חזון נחום פב

דבאכילתו הוא משביתו א"כ מותר לאכלו אפי' בעין רק אפי' להתוס' פסחים (כ"ח) דאפי' לר"ש אסור באכילה בע"פ משום תשביתו דמשמע שלא כדרך הנאה הא תינח בחמץ בעין אבל בטכ"ע בלא ממשו דליכא תשביתו וכמו"ש בש"ע הרב סי' תמ"ב ע"פ המג"א רס"י תנ"א בשם הראב"ן שאין חיוב לבערו דכתיב לא יראה וטעם המובלע אינו נראה א"כ ממילא מותר באכילה מה"ת: ולפי"ז גם בנ"ד אע"ג דליכא ס' נגד החטה וטכ"ע דאו' מ"מ בע"פ איכא ס"ס דשמא כשי' הפוסקים כשמואל דבעינן נתבקע ממש א"כ אפי' במינח נייחו עכ"פ בלא נתרככה מותר אפי' בעיני' וספק שמא כהראב"ד ובעה"מ שפסקו כר"ש דלפני זמנו בלא כלום א"כ בטכ"ע מותר מה"ת ואף שיהי' אכתי אסור מדרבנן הרי לגבי דרבנן סגי בספק אחד דשמא בעינן נתבקע ממש וכעין שכתב בש"ך סי' ק"י לגבי ס"ס בציר דגים ודו"ק: סימן מה. ב"ה י"ג ניסן תרצ"ה. כבוד ידידי הרב הגאון החו"ב חו"ס כש"ת מו"ה מרדכי רוטנברג נ"י רב ואב"ד דקה"י אנטווערפען: יקרתו הגיעני אחר שנתעכב בדרך וסבב הלך לעיר אחרת ג"כ בשם דאמבראווא עד שבא לכאן וע"כ איחור תשובתי לא עון עכובי יסובני: ע"ד אפיית המצות בעדתו שהמכונה שעל ידה עיסת המצה מתגלגלת היא מחוברת עם התנור, זאת אומרת שהמצה נכנסת מעצמה אל התנור באופן אוטמטי ובכל עת רדידת העיסה היא מחוברת עם המצות הנאפות בתנור ורק אחר יציאתן מן התנור המצות נפרכות לחטיבות מיוחדות וכת"ה אסר המצות ונימוקו עמו שא"א שהעיסה שע"ג המכונה לא תקבל חום ע"י חיבורה עם המצות שעל האש ורבים קמים מהרהרים על פסקו ופורצים גדר ע"כ חפץ כת"ה לשמוע דעתי בזה: הנה לפי הצעת הענין הדבר פשוט מאוד אחרי שכל העיסה מחוברת עם העיסה הנאפת הרי מקבלת חום לעצמה לא זה שיש לחוש על העיסה במקום החיבור רק גם על כל אורך העיסה ומ"ש כת"ה מסברת עצמו מבואר בחו"ד יו"ד סי' ק"ה סק"ט דבאוכל אמרי חם מקצתו חם כולו ובפרט בחום שעל האור ביותר אמרי' חם כולו כמו"ש בש"ך סי' קכ"א סקי"ז דע"י האור חם כולו ואפי' מוליך בליעתו בכולו ובדברי החו"ד הנ"ל דבאוכל חם מקצתו חם כולו עיין נדרי זריזין לנדרים ח"ב בקונט' יוסיף דעת סי' ל"ג מ"ש בזה ובשו"ת בי"צ יו"ד ח"א סי' ק"ד הקשה על החו"ד מפסחים (ע"ד) דאמר דלהכי לא צלו הפסח על שפוד של מתכת משום דחם מקצתו חם כולו והוי צלי מחמת דבר אחר ולפי"ז בהא דנטף מרוטבו על החרס (פסחים ע"ו) דאמר בשלמא לרב דאמר עילאי גבר משוה"כ בעי נטילה דרוטב מרתח לחרס והדר חרס מרתח לרוטב וכי הדר רוטב אפסח מטוי פסח מחמת חמימותא דחרס והוי צלי מחמת דבר אחר וקשה מה מועיל נטילה כיון דהנטילה מטוי מחמת חרס נימא חם מקצתו חם כולו והוי כולה צלי מחמת דבר אחר אע"כ מוכח דלא אמרי' באוכל חם מקצתו חם כולו עכ"ד: ונראה לתרץ דהתוס' שם (ע"ד) ד"ה כבולעו כתבו אע"ג דנותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו ואיכא מאן דאסר כבדא עילוי' בישרא ל"ק לי' מתני' דמדרבנן אסר בפסח לא החמירו והיינו כמו"ש התוס' לעיל בסמוך משום דמפורש בקרא להיתרא דכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו והוא כעין סברת הט"ז יו"ד סי' קי"ז ובאו"ח סי' תקפ"ח ותוס' ב"מ ע' ד"ה תשיך, שו"ר בס' ט"ת שכתב לפרש כן דאל"כ ודאי חיישינן אפי' בפסח לאיסור דרבנן כמו"ש הכ"מ בשי' הר"מ דצריך ניקור אפי' לחלב דרבנן עיי"ש. והנה בתוס' רי"ד פסחים כאן כתב אהא דנותן כרעיו לתוכו דאין זה צלי מחמת דבר