חזון נחום צא

עלו על צוארי ולמען חביבותך גבן פניתי לעיין מעט בדבריך ומצאתים טובים ונכוחים והפעם אשיב לך בקצרה מאפס פנאי: ע"ד קו' בפסחים (ד' פ"ג) דעצמות בפסח ישרפו דמוקי לה רנב"י במצאן חלוצין ולכאורה תקשי ממתני' דתרומות פי"א גרעיני תרומה וכן עצמות הקדשים בזמן שהוא מכניסן אסורין ובזמן שהוא משליכן מותרין א"כ הכא דמצאן חלוצין אמאי ישרפו רק די"ל דשאני במתני' דתרומות דמשליכן קודם ששימשו נותר משא"כ הכא שכבר שמשו נותר וכבר נזקקו לשריפה אבל אכתי תקשי בטעם החינוך מ' קמ"ו דעצמות הפסח ישרפו משום דנשאר עליהם בשר מאימת שבירה ובזה שפיר תקשי למ"ש התוס' זבחים (פ"ו) דמתני' דתרומות מיירי שנשאר עליהם מעט בשר ואפיה"כ משליכן מותרין א"כ הכ"נ בעצמות שא"ב מוח אף שנשאר עליהם בשר מאימת שבירה יהיו מותרין דבטל מינייהו שם אוכל, ע"כ הערתך הנחמדה: והנ"ל אשר עפי"ז יתורץ לי דברי הרמב"ם ז"ל פרט מפסה"מ שכתב שם כל עצמות הקדשים שא"ב מוח אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח ותמה המל"מ דלפי סוגי' דפסחים דמוקי לה רנב"י במצאן חלוצין לא מצא מקום לחלק בין עצמות קדשים לעצמות הפסח כ"א אליבא דר"ש דאית לי' אפי' בהי' לו שעה"כ ונפסל א"ב משום שבירת עצם כפירש"י ז"ל והרמב"ם שפסק בפ"י מה' ק"פ דלא כר"ש לא הי' לו לחלק בין מוקדשים לפסח: ונ"ל בישובו דכבר הבאתי דברי החינוך שכתב טעם חדש דעצמות הפסח ישרפו מפני שנשאר בהם ברוב מעט בשר מאימת השבירה וכתב המל"מ בה' ק"פ דדבריו תמוהים ואינם עולים לפי סוגי' הגמ' דר' נחמן ב"י דחיק לאוקמי כגון שמצאן חלוצין ועצמות הפסח דיש בהן משום ש"ע לבתר דניהוי נותר הוא דחלצינהו והו"ל שימוש נותר ולשי' החינוך יתרץ אפי' בעצמות שא"ב מוח וצריכים שריפה משום דנשאר עליהם ברוב מעט בשר: ונ"ל עפ"י הערתך הנ"ל בד' החינוך דמה בכך דנשאר עליהם בשר כיון דמשליכן מותרין ועיין בר"ש פ"ה דתרומות מ' ט' ויש לתרץ עפ"י הש"ס ברכות (נ"ב) דא"ר יוחנן פירורין שא"ב כזית מותרין לאבדן ביד, גם בפסחים (ד' ו') פריך הש"ס אהא דהבודק צריך שיבטל מ"ט אי נימא משום פירורין הא לא חשיבי מבואר בפחות מכזית בקל בטל מתורת אוכל, לכך שפיר כתבו התוס' בזבחים דמתני' דתרומות מיירי בעצמות שיש עליהם מעט בשר והיינו פחות מכזית לכך משליכן מותרין דבטלין מתורת אוכל משא"כ החינוך דכתב דברוב נשאר עליהם מעט בשר ע"כ כוונתו דנשאר כזית בשר דאל"כ לא מקרי שימוש נותר לגבי העצמות וכמו"ש רש"י ז"ל בחולין (ד' קכ"ה) ד"ה במוקדשין אמאי טמאים הרי לא שמשו נותר דאין נותר פחות מכזית עכ"ל, ובכזית בשר שע"ג העצמות אפי' משליכן אסורין דלא בטיל מתורת אוכל, והא דחולין (ד' קכ"ד) דאפי' כזית אי פלטתו סכין בטיל הרי הש"ס שם פריך עלה ומשני במרודד [ראה מה שכתבתי בזה בחיבורי משמרת להבית סי' ג' סעי' י"ג]: אבל נראה הא דאמינא דבכזית לא מהני לבטולי מתורת אוכל דתלי' בפלוגתא דפסחים (ד' מ"ה) דאיכא תרי לישני אי גם בכזית בצק במקום שעשוי לחזק שלא יהי' חייב לבער וא"ר יוסף תנאי היא דתניא הפת שעיפשה חייב לבער כו' רשב"א אומר בד"א במקוימת לאכילה אבל כיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה מדאמר רשב"א בטלה מכלל דת"ק ס"ל לא בטלה אלמא קסבר כל כזית אע"ג דמבטלו לא בטלה כו' ואמרי' שם א"ר נחמן אמר רב הלכה כרשב"א ופריך אינו והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב אם טח פני' בטיט