חזון נחום ח

לאכילה משא"כ התוס' בפסחים דאיירי לענין שיעבור בב"י בהקדש דממעט משום שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה דל"ה ממון שלו מה בכך דא"ר לאכילה לשום אדם מ"מ כיון דהוי ממון עכ"פ לגבי גבוה שוב יהי' מקרי ממון שלו משום הואיל, וכעין שכתבו הראשונים לענין לדידי שוה לי דאם הוא ש"פ במק"א יכולה לומר לדידי שוה לי ולא בדבר שאינו ש"פ לשום אדם וזה ברור ואמת, ולפלא בעיני שהשעה"מ לא הרגיש בזה: ואחר שבאנו לידי מדה זו מסתברא שפיר דברי התוס' ורש"י הנ"ל מ"ש דבגבולין מקרי ממון הדיוט ומקרי א"ר לאכילה, והיינו דמה"ד לכ"ע הוי גם ממון גבוה וכפירש"י בלשון א' רק דלכך מקרי ממון הדיוט משום דראוי להעלותו לירושלים דשם הוי ממון הדיוט משא"כ לענין היתר אכילה שפיר לא מקרי ראוי משום הואיל דראוי להעלותו לירושלים, דז"א דכיון דהשתא א"ר לשום אדם לאכילה ל"א הואיל כתוס' עירובין הנ"ל: ולפ"ז מתורץ היטב קו' הנ"ל מה דפריך הש"ס מחלה על עה"נ דמע"ש יגנזו הא חלה שאני דבעינן ראוי לאכילה כנ"ל, ולהאמור ניחא שפיר דקו' הש"ס היא דלגבי עה"נ הוה לן למימר דמע"ש בגבולין אפי' ממון גבוה מקרי דהא הטעם דלענין חלה מקרי מע"ש בגבולין ממון הדיוט הוא רק משום הואיל דראוי להעלותו לירושלים דשם יהי' ממון הדיוט להתחייב בחלה, משא"כ הכא לענין עה"נ דאם יעלה אותו לירושלים הרי קלטוה מחיצות ויהי' שלל ירושלים א"כ אף בגבולין מה"ד שלא יהי' חל עליו איסור עה"נ דהוי ממון גבוה דל"ש הואיל דראוי להעלותו לירושלים דאדרבה אי יעלה אותו לירושלים הרי קלטוה מחיצות, ועכצ"ל דלכך חל עליו אי' עה"נ משום דמע"ש בגבולין מקרי ראוי לאכילה וגם ממון הדיוט בלא טעם דהואיל כלל רק משום דאיסור אכילתו חוץ לירושלים הוי רק אי' גברא שלא יבטל מ"ע דוצרת הכסף כתוס' מכות הנ"ל וא"כ ש"מ דלא כר"ח: י) והנה במה דפריך הש"ס אי דאסקוה לגוה הא קלטוה מחיצות ובתוס' ב"מ (נ"ג) כתבו דאע"ג דמחיצה לקלוט דרבנן מקרי שלל ירושלים לאכול דהעמידו דבריהם על דין תורה, יש להעיר דאמאי יועיל באמת הא אין כח ביד חכמים לעקור בקו"ע ובתוס' פסחים (ל"ו) כתבו לחד תירוצא דמשום מחיצה לקלוט דרבנן ל"מ אינו נאכל בכל מושבות והכ"נ אמאי יהי' מקרי שלל ירושלים: אבל נ"ל דמה דאותיב ר"י לר"ח הא קלטוה מחיצות היינו לר"ח לשיטתו דס"ל ביבמות (דף צ') דיש כח ביד חכמים לעקור אף בקו"ע וא"כ הכ"נ משום קלטוה מחיצות יהי' מקרי שלל ירושלים, וכיון דאתאן לזה מתורץ דברי הרמז"ל כמין חומר מה שלא הביא אוקימתא דש"ס דמיירי בנפול מחיצות כמו דפסק דמע"ש בגבולין פטור מחלה ולמ"ש ניחא דלענין חלה שפיר ס"ל דפטור כיון דא"ר לאכילה כתוס' קידושין ורש"י סנהדרין הנ"ל דל"ש הואיל וראוי להעלותו לירושלים ולאכלו דכיון דלא חזי השתא לשום אדם ל"א הואיל (והא דפסק דמע"ש בירושלים חייב בחלה ואדם יוצא י"ח בפסח כבר כתב הלח"מ להוכיח בזה שי' הר"מ דס"ל ממון הדיוט הוא) משא"כ לגבי עה"נ אף בגבולין חל עליו אי' עה"נ משום דראוי להעלותו לירושלים דשם יהי' ממון הדיוט דכיון דהוי עכ"פ ממון לגבי גבוה שוב אמרי' בי' הואיל לגבי ממון הדיוט, דכל מה דמקשה הש"ס ר"ח דבגבולין לא יהי' עליו אי' עה"נ הוא רק לר"ח לשיטתו דיש כח ביד חכמים לעקור הקו"ע ומהני קליטת מחיצות דרבנן שיהי' מקרי שלל ירושלים א"כ בגבולין ל"ש הואיל דראוי להעלותו דאדרבה אי יעלה אותו לירושלים הרי קלטוה מחיצות והוי שלל ירושלים, משא"כ לדידן דקיי"ל אין כח ביד חכמים לעקור בקו"ע ולא מהני מחיצה לקלוט דרבנן שיהי' שלל ירושלים, א"כ אף בגבולין שפיר חל עליו אי' עה"נ משום הואיל דראוי להעלותו לירושלים דשם יהי' ממון הדיוט ושפיר סתם הרמז"ל דמע"ש יגנזו אפי' בגבולין אף ע"ג דפטור מחלה, דוק והבן כי הוא יקר ונחמד בס"ד: יא) ומעתה הדרא ההוכחה דקדושת בהכ"נ דאורייתא מדלא מקרי אחוזתכם לענין נגעים והא דמחיצה לקלוט דרבנן מהני שלא יהי' מקרי שללה הוא רק לר"ח דס"ל יש כח ביד חכמים לעקור בקו"ע משא"כ לדידן וכמבואר בשי' הר"מ ז"ל כנ"ל וע"כ דקדושת בהכ"נ דאורייתא, וי"ל דאי משום הא לא איריא דמ"ל שגם להר"מ ז"ל מהני מחיצה לקלוט דרבנן שלא יהי' מקרי שללה, ומה שסתם וכתב דמע"ש יגנז אף בגבולין י"ל באופן אחר בסגנון הנ"ל עפימ"ש בשעה"מ ה' חו"מ בשי' הרמב"ם דס"ל דגם מע"ש בירושלים הוי ממון גבוה והא דיוצא בה י"ח בפסח וגם חייב בחלה הוא משום הואיל א"ב מתשיל ור"מ דאמר ממון גבוה ופטור מחלה לית לי' הואיל עיי"ש, ולפי"ז י"ל דהש"ס בסנהדרין אותבי' לר"ח מהא דמע"ש יגנז דאי בגבולין ממון גבוה הוי לד"ה אמאי יגנז דלענין עה"נ לש"ל הואיל דראוי להעלותו לירושלים דאדרבה הרי אז קלטוה מחיצות שיהי' מקרי שלל ירושלים לכ"ע, ואין לומר דיהי' בגבולין ממון הדיוט משום הואיל א"ב מתשיל דהא הוי נגד חיוב מצותו להעלותו לירושלים דהרי חזינן דפליג ר"י אר"מ ואמר דבירושלים חייב בחלה משום דממון הדיוט ולא קאמר אפי' יהי' ממון גבוה מקרי שלו משום הואיל א"ב מתשיל וע"כ משום דהוי נגד חיוב מצותו או דלית להו הואיל כלל כדברי השעה"מ הנ"ל, משא"כ להרמז"ל לשיטתו דפסק באמת דמע"ש בירושלים ממון גבוה הוא ועכ"ז פסק דבירושלים חייב בחלה ויוצא בה י"ח, וע"כ משום הואיל א"ב מתשיל א"כ אף בגבולין לדידי' מקרי שללה לגבי עה"נ משום הואיל א"ב מתשיל, והא דבגבולין פטור מחלה משום דבגבולין אינו ראוי לשום אדם לאכילה ובכה"ג ל"א הואיל שיהי' מקרי ראוי לאכילה, משא"כ לענין עה"נ דלא תלי' בראוי לאכילה כ"א שיהי' ממון הדיוט שפיר אמרי' הואיל אף בגבולין: יב' איברא די"ל דאע"ג דלגבי עה"נ אזלינן בתר קליטת מחיצות דרבנן שלא יהא מקרי שללה, אבל לגבי נגעים שלא יהי' מקרי אחוזתכם יש ראי' דלא אזלינן בתר דרבנן דכבר כתב בקרית ספר הביאו המל"מ פי"ד מטומ"צ דאם ישראל שכר בית מעכו"ם ויש בו נגעים לא יראו בתחלה ואם אחוזת ישראל מושכרת לעכו"ם אחוזתכם קרינן בה עיי"ש, והנה הש"ך חו"מ סי' שי"ג הביא בשם הב"ח דהא דקיי"ל שכירות לא קני' היינו מדאו' אבל מדרבנן שכירות קניא ואם שהש"ך תמה עליו אבל בשו"ת הב"ח סי' י"ח האריך בישוב והסבר דבריו, ובשו"ת מאמר מרדכי סי' כ"ו החזיק דבריו עיי"ש, א"כ הרי מבואר דאע"ג דשכירות קני' מדרבנן מ"מ לא מהני אם אחוזת ישראל מושכרת לעכו"ם שלא יהי' מקרי אחוזתכם, ועדיין ראיית המהרש"ם קיימת דקדושת בהכ"נ דאורייתא דאל"כ אמאי יועיל קדושת בהכ"נ דרבנן שלא יהי' מקרי אחוזתכם, אבל באמת אין זה מספיק דאטו גברא אגברא קרמית דאולי הרב בעל קרית ספר לא שמיע לי' סברת הב"ח דמדרבנן שכירות קני': ולעומת זה יש להוכיח לכאורה מהא דממעט דבהכ"נ א"מ בנגעים דקדושת בהכ"נ דרבנן וכבר מטו לה כן בשם שו"ת בר לואי שהוכיח כן דאס"ד קדושת בהכ"נ דאו' תיפוק לי' דמ"מ בנגעים משום דא"א לקיים קרא כדכתיב לנתוץ הבית משום לא תעשון כדאמרי' בסנהדרין (ע"א) דעיה"נ שיש בה מזוזה אפילו אחת אינה נעשית עה"נ דכתיב את כל שללה תקבוץ ושרפת וכיון דאיכא מזוזה א"א לשרוף משום ל"ת כן, ולכאורה יש לומר לפמ"ש בשו"ת מהרמ"פ דבתלוש ליכא לאו דל"ת והיינו דנתיצה ל"ש רק במחובר ואף שהפמ"ג הק' עליו מ"מ בחזו בי' תיוהא מבואר בש"ס ב"ב דליכא אי' נתיצה וא"כ אי לא הוי ממעט מקרא