חזון נחום עט

דוקא שכופין אותו לערב עמהן או ב"ד יורדין לנכסיו שהוא משום שיש בזה דררא דממונא להשתתף בפת לעירוב שהוא נוגע לחלק המשפטים דצריך ב"ד לכפי' כדברי הח"ס: ומעתה יצא לנו בנ"ד דכל מה דצריך ב"ד היינו רק בעיקר הגביי' של הסיוע בפת העירוב, אבל כמו בנ"ד שהגביי' יהי' בטוב מנדבת לבם בסתם בלי לפרט להם הנדבה לאיזה תכלית ומכיון שכבר הוציאו הממון מרשותם ואסחו דעתי' מיני' ורק מה שנשאר עוד לעשות בלא דעתם בעל כרחם מן המקובץ פת לעירוב זה שוב נכנס בכלל החוקים לבד שהוא לתיקון הדת דא"צ ב"ד כלל לכפי' ודו"ק, ונראה עוד שאין הכרח ג"כ לקבץ מכל אחד רק שינתן מכיס הקהל לצורך פת העירוב דכל העיר שותפים הם בכיס הקהל ועכ"פ דמהני וחזי לאצטרופי עם מה שיקובץ ביחוד מכל או"א כנ"ל, והנה יש צד קולא בנ"ד שיועיל לזכות להם פת העירוב בעל כרחם ע"פ המח"א בה' זכי' שהעלה דבזכות גמור זכין לאדם אפי' עומד וצווח ועיין ריט"א (דף ו') בזה, ומה שבש"ע סי' שס"ז אתי עלה רק מדין ב"ד יורדין לנכסי התם בשותפים בחצר ובית אפשר דל"ה זכות גמור שאולי יש קצת חוב לחבירו ע"י שיהי' שכנו רגיל להכניס ולהוציא אתו, משא"כ בכה"ג בעירובי חצרות של כל העיר דליכא קצת חוב רק זכות גמור זכות הרבים שלא יהיו נכשלים בחלול שבת א"כ י"ל דמהני לזכות להם בע"כ ובשו"ת מחז"א הנ"ל בנידון שלו כתב דל"ה זכות גמור משום שהם רוצים ג"כ בעירוב רק שיהיו הם המזכים או שינתן בבהכ"נ שלהם משא"כ בנ"ד שאין רוצים כלל בעירוב הוי זיכוי העירוב זכות גמור, ועכ"פ בצירוף תלתא לגבות מכל אחד, ושינתן ע"ז מכיס הקהל וגם לזכות ע"י אחר בעד כל אנשי העיר ודאי דמהני זה הנלע"ד: ידידו. סימן מג. ב"ה י"ג שבט תר"צ. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי מעוז ומגדול מו"ה גרשון גרינבוים נ"י דומ"צ בק' זאבנא יע"א: א) ע"ד השאלה בדין צוה"פ שעומד למשל לרוחב ממנו נמשך חוט של צוה"פ השני שהוא לאורך המבוי אם אין בזה חשש ביטול מחיצה שצוה"פ אחת מבטל חבירתה והעיר כ"ת משו"ת חס"ל מה"ת סי' מ' בצוה"פ שעשו באמצע גובה עוד קנה אחת למטה מעשרה וכתב שאין זה ריעותא כיון שצוה"פ משום מחיצה וכי זה שהוסיף בעשיית מחיצה מיגרע גרע וכמו דאמרי' בעירובין (צ"ב) לא מצינו מחיצה לאיסור, וכ"ת כתב לפקפק בסברא וגם בעירובין שם איכא מ"ד דפליגי וס"ל דמצינו מחיצה לאיסור: ב) הנה גם במקו"ח בתקון עירובין כתב בנידון דידי' לענין חשש מבוי עקום העלה להתיר עפ"י סברת הש"ס הנ"ל דלא מצינו מחיצה לאיסור עיי"ש אך בנ"ד החשש משום ביטול מחיצה דלא שייך סברא זו ומשום דסילוק מחיצה היא כמו דאמר הש"ס שם לגבי בית שחציו מקורה כו' דאילו השוה את קירויו אסור לזרוע דלא קשה דהוי מחיצה לאיסור משום דסילוק מחיצה היא והכ"נ בנ"ד: ג) אך צע"ק עוד בדברי החס"ל מאחר שנחית לסברא דמשום שהוסיף בעשיית מחיצה לא מגרע גרע למה לא הביא לזה מתוס' עירובין (ה':) לגבי לחי של ד"א שהוקבע לשם לחי דכשר דכתבו ממש לשון זה של החס"ל וז"ל דאילו עבדי' לשם לחי כשר בכל ענין דמשום דריבה בסתימתא לא גרע עכ"ל: ובאמת שאלת החס"ל מבואר בלקוטי דינים שבסוף ס' מהרי"ל שהשיב דהפסקת העץ אינו מבטל