חזון נחום פא

צוה"פ דסגי בחוט העליון כל שהוא שוב אינו מיגרע ג"כ אם יש דבר נמשך למטה מי' משום דאמרי' רואין, והיא כפתור ופרח, בשמעתתא אליבא דהלכתא בס"ד: יב) ראיתי מ"ש הרב הגאון מלוקאטש נ"י בשאלת העירוב שהקנים עומדים אצל כותלי הבתים תחת שיפועי הגגות שהב"ש סי' נ"ה רוצה לאסור משום דאמרי' פי תקרה יורד וסותם ומדברי הט"ז סי' שס"ג סקי"ט שצריך שיהי' נקבים בגג שלא יהי' הפסק בין החבל להקנים משמע דאם גם החבל עם הקנים תחת הגג לא חיישינן ופילפל בזה רק שכתב לחדש להכשיר מטעם כמו דלא אמרי' לבוד להחמיר הכ"נ לא אמרי' גוד אחית ופי תקרה יו"ס להחמיר שהרי גוד ולבוד ודופן עקומה בהלל"מ נאמרו, וח"א העיר עליו מפירש"י סוכה (כ"ב) שכתב דחבוט רמי היינו גוד אחית וא"כ הרי ברמ"א יו"ד סי' שע"א כתב אע"ג דלא אמרי' לבוד להחמיר מ"מ אם הגגין זעג"ז אמרי' חבוט רמי והשיב ע"ז דחבוט רמי ע"כ ל"ה כגוד אחית ממש, שהרי חבוט רמי אמרי' אפי' בטפח וגם דוקא עד כ' כמבואר בסוכה (כ"ב) ואילו גוד אחית היינו פתיו"ס לא אמרי' רק בד"ט לתוס' ורא"ש עירובין (פ"ו) ואיתא אפי' למעלה מכ' כמו"ש בב"י סי' שס"א בשם הסמ"ג נגד שי' רש"י עירובין (ה') ד"ה ומ"ד, גם פתיו"ס לא אמרי' במשופע כי אורזילא משא"כ חבוט רמי. ומ"ש רש"י ז"ל דחבוט רמי היינו גוד אחית הוא לשיטתו בעירובין (פ"ו) דאפי' בטפח אמרי' פתיו"ס עכ"ד הנחמדים: אמנם במ"ש בענין החילוקים שבין פתיו"ס ובין חבוט רמי הוא שכוון למ"ש בשו"ת בר"א או"ח סי' ט"ז אות ב' עיי"ש שהביא מעירובין (ט') דאמרי' חבוט רמי גם באלכסון גם בביאור פירש"י דסוכה הנ"ל כתב שם בסי' י"ט אות ג' דרש"י לא פי' כ"א דזו מענין גוד אחית כו' עיי"ש, גם מה שהביא הרה"ג הנ"ל בשם האחרונים בענין קנה א' קצר מחבירו שהחוט אינו נוגע ואם יניח יהי' באלכסון דא"צ לומר שהחוט יורד למטה רק אדרבה הקנים עולים למעלה, הנה כ"ז הוא משו"ת הר"א מזרחי ח"ב סי' כ"ו הביאו הבר"א סי' ט"ז שם: יד) ואמנם בעיקר דבריו דכמו דלא אמרי' לבוד להחמיר ה"ה דלא אמרי' פתיו"ס דהיינו גוד אחית להחמיר צ"ע, דהן אמת לענין גוד אחית או גוד אסיק שלא נאמר להחמיר יפה כתב כיון דאמר בסוכה (ו') דאתי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה ועיין שו"ת אנ"ז או"ח סי' רצ"א מה"ט דלא אמרי' גוד אסיק להחמיר, אבל מה ענין לו להא דפתיו"ס דודאי אין זה מטעם גוד אחית דאף שהבר"א בסי' ס"ט אות ג' כתב בלשונו דגוד נאמר לענין מחיצה כגון פתיו"ס, מ"מ צ"ע דענין גוד הוא אפי' פחות מטפח וגוד אמרי' רק במחיצות עיין שבת (ק"א) ופירש"י עירובין (פ"ו) במתני' דלכ"ע אמרי' גוד אחית אבל פתיו"ס שהוא רק בטפח או בד"ט להפוסקים, אין זה בכלל גוד אחית או אסיק ובעירובין (צ') פליגי אמוראי בכלל אי אמרי' פתיו"ס, זולת מה שי"ל דאף שאין זה בכלל ההלכה דגוד, מ"מ הלמ"מ היא שלא נאמרה להחמיר וכמו"ש הרא"ש פ"ב דב"ק דסתם הלמ"מ לגרוע ולהקל אתי' כמו בדופן סוכה דאתי הלכתא וגרעתי' ואוקמי' על טפח, אבל לומר דפתיו"ס הוא היינו גוד אחית לא יתכן לענ"ד: ידידו סימן מד להנ"ל בדבר השאלה שנמצא חטים בתבשיל בע"פ ולא הי' ס' אבל החטים היו קשים מבלי שום ריכוך כלל: א) הביא מ"ש הפרמ"ג במ"ז סי' תס"ז סק"י דאם אין ס' בתבשיל נגד החטה אפי' לא נתרככה אסור משום טכ"ע ד"ת והוי כאוכל החטה בעין