חזון נחום פח

כו' ובתוס' הק' דהרי ר"י גופי' ס"ל בבהמה של שני שותפין דדיחוי מעיקרו הוי דיחוי ותי' הלח"מ בשי' הרמז"ל דהכא דהוי קדוה"ג עדיפא דלא אמרי' בי' דיחוי מעיקרו משא"כ בבהמה של שני שותפין דהוי קדו"ד, א"כ לא יהי' אפשר להקריב העומר אחר שיבנה המזבח דבקדושת דמים אף דיחוי מעיקרו הוי דיחוי: יז) ובתשובה לח"א זה כמה שנים כתבתי בישוב הערתו לשו"ת מהרי"א הלוי סי' פ"ח דבנין מזבח דוחה יו"ט משום דהוי מ"ע שלפה"ד א"כ בשבועות (ט"ו) דארמב"ח אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ולא אפשר בשתהל"ח דאי נבניי' מאתמול ונקדשי' באתמול שתהל"ח בשחיטת כבשים הוא דקדשי נבניי' ביו"ט ונקדשי' ביו"ט אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט להנ"ל אכתי תיקשי דנשייר המזבח ונבניי' ביו"ט ונקדשי' בשתהל"ח: ולהנ"ל מתורץ דהרי במנחות (ק') תנינן דשתהל"ח נאפות מעיו"ט לפי שאין דוחה את השבת ולא את היו"ט וא"כ עכצ"ל שיהי' המזבח כבר נבנה מעיו"ט דאי לא נבנה עד היו"ט הרי כבר נפסלו השתהל"ח מעיו"ט דקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ונבנה פסולין משום דיחוי מעיקרו בקדושת דמים והכא דאמרי' שתהל"ח בשחיטת כבשים הוא דקדשי א"כ מעיו"ט שלא נשחטו הכבשים עדיין אין להן קדוה"ג וא"כ א"א לשייר במזבח דנבניי' ביו"ט: ובזה מתורץ קו' התוס' שם דמאי קאמר בשחיטת כבשים הוא דקדשי הא איכא מ"ד דתנור מקדש ומה שתירצו דגם אליבי' לא מצי אפי מאתמול משום פסול לינה אכתי תיקשי למה מיאן הש"ס לפרש כן, ולהאמור ניחא שפיר דהרי במנחות (צ"ה) אמרי' דמאן דס"ל תנור מקדש עכדס"ל דשתהל"ח דוחה יו"ט דאל"כ איפסלא בלינה א"כ הרי מוכרח דרמב"ח דאמר אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ולא בשתהל"ח דס"ל אין תנור מקדש דאל"כ הרי שתהל"ח נאפות ביו"ט ושוב אפשר דנשייר המזבח ונבניי' ביו"ט וגם השתהל"ח יהי' נאפה ביו"ט אחר שכבר נבנה המזבח ועכדס"ל דאין תנור מקדש: יח) ובזה אתי' לי שפיר סוגי' דזבחים (צ"ה) דבעי רמב"ח תלאו באויר תנור מהו ת"ש תנור של מקדש של מתכת הי' ואס"ד בישול בלא בלוע לא קפיד נעביד של חרס ומשני כיון דאיכא שירי מנחות דאיכא בישול ובלוע כו' והק' בצ"ק דמאי מקשה נעביד של חרס הא למ"ד תנור מקדש הוי כ"ש ואין עושין כ"ש של חרס: ולהנ"ל עולה כמין חומר דשפיר מקשה לרמב"ח לשיטתו בשבועות הנ"ל דעכס"ל אין תנור מקדש, ומתורץ ג"כ קו' המפו' על הר"מ דפסק דרק בחטאת כ"ח צריך שבירה א"כ מאי משני כיון דאיכא שירי מנחות דאיכא בישול ובלוע הרי מנחת חוטא אינה צריכה שמן ולהנ"ל הרמז"ל לשיטתו דס"ל תנור מקדש א"כ ל"ק לדידי' נעביד של חרס דאין עושין כ"ש של חרס והדברים משמחים: יט) עתה אפנה לדברי כ"ג בנוגע לתשובתי בסי' הקודם לבנו הרב נ"י על ההערה הגדולה בערכין (י"א) שכתבתי דהעומר לא היו יכולים לעשות שלא הי' להם שמן למנחות מזומן שלא הכינו בטומאתם, ע"ז העיר כ"ג שהרי מנחת העומר קרב בטומאה ונטמאת מנחה"ע אומרים לו הוי פקח ושתוק, גם דבסוכה מ"א דקאמר דאיבני בלילה מבואר דאפשר לעשות מנחה"ע בזמן מועט, הנה כוונתי פשוטה דאף שמנחה"ע קרב בטומאה מ"מ ודאי לא באו להקדיש לכתחילה שמן טמא ע"מ להקריב בטומאה דחוי' שלא יהיו שירי' נאכלים, והלום ראיתי בבי"צ יו"ד ח"ב סי' קכ"ג שכ"כ בביאור התוס' סוכה (מ"א) דגם למ"ד קלע"ל בעי מזבח דאף להתוס' זבחים (נ"ט) דמעלה מנחה בלא מזבח מ"מ כיון דשירי' אין נאכלין אסור להקדיש לכתחלה לאבוד