חזון נחום פ

וקנים ניטלת ברוח, רק דרואין הוא דקאמר כאילו ניטל בכח ולא בפועל בזה אפי' רבנן מודי דאמרי' נעשו כשפודין של מתכת, איברא שי"ל מטעם אחר מודו הכא רבנן משום דל"ה פסול בגופו כ"א מחמת המקום שמקצת הקורה למעלה מכ' בכה"ג שפיר אמרי' נעשו כשפודין של מתכת וכמו"ש הב"י סי' שס"ג בדין המחבר סעי' כ"ג שהיתה קורה אחת למעלה ואחת למטה בשי' הרמז"ל שמכשר אפי' במרחק יותר מג"ט דאע"ג דאמר אביי ריבר"י ס"ל כאבוה דאית לי' רואין ולא קיי"ל כאבוה שאני התם שהקורה פסולה מחמת עצמה שהיא של קש או קנים אבל בדריבר"י שאין פסולה אלא מחמת מקומה אפשר דאמרי' בה רואין עיי"ש, ועיין כה"ג בתוס' סוכה (ט':) ד"ה הא דפסול מחמת המקום לא מיקרי סכך פסול וכן בסוכה (ל"ה) מחלוקת רש"י ותוס' שסותרים לתוס' קידושין (נ"ג) או בחוץ לירושלים שא"ר מחמת המקום אי מקרי היתר אכילה עיי"ש: ח) עכ"פ לפירש"י כאן מצינו דמהפך כאן הש"ס בחקירה גדולה דהיינו במקום דאמרי' רואין כאילו ניטל אי הוי זה רק בכח לענין שלא יגרע מה שחלק הקורה היא למעלה מכ' אבל אין זה גורר להיות כמו בפועל שניטל חלק הקורה שעי"ז הוי קורה הניטלת ברוח או דאמרי' רואין בכח ופועל יחד: ט) אבל בשו"ת בר"א או"ח סי' י"ט סק"ג העיר דלכאו' סברא זו דאמרי' רואין בכח ולא בפועל מצינו ג"כ לקמן (עירובין נ"ז) אימור דאמרי' חזינן כמאן דמרבעא רביעי ודאי מי מרבענא, מ"מ מה שפירש"י דלא שקילנא מיני' מידי דרק רואין הוא דקאמר היינו משום שהיא להועיל להמקצת שבתוך כ' שלא יטלנו הרוח עיי"ש: י) ומעתה במחלוקת הרשב"א והרא"ש ז"ל לגבי קורה שנמשכת למטה מעשרה הנה מסתברים דברי הט"ז ס"ק י"ג דיש להכשיר שאין זה דומה לקורה עקומה שהביא הב"י דכאן א"צ ליטול שום דבר כמו בעקמימות אלא רואין מה שתחתי' כאילו אינו עיי"ש ובאמת כמו הא דגמ' עירובין (ג') במקצת קורה למעלה מכ' למ"ד במבוי כשר דאמרי' קלוש, הכ"נ במקצת קורה למטה מי' נאמר קלוש כאילו אינו רק באופן שהקורה אינה רחבה יותר משיעור טפח תלי' בחקירה המבואר בגמ' שם אי אמרי' רואין גם בפועל ואי קלשת לה הו"ל קורה הניטלת ברוח, ובב"י כאן סי' שס"ג כתב וז"ל ונראה שהקורה מונחת למעלה מי' איירי דאי במונחת למטה מי' אפי' אינה רחבה יותר מהראוי פסולה כו' ולפי הנ"ל לכאו' צ"ע דאדרבה דוקא באינה רחבה יותר י"ל דפסולה משום דהו"ל קורה הניטלת ברוח משא"כ בקורה רחבה דאפי' אחר שנאמר רואין מה שלמטה מי' כאילו אינו אכתי נשאר שיעור קורה למעלה, אבל נראה דכוונת הב"י ז"ל דכש"כ בקורה רחבה י' למטה י' שפסולה היינו באופן שהוא למטה מי' בלי המשכה כלל למעלה וכמו"ש הט"ז, או אפי' בנמשכה ג"כ למעלה מי' מ"מ עיקרה של קורה למטה מי' ואינה נמשכת למעלה שיעור טפח כ"א מקצת לכך כתב הב"י דפסולה משום דאי קלשת לה הו"ל קורה הניטלת ברוח דאמרי' רואין בכח וה"ה בפועל, וכמו שנראה מסקנת הש"ס עירובין (ג') הנ"ל דמסיק רבא אמר זה וזה כשר חלל מבוי תנן, ולא אמר מטעם דאמרי' קלוש כדאמר לעיל והיינו משום דא"כ נאמר ג"כ קלוש בפועל והו"ל קורה הניטלת ברוח, ומעתה מתורץ שפיר קו' הב"ח ז"ל מה שהב"י ז"ל סותר משנתו ופסק בש"ע בקורה נמשכת קצת למטה מי' דכשר היפוך מ"ש בב"י ולהנ"ל אתי שפיר עפ"י דקדוק הט"ז בשינוי לשון המחבר שכתב נמשכת קצת למטה מי', ולהנ"ל היא הדבר דרק בקורה רחבה ונמשכת הרבה למטה מי' כתב הב"י דפסול משום דאי נאמר קלוש הו"ל קורה הניטלת ברוח אבל בש"ע בדקדוק יפה נקט נמשכת קצת למטה מי' בכה"ג שפיר כתב להכשיר דאמר' קלוש ולא יהי' קורה הניטלת ברוח שהרי הקורה רחבה יותר משיעור טפח למעלה מי' ודו"ק: יא) וכיון דאתאן לזה נמצא דכל מה שנחלקו הרשב"א והרא"ש ז"ל הוא רק לגבי קורה הנמשכת למטה מי' משום דבקורה בעינן שיעור טפח דאל"כ הו"ל קורה הניטלת ברוח, משא"כ בצוה"פ שיש בו דבר נמשך למטה מי' כמו בשאלת המהרי"ל ז"ל שפיר כשר לכ"ע משום דאמרי' רואין את מה שלמטה כאילו אינו שהרי בצוה"פ סגי בקנה שע"ג בכ"ש ואפי' גמי כמבואר בסוס"י שס"ב ולש"ל דהו"ל ניטל ברוח: ומתורץ לפי"ז מה שהקשה בספר פא"ז הנ"ל מתוס' עירובין (י"א) דהצריכו גבי שיירא ג' חבלים סמוכים ולא סגי ברחוקים ג"ט זמ"ז ויהי' העליון בתורת צוה"פ וחבלים התחתונים יהי' רק כדי שיהי' ראוי להתקיים רק ע"כ דגם בצוה"פ שנמשך ממנו למטה מי' פסול עכ"ד, ולהנ"ל אתא כמין חומר דהכא שהקדימו התוס' לומר דבלא הג' חבלים אינו ראוי להתקיים שפיר עולה מה שהחבלים התחתונים מבטלין לצוה"פ כיון שנמשכין למטה מי' וכדין קורה דהכא לש"ל רואין את התחתונים כאילו אינם, ז"א שהרי אי אמרי' רואין בכח וגם בפועל כאילו נוטלו ממש שוב אין הצוה"פ ראוי להתקיים בלא שאר החבלים כמו"ש התוס' לכך לא מהני הכא מדין צוה"פ, אבל בדידן בכל