וע"ז כתב לחקור דאפשר כ"ז רק בפסח עצמו אבל בע"פ לא עבדינן הרחקה כ"כ בתוספת חומרא זו וכמו שהפמ"ג בהנהגת השואל א' אות ל"א מצדד לענין חטה שלא נתבקעה דבע"פ או ביו"ט אחרון, דאפשר רק בפסח מחמרינן מחומר כרת והכ"נ לענין זה ועמד במשמעות שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קס"ו דאפי' בע"פ מחמיר, גם העיר מסי' תס"ב בט"ז ומג"א סק"ז בשם הב"ח דבמלח שי"ב חטה קשה אפי' יש בה בנו"ט שרי ופמ"ג במ"ז סק"ג דאפי' לח מותר עכתו"ד הנכונים: ואמנם הנה מה שהעיר מדברי הב"ח סי' תס"ב כן העיר ג"כ בס' א"ח בהגהת סי' תס"ז ס"ק כ"ה ורמז ג"כ לשו"ת חפ"צ או"ח סי' כ"ב בזה, ומ"ש כ"ת דאפשר אין להוסיף חומרא זו בע"פ, הנה לכאו' נראה דאין זה מצד חומרא כ"א מן הדין כלשון הפמ"ג משום דטכ"ע מה"ת הוי כאוכל החטה בעין: ב) אך נראה דהנה כל דין זה דבפחות מס' אסור אפי' בלא נתרכך לכאו' נפל ברבוותא לפמ"ש הח"י סי' תס"ז סק"ז במ"ש המחבר בדגן שנטבע בנהר כיון דמינח נייחי אפי' לא נתבקע אתי לידי חמוץ דלהטור והרא"ש שפסקו כמר עוקבא דלמיכל חטה בעיני' אפי' לא נתבקעו ממש אלא קרובים להתבקע אסורות עכצ"ל דבמינח נייחו אפי' לא נתרככה אסור, אבל להפוסקים כשמואל דבעינן נתבקע ממש בלחותה א"כ גם במינח נייחו חמור רק בחד צד דאסור אפי' קרובות להתבקע אבל בלא נתרככו מותרות אפי' בעיניהו עיי"ש וא"כ מכש"כ בחטים בתבשיל אפי' ליכא ס' מה בכך דטכ"ע דאו' כיון דאפי' לאוכלם בעין מותר בלא נתרככו להפוסקים כשמואל: אך אפי' למאי דס"ל להטור והרא"ש הרי מה דאיכא איסורא אפי' בלא נתרככה לאכלה בעינא הוא רק היכי דמינח נייחו ובמג"א סקי"ב הק' דלמה ניקל בתבשיל הא הוי ג"כ מינח נייח ובח"י סק"ז תי' כיון שי"ל בתבשיל רותח דהוי כחלוט שאינו מחמץ לדעת הטור בסי' תס"א לכן לא מחמרינן כולי האי ועוד תי' כמו"ש המג"א דבתערובת משהו לא מחמרינן כ"כ א"כ לתי' הא' אפי' שלא בתערובת משהו לא מחמרינן בתבשיל חומרא דמינח נייחי א"כ אפי' באין ס' הי' מותר בלא נתרכך רק אפי' לחי' הב' דרק לגבי תערובת משהו לא מחמרינן מ"מ י"ל דזה רק בפסח עצמו אבל בע"פ י"ל דודאי ליכא איסורא אפי' בפחות מס' בלא נתרככה שהרי כתב הר"מ בה' חו"מ פ"ה ה"ה שאין הדגן שנבלל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מד"ס והיינו דס"ל דל"ה רק חמץ נוקשה דל"ה רק דרבנן להר"מ, נמצא דה"ה אפי' להפוסקים דחמץ נוקשה בלאו עכ"פ דגן שלא נתבקע לא חמיר מנוקשה. והנה התוס' ריש פסחים כתבו דלא אסר ר' יהודה אחר הפסח אלא בחמץ גמור דאיכא ג' קראי אבל בנוקשה דליכא אלא חד קרא אפי' ר' יהודה מודה וברא"ש ר"פ כ"ש כתב דה"ה בע"פ ליכא איסורא דנוקשה מה"ת וע' צל"ח פסחים (י"ג) שכתב כן מדעתי' דנפשי' ולפלא שלא הביא מהרא"ש ועיי"ש בצל"ח שחקר אם לא יהי' אפי' אי' דרבנן בנוקשה בע"פ ולפי"ז נראה דה"ה חטה אפי' נתרככה אם לא נתבקעה ליכא איסורא אפי' בעינא בע"פ משום דל"ה כ"א נוקשה דמודה ר' יהודה דליכא איסורא ועכ"פ אי' תורה ודאי ליכא והוא דבר חדש: ג) וא"כ לנדון שאלתינו דמכש"כ בלא נתרככה החטה דליכא איסורא בע"פ: עוד יש סברא דאפי' בחמץ גמור שאינו בעין רק דאיכא נותן טעם אע"ג דטכ"ע דאו' לא יהי' אסור בע"פ להפוסקים כר"ש דלפני זמנו אינו עובר בלא כלום לא מבעי' לשי' הבעה"מ דלר"ש מותר אפי' באכילה בע"פ משום