כה"ג דמנחות (פ"א) וכי מפרישין תחלה למותרות: מלבד זה י"ל דהרי נטמאו אז בטו"מ גם בטומאת ע"ז כתוס' סנהדרין (י"ב) רק אף שכתב הפר"ח לה' חנוכה דטומאת ע"ז לא הותרה בציבור מ"מ אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי כהא דזבחים (ל"ב) בטמאי מתים ונעשו זבין משא"כ לגבי מנחה"ע הואיל דאיכא שירים לאכילה דדחוי' בציבור, וא"כ לא היו יכולים להקריב מנחה"ע שנילושה בשמן טמא ובודאי היכא דאיבני בלילה או בשקעה"ח לא הי' אפשר להכין שמן טהור דצריך הכנה דרבה כדאמר בנדה (ו') חבריא מדכן בגלילא ופירש"י חברים מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחות שמא יבנה בהמ"ק בימיהם: כ) כ"ג כתב להצדיק דברי דא"א להקריב עומר בטומאה ע"פ המבואר בפסחים (ע"ז) בהא דעומר ושתהל"ח באים בטומאה מתני' דלא כר' יהושע דבעי תרתי בשר ודם ומשני הא ביחיד הא בציבור ופירש"י דטומאה הותרה בציבור, מבואר דלמ"ד טו"ד אין מנחה"ע קרבה לכתחלה כשנטמאת כולה דהוי כנאבדו שירים ובסנהדרין (י"ב) איתא דחזקי' הי' ס"ל דטו"ד בציבור, יישר כח כ"ג שמהפך בזכותי, אמנם פירש"י צ"ע לי שהרי התם לגבי מנחה"ע ליכא למ"ד טומאה הותרה בציבור כדאמר ביומא (ז') משום דאיכא שירים לאכילה ומצאתי בס' ויקן יוסף שהעיר כן והעלה עפי"ז דגם מנחה"ע הותרה רק דלענין זה דחוי' דמהדרינן אטהרה שיהיו השירים נאכלין, ובחבורי משמרת להבית סי' ג' הערתי בירושלמי פ"ד דשקלים ההן עומר מהו שיזרע בתחלה לא נמצא כקומץ על שירים שאינן נאכלים א"ל נעשה כחמשה דברים הבאים בטומאה והקשיתי דהרי בפסחים (ע"ז) אמרי' אע"ג דמודה ר"י שאם זרק הורצה ה"מ בנטמא אבל לא באבוד ושרוף ולכאו' היא קו' עצומה, אבל הגאון האבד"ק טארנא שליט"א [ז"ל] כתב לי לתרץ ע"פ התוס' מנחות (ט') דבפסול דל"ש בזבח ל"ה כאבוד ושרוף: כא) כ"ג כתב לתרץ קו' הנ"ל בערכין (י"א) מה דאמר כבש הבא עם העומר קמבעי' לי' ולא אימלך על העומר גופי' דקדים לי' לשי' הר"מ, משום דלכאו' אמאי יהי' העומר קדום הרי בזבחים (פ"ט) אמרי' דכל מיני דמים קודמים למנחות גם דאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת משום דכליל קודם א"כ הרי כבש הוא מין דמים וכליל, רק דעומר יש לו מעלה שמתיר את החדש וכהא דזבחים (צ"א) דאשם מצורע קודם לחטאת משום דמכשיר עדיף ממכפר וה"ה דעדיף מכליל, כיון דמכפר וכליל שניהם שקולים כר"מ פ"ט מתו"מ ה"ה, משא"כ בימי חזקי' שכלו לטהר המקדש ובשעת האיר המזרח לא ידעו הכהנים אם תגמר היום הטהרה להקרבת העומר ממילא דהאיר המזרח מתיר כהא דסוכה (מ"א) דאיבני בחמיסר ובשאג"א החדשות דהיכי שלא הי' מוכן בשעת האי"מ להקרבת העומר האי"מ מתיר וממילא הי' אז הבאת העומר רק לקיים מ"ע דהביאכם, ושוב באותו הזמן הי' הדין דכבש קודם לעומר כיון שלא הי' להעומר מעלת המתיר עכ"ד הנחמדים, אבל צ"ע בזה דהרי במנחות (ס"ח) פריך למ"ד אפי' בזמן שבהמ"ק קיים האי"מ מתיר מדתנן העומר הי' מתיר במדינה ושתהל"ח במקדש ומשני למצוה, הרי מפורש דאפי' היכי שבא העומר רק למצוה קרי לי' מתיר ועתו"ס זבחים (מ"ג) ד"ה והלבונה דאימורין ל"ח מתיר כיון דלא מעכבי ובאמת כן מוכח מש"ס מנחות (כ':) אדרבה דם הול"ל שכן מתיר כמותה אבל בתוס' מנחות (מ"ט:) ד"ה כבשי לתי' הא' לחם איקרי מתיר אע"ג דקודם לשתהל"ח אם הביא כשר: כב) מה שהעיר כ"ג לסייע להמעה"ח (דף ק"י) נגד הפנ"י ר"ה ל' דבכל המועדות עולה קודם לחטאת משום דשעירי ר"ח ורגלים הם על הספק דטומאת מקדש וקדשיו