראש שכבר הותז והיינו שכבר הותז בשחיטה ואינו מחובר לנתחים הנפשטים לפי"ז הי' מקום לטעות דהחיוב הוא לחתוך כל המפרקת לכך צריך קרא דושחט דלא לשוי' גיסטרא דא"צ עיי"ש, ולכאו' אכתי תיקשי דהא תינח בילפותא דרב כהנא מקרא ושחט לגבי קדשים אבל לרב יימר דיליף מוזבחת לגבי חולין לא מסתבר שיצריך קרא בחולין דא"צ, ע"י מה דס"ד מקרא דאת ראשו דכתיב בקדשים, ועוד דאכתי אפשר לטעות דנהי דבחולין א"צ לחתוך המפרקת מ"מ בקדשים אפשר דצריך כה"ג דאמר בחולין (כ"ט) דבקדשים דלדם הוא צריך אימא לא תסגי לי' ברובא עד דאיכא כולי'. ז) אמנם עפ"י האמור מתורץ היטב דבילפותא דרב יימר מקרא וזבחת אין ספק כלל דקמהדר קרא לאיסורא רק בילפותא דרב כהנא מקרא ושחט דאיירי בקדשים אמרי' דאתי' להתירא דא"צ וא"כ מתורץ שפיר דצריך קרא בקדשים דא"צ שלא למטעי מקרא דאת ראשו דאיירי ג"כ בקדשים ודו"ק: ח) ועפי"ז מתורץ ג"כ קו' הפרישה ביו"ד סי' ג' הובא בט"ז שם דלפי"מ דקיי"ל שחיטת חולין א"צ כוונה מדגלי קרא בקדשים דמתעסק פסול מושחט את בן הבקר מכלל דבחולין שרי א"כ הכ"נ מה דדרשינן מקרא זה דלא לשוי' גיסטרא נימא דבחולין שרי, ולמ"ש ניחא שפיר דלמאן דיליף מהך קרא דושחט דאיירי בקדשים הרי לא אתי' כלל לאיסורא כ"א להתירא דא"צ ומה דאמרי' דאסור לחתוך המפרקת הוא רק מילפותא דקרא וזבחת דאיירי בחולין, ועולה הכל נכון כמין חומר: ט) והנה הר"מ פ"ב מה"ש ה"ט הוליך והביא עד שחתך הראש והתיזו שחיטתו כשרה, הרי מפורש שיטתו דלא לשוי' גיסטרא ל"ה לאיסורא כ"א להתירא דא"צ ומחולק עם שי' פירש"י דהוי לאיסורא, ובהסבר מחלוקתם נראה דלטעמי' אזלו דלכאו' משנה מפורשת להתירא בחולין (ל') הי' שוחט והתיז את הראש בב"א אם יש בסכין מלא צואר כשרה: אבל כבר נחלקו הראשונים בפירושא דמתני', דהר"ן הביא בשם הרמב"ן דדוקא בהתיז את הראש בעי האי שיעורא אבל בחתיכת סימנים לחודא לא בעינן כולי האי דבכ"ש הן נחתכין והר"ן כתב דלא מיחוור רק דלחתיכת הסימנים קרי התיז את הראש, ומשום זה כתב בפר"ח דבהתיז