חזון נחום ט

דאחוזתכם הוה אמרי דמטמא בנגעים וממילא לא הי' איסור נתיצה כלל כיון דעומד לתלוש כתלוש דמי והוי כחזי בי' תיוהא ואע"ג דהשתא דלא מטמא בנגעים מקרי מחובר מ"מ אי הו"א דמטמא הוי מקרי תלוש וכעין שכתבו התוס' בעירובין (דף ל"א) דלגבי בונין בחול ואח"כ מקדישין אע"ג דאין מחלין על הקרקע מ"מ כיון דאי לא קדוש עומד לתלישה וה"נ בנ"ד, אבל באמת ז"א דהא ביבמות (ק"ג) פריך הש"ס אהא דבית המוחלט מטמא ואי ס"ד כדמכתת דמי הא בעינן והבא אל הבית וליכא ומשני שאני התם דכ' ונתץ את הבית אף בשעת נתיצה קרי בית, וא"כ הרי מבואר דלגבי בית המנוגע ל"א כדמכתת דמי ושוב ל"ה כחזי בי' תיוהא, אבל בפשיטות י"ל דאי הוי בהכ"נ מטמא בנגעים הו"א דפקע קדושת בהכ"נ דכ"ש טמאים דאינם נפדים אמרי' במנחות (דף ק"א) דיש להם טהרה במקוה ובית המנוגע שאין לו תקנה כלל שפיר הו"א דפקע קדושת בהכ"נ והוה כהא דאבני מזבח ששיקצו אנשי יון משום דבאו פריצים וחללוה (בע"ז דף נ"ב): י) ובדין נתיצה לצורך שהא"ר חולק על הט"ז סי' קנ"א ופוסק דאין בזה אי' נתיצה עפ"י דעת הרמב"ם שכ' דהנותץ מן המזבח בעינן דוקא דרך השחתה וראי' מרא"מ פ' ראה פירש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים מזבחות ולא הקשה על מחיקת שם די"ל דמיירי בענין שיש צורך וא"כ ש"מ דנתיצה מותר לצורך, וכ"ת הביא מפמ"ג שהק' דמ"ש נתיצה ממחיקת השם דתרווייהו מחד קרא נפקי וכבר הק' כן הרא"ם ז"ל, ולענ"ד י"ל עפימ"ש אאמו"ר הגאון רשכבה"ג זצ"ל בתשו' [בינתים כבר האירה עולם בשו"ת כוכב מיעקב סי' ע"ד] הערה לד' הא"ר מש"ס דמ"ק (ד' ב') מנכש משום מאי מתרין בי' דרב יוסף אמר משום זורע וכ' התוס' דטעמי' דבתר מחשבה אזלי' ורמב"ם פסק כר"י הרי דאע"ג דמעשה המנכש הוא לתלוש העשבים מ"מ מקרי התלישה זריעה לפי מחשבתו, והכ"נ בסותר ע"מ לתקן אע"ג דהמעשה סתירה הוה מ"מ אזלינן בתר מחשבתו לתקן עיי"ש הערות נפלאות והנה הרה"מ בה' שבת פכ"ה ה' כ"א כ' לתרץ דברי הרמב"ם שפסק גבי חריות של דקל שגודרין לעצים ונמלך עליהם לישיבה א"צ לקשור ובמחשבה בעלמא סגי להוציא מידי מוקצה כרשב"ג ובאבנים פסק בצאו ולמדום צאו ושפשפים דבעי מעשה להוציא מידי מוקצה ותי' דגבי אבנים דסתמא הוה מוקצה לכך בעי' מעשה להוציא מידי מוקצה אבל בחריות של דקל דאין נעשים מוקצה אלא משום מחשבה שגודרים לעצים שם מהני מחשבה להוציא מידי מחשבה וע' מג"א סי' ש"ח סק"מ, ולפי"ז י"ל דהכ"נ בנ"ד שאני בסתירת בהכ"נ דכל הקדושה של בהכ"נ היא רק משום מחשבתו ע"י שייחד הבית הזה לבהכ"נ לכך מותר סתירה ע"מ לתקן דבתר מחשבה אזלי' ומחשבה מהני להוציא מידי מחשבה, משא"כ במוחק את השם דאפי' כתב את השם שלא בכוונה אסור למחוק כגמ' דערכין (ד' ו') בעכו"ם שהתנדב קורה ושם כתוב עלי' יגוד וכמו שהוכיח בשו"ת חו"י סי' ט"ו וע' ביו"ד סי' רע"ו בט"ז סק"ב ובש"ך סק"ז, וכיון דקדושת השם לא משום מחשבתו כ"א ע"י מעשה הכתיבה לכך אסור מוחק ע"מ לתקן דל"מ מחשבת תיקון להוציא מידי מעשה: יא) אמנם בעיקר קו' הפמ"ג כבר קדמו בב"י יו"ד סי' רע"ו בשם ר"י אכסנדרי דלכך מוחק ע"מ לתקן אסור משום דאפשר בגניזה משא"כ סותר ע"מ לבנות דא"א לנו לבנות מזבח עי' בשו"ת אדב"ע סי' ב' שתפס בזה על הפמ"ג ובשו"ת הרי"ם סי' ב' למד מד' הב"י דגם בסותר ע"מ לבנות היכא דאפשר בתקנה אחרת אסור אבל בשו"ת אדב"ע