אחר שהבשר נצלה מחמת האש וחוזרין הב"מ ונצלין מחמת הבשר שאין לומר גבי בשר צלי מחמת דבר אחר שא"כ אין לדבר סוף שצד חיצון ממהר בישולו קודם צד הפנימי ונאמר שצד הפנימי יצלה מחמת ד"א אלא ודאי אין לומר גבי בשר צלי מחמת ד"א עיין בי"צ שהביאו, ולכאו' מאי הוכחה היא זו מזה שצד חיצון ממהר בישולו דהרי יש לחלק דשאני התם שהוא בחתיכה אחת לא אמרי' דהוי צלי מחמת דבר אחר ומשא"כ בנותן כרעיו וב"מ לתוכו וכשר אפי' חתכו כמו"ש התוס' אך גם בירושלמי כאן אמר בטעמא דריה"ג דנותן את כרעיו וב"מ לתוכו ולא חש לדר"ע דאמר כמין בישול הוא זה אמר בירו' מה עביד לי' ריה"ג כירך עבה עביד לי' או קרא דריש וא"כ הכ"נ לענין צלי מחמת ד"א שפיר כתב התורי"ד כיון דבפסח גופי' צד החיצון ממהר בישולו ש"מ דליכא בבשר משום צלי מחמת ד"א ממילא ג"כ ניחא שנותן כרעיו וב"מ לתוכו אי משום דכירך עבה עביד לי' דכבר שמעינן דליכא בי' משום צלי מחמת ד"א או משום דקרא כתיב על כרעיו ועל קרבו וגלי קרא דכשר, ולפי"ז נראה שאין מדברי התורי"ד תיובתא להחו"ד משום דגם החו"ד אין רצונו לומר דבאוכל חם מקצתו חם כולו מה"ת רק מדרבנן ואתיין לפי"ז דברי התורי"ד שפיר לגבי פסח דעכ"פ כיון דמה"ת ליכא איסורא גם מדרבנן לא החמירו בפסח כמו"ש התוס' הנ"ל לגבי כבדא עילוי' בישרא ומתורץ לפי"ז ג"כ קו' הבי"צ לגבי נטף מרוטבו על החרס אע"ג דהכא אין בזה מצוה של פסח דוקא בכה"ג עכ"פ כיון דגם בפסח כמצותו איכא מדרבנן משום צלי מחמת ד"א עי"ז שממהר צד החיצון בישולו רק דלא החמירו בפסח מה דמפורש קרא להתירא ממילא אין כאן תוספת איסור יותר עי"מ שנטף מרוטבו דלא חיישינן בזה משום צלי מחמת ד"א ודוק, ובסגנון האמור י"ל במה דאמר בירושלמי דריה"ג כירך עבה עביד לי' או קרא דריש וקשה להך טעמא דקרא דריש והיינו דמפורש קרא על כרעיו א"כ מ"ט דר"ע דהקשה כמין בישול הוא זה הרי קרא כתיב, ונראה עפי"ד המבי"ט בק"ס פ"ח מק"פ דבאמת בנתון בתוכו ל"ה בישול מה"ת ור"ע דמקשה הוא משום דמדרבנן אסור דמחזי כעין בישול אבל הנה אכתי מאי קושי' הא י"ל דמשום דרבנן בפסח לא החמירו כתוס' ע"ד הנ"ל רק שכתבתי שדהחו"ס הם ע"פ הט"ז דא"א לחכמים לגזור במקום שהתורה התירה בפירוש. והנה בפסחים (ס"ו) במתני' דאר"ע מה הזאה שהיא שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת וא"ל ר"א עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה וכתב בצל"ח דפליגי בסברת הט"ז הנ"ל ור"ע ס"ל דאפי' היכי שהתירה תורה בפירוש איכא גזירת חכמים עיי"ש, ולפי"ז הכ"נ ר"ע לשיטתו כמין בישול הוא זה והיינו בישול דרבנן כדברי הק"ס והיא הערה יפה]. איברא דבשבת (מ') גבי טול בכ"ש ותן שהקשו בתו"י מה שלא אמר שיתן במקום שאין היד סולדת דהיינו במקום שרחץ כו' עיי"ש מבואר דמשכחת שיהי' להמים שבכלי אחד מקצתו דין כלי ראשון ומקצתו דין כלי שני שהוא חידוש והרי לפי"ד החו"ד לא משכחת זה באוכל, אמנם מסתבר שיש חילוק בין אוכל למשקה וכמו"ש החו"ד עצמו בסי' צ"א סק"ו דדבר לח לא מקרי חיבור דמשוה"כ דבר לח רותח שנגע באיסור רותח המונח אצלו א"צ ס' רק נגד מה שנגע והביא כן מפסקי מהרי"א סי' ק"ג ובהסכמה לס' ברכת שלום הבאתי מרא"ש ע"ז פ' ר"י דהוי חיבור גם ממתני' דאהלות וגמ' מעילה (י"ז) איהל על מקצתו טהור ובתוס' עירובין (מ"ה) ד"ה לקני שכתבו דכיון שכל המים מחוברים חשיבי כאלו מונחים בארץ ובש"ע יו"ד סי'