חזון נחום פד

ושתי' ולא בכה"ג שנעשה לרחיצה, והרי בלאה"כ כתב הרשב"א הביאו המג"א סי' תמ"ב דבתערובת שלא בדרך מקרה רק עיקרו נעשה לתקן הוי כדבר המעמיד ובמחה"ש שם דהוי כדבר דעביד לטעמא ועכ"ז מבואר בש"ע שם דתריאקה מותר לקיים בפסח ובש"ע הרב סעי' כ"ב כתב דאסור לאכילה מטעם הרשב"א הנ"ל אבל שלא לאכילה רק לקיימו מותר: ה) וכה ראיתי בקונטרס הגאון ר"צ חריף על שקול הדעת שם נמצא בסופו תשו' מהרב הגאון אבד"ק אשפיצין ובעל נזר ישראל ז"ל בענין הלאקין המעורבין בשפירטוס אם צריך למוכרן קוה"פ שהראשון כתב עפ"ד החו"ד סי' ק"ג הנ"ל וע"פ המג"א סי' תמ"ב בשם הרמ"ך לענין ביטול ברוב דאף שמותר לאכלו בא"ב כא"פ מ"מ עובר בב"י וכש"כ כאן דאין בו כדי ביטול וצריך ע"כ לדעת אם השפירטוס עצמו נפסל מאכילה ע"י הצבע או שראוי לאכילה ע"י הפרדת הצבע והרב בעל נזר ישראל כתב להתיר מטעם תערובות שא"ר לאכילה והביא משו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' קמ"ח לענין זייף להתיר מה"ט רק שמסיק דאולי הלאקין הם כולו שפירטוס רק שמעורב בהם לאם הוי כמו חמץ בעין בלא תערובות שאין בו שום היתר: והנה מ"ש די"ש הוי חמץ בעין, ז"א די"ש עצמו יש בו תערובת שאר מינים לא חמץ ועיין מהרש"ם ח"א סי' קנ"ה שהביא מהדע"ק ז"ל מ"ש שאין בי"ש כ"א חלק אחד משלשים ולענין מ"ש משום שאפשר בהפרדת הצבע כבר הבאתי דלענין ביעור בתר השתא אזלינן מה שאינו ראוי עכשיו וכמו בשאור שיחדו לישיבה וטחאו בטיט דג"כ אפשר בהפרדה ומ"מ מותר לקיימו, ועוד דמשום שאפשר בהפרדה לא עדיף מטעם דאפשר לחמע בה עיסות אחרות בפסחים (מ"ה) גבי פת שאפה דחייב לבער מ"מ הוא רק בנפסל מאכילת אדם ולא בנפסל מאכילת כלב וכמו"ש בנוב"ת יו"ד סי' נ"ז ולכן בנ"ד נראה שמצד הדין אין על הפערפומען חיוב ביעור, רק שמנהג למוכרם קוה"פ וכן העידו הרבנים הנ"ל אודות הלאקין שהמנהג למוכרם ובכ"ז אם כבר הורה כ"ת להיתר אין מזניחין אותן מאחר שיש היתר מצד הדין, זה הנלע"ד: סימן מז. שלום להרב החריף ובקי מצויין בחדוד ועיון כו' כ' אברהם יצחק נ"י בהגאון הצדיק אבד"ק אסטראווצי שליט"א: א) הגיעני מכתבך עם ח"ת טובים ונחמדים כו', א) הבאת ד' הר"מ פ"ז מהל' תו"מ הי"ב דעומר קודם לכבש הבא עמו ומקורו מגמ' הוריות (י"ג) ובלח"מ הביא מס' קרית ספר דכבש קודם לעומר ועיין מנ"ח מ' ש"ב ומ' ש"ז בזה והערת מערכין (י"א) ת"ש ויאמר חזקי' להעלות העולה וגו' כבש הבא עם העומר קמבעי' לי' מי קבע ר"ח בזמנו דלקרב מתקיף לה רב אויא ולחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכיל וק' אמאי לא פריך עומר היכי קרב אלא ודאי דקרב הכבש ואח"כ העומר כד' הקרית ספר עכ"ד והיא הערה גדולה ומצאתי בחי' ח"ס לסוגי' זו שעמד בזה: ב) ואמנם אם לדין יש תשובה דהתוס' שם כתבו וז"ל טובא תימא מאי ס"ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אימלך אלא במוסף ט"ז בניסן ומאד תמי' לי על תמיהתם הרי מקרא כ' [דה"ב כ"ט] ויקדשו את בית ד' לימים שמנה ומיום וששה עשר לחדש הראשון כלו וכן להלן נאמר ויועץ המלך ושריו וגו' לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההוא כי הכהנים לא התקדשו למדי וגו' מבואר שעד ט"ז לחודש באמת לא הקריבו שום קרבן מפני שטרם טיהרו וקידשו הכהנים והמקדש ומאי תמהו