חזון נחום עח

התלמודים בבלי וירושלמי י"ל דבלאה"כ יש להבין במ"ש הרשב"א הנ"ל דבב' בתים אפי' במליא ואיתור ל"ה עירוב ומוכח לה מגמ' דעירובין (מ"ט) גבי שלש חצירות שעירבו החיצונות עם האמצעית דשתי החיצונות אסורות זע"ז דמוקי לה רב ששת שנתנו עירובן בב' בתים דעד כאן לא קאמרו ב"ה אלא בב' כלים אבל בב' בתים לא ומאי ראי' דלמא דוקא התם דהוי תרתי לריעותא שהם ב' חצירות שלא עירבו זע"ז וגם את עירובן עם האמצעית לא נתנו בבית אחד משא"כ היכי שרוצין לערב זע"ז וזוכין יחד בפת רק שחלקו בב' בתים דמליא ואיתור מנ"ל דל"ה עירוב וכבר העיר כן בס' גאון יעקב ותי' דהרשב"א דייק לה רק מלשון הגמ' אבל בב' בתים לא עיי"ש דמשמע דבכל גווני כה"ג ל"ה עירוב עיי"ש, והשתא לפי"ז דלא מפורש רק דאתי' מדיוקא יתכן לומר דהדבר תלי' בפלוגתא והוא דבנזיר (מ"ה) ת"ר וגילח הנזיר פאה"מ בשלמים הכתוב מדבר ר' יצחק אומר א"צ הרי הוא אומר ולקח שער ראש נזרו ונתן כו' יצא זה שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה פירש"י שאם יגלח בפתח ההיכל יהא מחוסר הבאה לעזרה הלכך אינו מגלח אלא בצד הדוד הנה מצינו כאן דמחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי אבל לעומת זה בשבת (ק"ד) א"ר אמי כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ומשום סתירה זו כתב בהקדמת ס' גט מקושר דבאמת פליגי בזה ר' יצחק ור' אמי וקיי"ל כר' אמי דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי (ויש להעיר בזה עפ"י מ"ש התוס' שבת (פ') ד"ה בהעלם שיש חילוק בין כתיבה להוצאה דלגבי הוצאה מודה דמחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי אבל נראה דרק לגבי הוצאה יש לחלק הכי אבל לגבי שאר דברים הדין כמו לגבי כתיבה דלאו כמחוסר מעשה דמי]: ו) ולפי"ז נראה דה"ה לגבי חולק ערובו בכה"ג שאין מקפידין רק שנתנו בב' בתים דמליא ואיתור דאמר רב ששת (עירובין מ"ח) דל"ה עירוב על כרחו דס"ל לרב ששת כר' יצחק (בנזיר מ"ה) דמחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי במחוסר הבאה מהיכל לעזרה והכ"נ במרוחקין בשתי בתים משא"כ לדידן דקיי"ל להלכה (בשבת ק"ד) דמחוסר קריבה לאו דמחוסר מעשה דמי הכ"נ לא איכפת לן מה שנותן העירוב בב' בתים כיון שאין מקפידין וזוכין כל אחד בפת העירוב וכשיטת רבינו יהונתן ודו"ק: ז) ויש להסביר עוד מה שכתבתי דרב ששת יסבור דמחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי די"ל דרב ששת אזיל בזה לשיטתו בפסחים (צ"ב) דאתמר הי' בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו דר"נ אמר הורצה מיחס הוא דחס רחמנא עליו ואי עביד תע"ב ורב ששת אמר לא הורצה מידחה דחיי' רחמנא כטמא ונראה דפליגי בזה משום דבטמא גופא אמר לעיל (פסחים צ') דאשו"ז על ט"ש משום דמחוסר טבילה אבל שו"ז על טבו"י דלא מחוסר מעשה דשמשא ממילא ערבה ולכן לגבי דרך רחוקה שהוא מחוסר קריבה לעזרה תלי' בזה אי מקרי מחוסר מעשה ואנן קיי"ל דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ובתוס' יבמות (צ"ג) ד"ה מייתי כתבו דמקרי בידו אפי' בדרך רחוק ע"כ ס"ל לר"נ דשו"ז על דרך רחוקה דלא דמיא לטמא דמחוסר מעשה הטבילה אבל רב ששת ס"ל דמחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי ע"כ ס"ל דאשו"ז דרחמנא דחיי' כטמא והיינו דמקרי מחוסר מעשה כמו טמא ונמצא יפה עולה דרב ששת לשיטתו בעירובין (מ"ח) דבב' בתים