בטלה טח אין לא טח לא ומשני מאן דמתני הא לא מתני הא, מבואר דפליגי בזה תנאי ור"נ ס"ל כרשב"א דאפי' בכזית מהני לבטולי, ואפי' לאיכא דאמרי התם דאר"נ אמר רב אין הלכה כרשב"א היינו רק משמי' דרב ס"ל דאמר הכי שלא תקשי ממה דאמר רב יצחק בר אשי אמר רב אבל רב נחמן לנפשי' נראה דס"ל כרשב"א כמו דבסמוך שם א"ר נחמן אמר שמואל שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהם רואין כל שאלו תינטל החוט וניטלין עמו חייב לבער ומדלא קאמר רבותא דאפי' בעשוי לחזק כן ע"כ דר"נ ס"ל דבעשוי לחזק גם כזית אינו חייב לבער וכן פירש"י דר"נ בדפנות קאי וא"כ מתורץ שפיר דברי החינוך שלא יהיו תמוהין מסוגי' הגמ' כקו' המל"מ משום דהש"ס פריך שם אי דלית בהו מוח למ"ל שריפה, דאליבא דרשב"א דאפי' בכזית מהני לבטולי מתורת אוכל אין לומר כסברת החינוך שברוב נשאר עליהם כזית בשר דהא אפי' בכזית אם משליכן מותרין ורב נחמן ב"י מתרץ שפיר כגון שמצאן חלוצין דבגיטין (ל"א) פירש"י דרנב"י הוא סתם ר' נחמן וא"כ אזיל לשיטתו דאמר הלכה כרשב"א בכיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה דאפי' כזית מהני לבטולי לי' לכך לא הי' יכול לתרץ כסברת החינוך ז"ל דהא אם משליכן מותרין וכן אח"כ נמשך רב זביד אחר ר"נ ומתרץ כגון שמצאן צבורין, אבל לדידן דקיי"ל כת"ק דרשב"א דבכזית לא מהני לבטולי מתורת אוכל שפיר אתיא דברי החינוך, ולפי"ז מתורץ ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל דלשי' אזיל בפ"ב מה' חמץ ה' ט"ו דפסק בכיפת שאור דבעינן טח בטיט כת"ק דרשב"א לכך שפיר דייק בלשונו וכתב כל עצמות קדשים שא"ב מוח אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח והיינו דעצמות הפסח אפי' אין בהם מוח טעונין שריפה מטעם דעל הרוב נשאר עליהם מעט בשר וכסברת החינוך ז"ל ודוק היטב. עוד הארכתי בזה בפלפול וקצרתי כאן בנדפס]: דו"ש בברכת התורה. סימן נב ב"ה עש"ק י' אדר תרע"א. שוכט"ס לכבוד הרב הגאון הגדול סוע"ה מפורסים לתהלה כקש"ת מו"ה מאיר דן שליט"א אבד"ק דווארהאט יצ"ו: לנכון קבלתי מנחת ספרו היקר "שאלו שלום ירושלים" ומצאתי בו רב עונג כלול הדר הוא בחריפות ובקיאות ובקורת יפה בטוב הירושלמי קדשים חדשים מקרוב באו אשר ערפל חתולתו וכל אוהבי אמת דורשי תושי' יתנו כבוד לשמו ויחזיקו לו טובה ע"ז כי דבר גדול עשה לכבוד תוה"ק לבלי תהי' האמת נעדרת ועכ"פ ידעו העולם כי היא ספר הצריך בדיקה ולא יגררו אבתרי', ואמנם לא אכחד כי אף שכ"ג מצא להעמיד את המו"ל בצביונו להפשיט את אדרתו מעליו והוא עומד לפנינו משחת מתואר מראהו, בכ"ז עוד לא יצאנו מידי ספק על גוף הירושלמי כי טרם באנו עד תכליתו ואולי נתקיים בהמו"ל מרז"ל כך עונשו של בדאי כו' כי יהא כך או כך המו"ל בודאי לא זייפו, ובשנת תרס"ח כאשר זכיתי ע"פ הבחירה באסיפת הרבנים לעלות לאה"ק אודות תיקון הכולל רמבעה"נ הי' לי דברים בזה עם הגאון תנא ירושלמי הרידב"ז שליט"א ואמר לי ג"כ שברור אצלו מכל ספק שהמו"ל לא זייפו ופירושו יוכיח עליו שאינו בר הכי רק שאפשר מצא דבר מזויף מימים קדמונים, ואם שכ"ג מצאה ידו לעורר על כמה מקומות בירושלמי שמטילים חשד בכ"ז אין לדון מהם על בטח כי לעומתם מצא כ"ג ג"כ בו מקורים לפסקן של ראשונים והרמב"ם ז"ל ולכן עצתי אמונה שיאבו מגדולי וצדיקי מדינתו לבא בברית מכתבים בזה את הרב הגאון מברעזאן שליט"א לבקשו שהוא יחקור וידרוש אצל המו"ל