התוס' ז"ל: ג) ונראה שהתוס' סמכו אהא דמק' בגמ' ולחזי פסח היכי עביד הרי דפשיטא להש"ס דגם מקודם ט"ז הקריבו, ובאמת התוס' שם הביאו מה דק' לרש"י דבד"ה כתיב האי קרא מקמי ויועץ המלך לעשות הפסח בחודש השני ופי' בבה"ז דקו' אזלא אמאי דמקשה פסח היכי עביד שהרי לא עשו פסח ראשון במועדו ע"י שלא הטהרו עד ט"ז, רק אי משום הא לכאו' י"ל דבאמת עשו פסח ראשון במועדו מפני שטומאה הותרה בציבור ומה שנאמר ויועץ לעשות הפסח בחודש השני הוא על שעבר ניסן בניסן וכדאמר בסנהדרין (י"ב): ד) ולפי"ז בדבר הערתך דלא פריך עומר היכי קרב הנה כיון שלא טיהרו עד ט"ז ל"ה אפשר להם מן המוכן להקריב מנחת העומר, דשאר מנחות ודאי ל"ה אפשר להכין בעודם טמאין דאמרי' במנחות (ע"ו) ולקחת סלת ואפית מלמד שניקחת סלת ומנין שאפי' חטין ת"ל ולקחת מ"מ יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל אותה, מבואר דנקחות סולת רק אפי' במנחה"ע שהיו קוצרין במוציו"ט אכתי השמן הי' צריך הכנה רבה כמתני' דמנחות (פ"ו) שלשה זיתים הם ובהן שלשה שלשה שמנים וכיון שלא טיהרו ל"ה להם בודאי מזומן השמן למנחות ול"ה קרב העומר גם בט"ז ומבואר בתו"כ דהעומר והכבש א"מ זא"ז לכך הקריבו את הכבש בלא העומר וזה שאמר כבש הבא עם העומר קמבעי' לי' ועיין מנ"ח מש"כ דבש"ס לא נמצא מקור לזה דעומר א"מ את הכבש ולהנ"ל מכאן ראי' להתו"כ מדלא קמבעי' לי' עומר היכי עביד ודו"ק: ה) ובהא דמנחות (ע"ו) הנ"ל מנין שאפי' חטין ת"ל ולקחת מ"מ, יש להעיר ממתני' פ"ב דפרה בפלוגתא דר"א וחכמים בפרה מעוברת שכתבו התוס' בב"מ דפליגי לגבי בתה דחכמים ס"ל מדכ' ויקחו אליך פרה בעי' בשעת לקיחה פרה א"כ ה"נ אדרבה מדכ' ולקחת סלת נימא דבעי' בשעת לקיחה סלת ועי' יומא (מ"א) דשני שעירי יוה"כ לקיחתן כאחד כ' בתויו"ט מדכ' יקח שני שעירין משמע דבשעת לקיחתן יהי' שנים וזה ג"כ צ"ע דא"כ יהי' תלוי בפלוגתא דר"א וחכמים הנ"ל לגבי פרה ועי' מתני' בכורים (פ"ג) דרש"א אעפ"כ חוזר וקורא כו' מדכ' ולקחת מראשית כמ"ש בפי' הרע"ב ואכמ"ל ועפ"י הנ"ל יש לעיין גם בשמן למנורה דכ' ויקחו אליך שמן זית נבעי בשעת לקיחה שמן: ו) ויתכן עוד מה דלא אמר עומר היכי קרב להמבואר בגי' פירש"י ברכות (כ"ו) דעבר יומו בטל קרבנו כגון מוספין דבתמורה (י"ד) אמרי' דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאם אינו חייב באחריותן, מצינו דמה דאמרי' עבר יומו בטל קרבנו אין לנו מקרא כתוב אלא לגבי מוספין ובשאר קרבנות לא מצינו ובתוס' יומא (מ"ו) ד"ה אבל כ' דעולת שבת בשבתו הוה דרשי' אם נאנסו ולא שחטו תמיד של שבת ושחטו אותו ביוה"כ כו' ובמל"מ פ"ד ממעה"ק הק' דהא עבר יומו בטל קרבנו, וראיתי בס' טל תורה שכ' ליישב דשי' התוס' דל"ש זה כ"א במוספין וסייע מפירש"י ברכות (כ"ו) הנ"ל בהא דעבר יומו בטל קרבנו שפירש"י כגון מוספין, ולפי"ז ניחא שפיר דאבעי' להו בכבש הבא עם העומר שהוא נמשך עם מוסף של ט"ז דלמא לא איקבע ר"ח בזמנו וכבר עבר ט"ז וכיון שעבר יומו בטל קרבנו דדין הכבש הבא עם העומר שכתב הר"מ פ"ז מה' תו"מ ה"ג מקריבין יתר על מוסף כבש לעולה עם עומר התנופה נראה שהוא כדין המוסף ומה שאין כן לגבי שאר קרבנות דליכא בהו משום עבר יומו ועכ"פ לא מפורש ודו"ק, והתוס' שתמהו דאמאי לא אימלך אתמול שהקריבו תמידין ומוספין מה שכ'