כתב דא"כ יהא תמיד אסור בבהכ"נ סותר ע"מ לבנות דבהכ"נ היא דומה ממש לגניזת היריעה דאפשר לבנות בהכ"נ במקום אחר רק דכוונת הב"י כיון דאי' נתיצה בבהכ"נ היא רק משום לתא דעזרה ומזבח א"כ א"א לאסור יותר מעזרה ומזבח וא"כ בנ"ד דהוה בהכ"נ גופא להרחיב מקום להגדיל ולהאדיר נראה שיש להתיר עפי"ד הא"ר הנ"ל דהוה סותר ע"מ לתקן דכיון שהוא לצורך ל"מ דרך השחתה וכמו בקציצת אילן דכ' לא תשחית ואם הי' מעולה בדמים מותר כדאמרי בב"ק (ד' צ"א) וברא"ש כ' דבצריך למקומו מותר ובט"ז יו"ד סי' קט"ז דמותר לקוץ כדי לבנות במקומו בית דירה ובט"ז סי' קי"ז לענין נחירת התיישים דל"ה השחתה לצורך אדם, דאע"ג דאי' ב"ת הוא דאורייתא ע' רש"י מנחות (דף פ"א ע"א) ד"ה ומשני ואע"ג דאין ללמוד מזה דיהא מותר סתירת בהכ"נ לצורך אדם כמו שהוכיח הפמ"ג מהא דמבשל בעצי הקדש אבל נראה כמו"ש בשו"ת ד"ח ח"ב סי' י"ג דבעינן שיהא התיקון שוה יותר מהקלקול אז ל"ה השחתה וא"כ הקדש שכל חפציך לא ישוו אפי' שורף לצורך אדם מקרי השחתה ומשא"כ בנ"ד שהתיקון הוה לבהכ"נ גופא לדבר מצוה לעמוד שם ולומר דבר שבקדושה ודאי ל"מ השחתה כלל, ומ"ש בש"ע סי' קנ"ב בהג"ה שלא לסתור מחיצת בהכ"נ כדי להרחיבו אין הטעם משום אי' נתיצה רק הטעם משום פשיעותא או משום צלויי והיינו דלצורך הרחבת בהכ"נ ל"ה דרך השחתה וע' שו"ת שאילת יעב"ץ סי' ע"ו דלהרחבת בהכ"נ מותר לקוץ אילנות וע' מנחות (ד' ע"א) דקוצרין מפני ביטול בהמ"ד משום דהוה קציר מצוה ואף דבנ"ד ליכא ביטול בהמ"ד ע"י הני כיפי מ"מ הוא צורך מצוה להגדילו ולהאדירו, ואם כי מה טבו הערות כת"ה דבדאורייתא אין מתירין אף לצורך מתוס' יומא (מ"ג ע"ב) ותוס' פסחים (כ"ו) אבל הנה בנ"ד עיקר ההיתר משום דלצורך ל"מ השחתה דמצינו זאת ג"כ לגבי אי' השחתת אילן שהיא דאורייתא ובפרט די"ל דמעיקרא הני כיפי לא נתקדשו כלל כדאמרי' בפסחים (פ"ו) בשורא ובר שורא והשתא שיהא שוה לקרקע בהכ"נ יהא על המקום קדושת בהכ"נ א"כ הוא מרחיב בקדושה ועיין באשל אברהם אודות העמוד הגם שקבוע ועומד על גבי אבנים אין לו דין כתלים ול"ש בזה ל"ת, מכל הני טעמי נראה להתיר בנ"ד שהיא לצורך הרחבת בהכ"נ, אבל כל זה אם בני העיר מסכימים או עכ"פ שותקים ואינם מוחים אז רשות נתונה לזטה"ע בזה משא"כ אם בני העיר מוחים בפירוש כפי הנראה ממכתב כ"ת אין כח ביד זטה"ע לעשות בזה בעל כרחם וכמו"ש בח"ס יו"ד סי' ה' בכה"ג דהרוב יכולים למחות אף שהם עצמם מינו את זטה"ע לכתחלה על כל דברי הקהל מ"מ יכולים עתה לחזור בהם ועיין ג"כ ח"ס חו"מ סי' קט"ז, ובפרט שאומרים מלתא בטעמא שחוששים בדבר ויש להם לתלות במ"ש בשו"ת מהר"ם ב"ב הביאו הח"ס חו"מ סי' צ"ה שאסור לקטום משטענדר אפי' תלוש והגם שנראה שלא כוון על השטענדר שבזמנינו שכמו ע"ת עשויות מ"מ אם הם חוששים ומוחים בפירוש אין לעשות בזולת הסכמתם הנלע"ד כתבתי: ידידוש"ת. סימן ב. ב"ה עש"ק י"א תמוז תרפ"ט. שוכט"ס לכ' הרב הה"ג בנש"ק מו"ה אביגדור נ"י הורוויץ אבד"ק בארנוב: הגיעני היום מכתבו ויפלא שלא השיג תשובתי שהשבתי לו במועדו ולמען כ"ת הנני לתשובתו שנית אף שקשה עלי מפני שכתבתי אז בהחפזי ולא הנחתי העתקה אצלי, אכתוב מהרשום בזכרוני: אודות בהכ"נ שאחר שנשרף זה שלשים שנה התחילו לבנותה מחדש והגיע הבנין עד סמוך לחלונות ולצורך הבנין גבו מעות גם ממקומות אחרות וכאשר מאז