דהא אשכחן שהרשב"א אסר קורת מבוי שגבהה מקצתה למעלה מעשרה ומקצתה למטה מעשרה ומדמי לה להא דעירובין (י"ד) הניח קורה ע"ג מבוי ופרס מחצלת עליה קורה אין כאן מחיצה אין כאן והרא"ש דוחה דכש"כ דהוי סתימה טפי וכן קיי"ל בש"ע סי' שס"ג סעי' כ"ד וה"נ לא איכפת לן בעץ הקשור ומפסיק דכש"כ דהוי סתימה טפי, ובשו"ת אבני נזר או"ח סי' רצ"ה נשאל בשאלת כ"ת שבאמצעי של החוט מצוה"פ משוך חוט אחד או שתים וכתב להתיר עפ"י המהרי"ל הנ"ל, גם בס' פת"ז סי' שס"ג העתיק בזה לשון המהרי"ל שהביאו בשו"ת ב"ש או"ח סי' מ"ד: ד) כן ראיתי בתשובת הרב הגאון מלוקאטש נ"י לכ"ת שהביא לנ"ד ממהרי"ל הנ"ל אבל כתב לתמוה ע"ד המהרי"ל דיש ראי' בשי' התוס' דלא מהני צוה"פ כה"ג והוא בתוס' עירובין (י"א) ד"ה אילימא שהקשו דלמה הצריכו גבי שיורא שלשה חבלים זו למעלה מזו יעשו צוה"פ מד' רוחות ותירצו לפי שלא הי' מתקיים כו' ואכתי קשיא למה הצריכו שלא יהא בין חבל לחבל ג"ט והרי כיון שעכ"פ יש ג' חבלים והיא דבר המתקיים א"כ סגי בעליון לחוד שיעמוד כדינו מתורת צוה"פ אלא ע"כ דחבל התחתון מבטל לעליון מתורת צוה"פ עכ"ק וראייתו וציין שמצא אח"כ הערה זו בס' פת"ז וכן כתובה שמה בסי' שס"ג ומכח ראי' זו העלה שם בשאלת מהרי"ל בצ"ע עיי"ש: ה) ואמנם לפענ"ד נראה דאף שבדין קורה הנמשכת למטה מי' נחלקו הרשב"א והרא"ש ז"ל כנ"ל מ"מ בצוה"פ כה"ג ודאי דכשר לכ"ע כפי שיבואר וליכא סתירה כלל מתוס' עירובין (י"א) כלל: הנה זה לשון המחבר בסי' שס"ג סעי' כ"ד אבל אם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מי' כשרה עכ"ל והיא ג"כ לשון הטור שם רק שהמחבר הוסיף תיבת קצת שלא נמצא בדברי הטור וכבר דקדק בזה הט"ז: גם תמה הב"ח על גוף הדין של המחבר שהוא סותר לדברי הב"י עצמו במקומו שכתב במחלוקת הרשב"א והרא"ש ז"ל דנראה בשהקורה מונחת למעלה מי' מיירי דאי מונחת למטה מי' אפי' אין רחבה יותר מהראוי פסולה כו' וא"כ איך שינה הב"י ז"ל את טעמו בש"ע לפסוק דנמשכת קצת למטה מי' כשרה אבל הנראה לענ"ד דקו' חדא מתורצת בחבירתה ותיבת קצת שהוסיף בש"ע היא היתד שההלכה תלוי' בו והב"י ז"ל הודה בכה"ג להכשר: ו) דהנה בדין הנ"ל שנמשכת הקורה למטה מי' מצינו כה"ג בגמ' עירובין (ג') מקצת קורה בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' כו' מ"ש במבוי דכשר דאמרי' קלוש סוכה נמי לימא קלוש, אי קלשת הו"ל חמתה מרובה מצילתה הכ"נ אי קלשת הו"ל קורה הניטלת ברוח אלא ע"כ נעשה צילתה מרובה מחמתה הכ"נ ע"כ נעשו כשפודין של מתכת כו' ופירש"י הכ"נ חשוב אותה כשפודין כבדין דאי נמי קלושי לא שדי להו זיקא דהא לא מידי שקלת אינו אלא רואין הוא דקאמר עכ"ל: ז) ונראה דמה שהכריחו לרש"י ז"ל לסברא זו משום דאל"כ תיקשי לכאו' במה דאמר אלא ע"כ נעשו כשפודין של מתכת, שהרי לקמן (דף י"ד) במתני' ס"ל לר' יהודה סברא זו דאמר היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת ורבנן פליגו עלה ואיך א"כ אמר כאן דנעשו כשפודין של מתכת מה שהוא בפלוגתא והלכה כרבנן דלא אמרי' רואין לכך פירש"י משום דלא מידי שקלת אלא רואין הוא דקאמר, והיינו דכה"ג שבפועל איננו של קש