אפי' במליא ואיתור ל"ה עירוב דמקרי חולק עירובו משום דמחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי ומשא"כ לדידן והיא הערה יקרה בס"ד: ח) ובלאה"כ כתב במהר"ם שיק דמה שמניחין העירוב בשתי בהכ"נ ל"ה זה חולק עירובו שהרי ההנחה בבהכ"נ הוא לתכלית שלא יאסרו אנשי הכפרים שיש להם חלק בבהכ"נ ואין להם חלק בעירוב ע"כ ההכרח להניח העירוב בכל בהכ"נ שיש לכלם חלק בהם דהוי בית שמניחין בו העירוב דא"צ ליתן חלק בפת אך בנדון שאלתינו כנראה שאין מחאת הצד השני על מקום הנחת העירוב או אודות האיש מי שיזכה להם העירוב אבל מחאתם הוא על עיקר העירוב בכלל וע"כ לדון אם אפשר לערב להם בעל כרחם: ט) והנה בש"ע או"ח סי' שס"ז לדעה הראשונה רק אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו בחדא למעליותא ברגיל להשתתף או בכה"ג שאוסר עליהם ואפי' לדעה השני' שהוא שי' הר"מ דבני ביתו עדיפי לערב בע"כ אבל רק ברגיל להשתתף מה דליתא בנ"ד ולא נשאר רק עפ"י המבואר בש"ע שם דב"ד כופין אותו בע"כ לערב עמהם או ב"ד יורדין לנכסיו וטובה עצת כ"ת לעשות קיבוץ כסף מכל בני העיר שיהי' זה בכלל ב"ד יורדין לנכסיו רק שצריך לזהר עפי"ז שלא לשייר אף אחד מבע"ב של העיר שיהי' הקבוץ מכאו"א ויהיו כולם משתתפים בפת העירוב: י) ומ"ש מדין כח ב"ד ברב שנתמנה מטה"ע לענ"ד נראה דודאי א"צ בזה ב"ד קבוע דוקא רק כל ב"ד של שלשה שהרי מ"ש בר"מ וש"ע דב"ד כופין אותו לערב או יורדין לנכסיו כתב הגר"א ז"ל שמקורו מש"ס עירובין (פ') דקאמר לימא מסייע לי' כופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי שאני התם דליכא מחיצות ל"א מצד שאני שגירסת הר"מ ב"ד שאני וא"כ הוי זה כדין כופין אותו לעשות לחי וקורה ומבואר בש"ע חו"מ סי' קס"ב דכופין בני העיר זה את זה לעשות חומה דלתים ובריח לעיר ולבנות להם בהכ"נ ומבואר שם וברמ"א סי' ב' ושו"ת הפוסקים דיש כח ביד טובי העיר אפי' באיכא רוחא להאי ופסידא להאי היכי שהוא למיגדר מלתא ובש"ע או"ח סי' קנ"ג ברמ"א דזטה"ע דינם כחבר העיר ובמג"א שם סקל"ז בשם המ"ב דהאידנא זטה"ע יכולים למכור אף בהכ"נ של כרכים וא"כ בכה"ג שלפי דעת ת"ח שבעיר ומכש"כ הממונה לרב עמהם רואים שיש בזה צורך לתיקון העיר ושמירת שבת יש כח להם לערב שלא מדעתם בעל כרחם: יא) ועוד נראה דכל מה שכתב בש"ע סי' שס"ז דצריך ב"ד דוקא יתכן משום דכבר נחלקו הראשונים בכל מידי דכפי' אי צריך ב"ד ועיין קצה"ח סי' ג' מה שהוכיח מתוס' ריש סנהדרין דבמידי דכפי' צריך מומחין דוקא ואנן שליחותי' דקמאי עבדינן וכדאמר בגיטין פ' המגרש מידי דהוה אהודאות והלואות, והנה במנ"ח מ' תקנ"ח כתב דכפי' שלא לעבור אלאו ודאי ל"צ ב"ד שהרי אפי' מ"ע ששכרה בצידה שאין כופין מ"מ בל"ת כופין, ובח"ס חו"מ סי' קע"ז כתב לחלק דבעניני קיום המצות א"צ ב"ד לכפי' כמו בלולב וסוכה רק כל אדם מישראל מחויב להקים את התורה בקיום המצות או להפריש מאיסורין וכמו"ש הרמב"ן פ' תבא ורק בחלק המשפטים בד"מ בין אדם לחבירו צריך ב"ד דוקא לכפי', ועיי"ש שהוסיף עוד לחדש דלאחר שיצא פס"ד מהב"ד והוא מסרב שוב נכנס הדבר בכלל החוקים והמצות שיכול כל אחד מישראל לכוף וא"צ ב"ד, והנה לפי חילוק הח"ס לכאו' יש לעיין בדבר שיש בו משניהם חוקים ומשפטים כגון בצדקה או כה"ג דנ"ד לערב עם בני העיר שיש בזה מצוה וגם הוצאות ממון אי צריך ב"ד בכפי', ונראה דכיון דעכ"פ איכא בזה דררא דממונא אף שיש בו מצוה מ"מ א"א לכפי' בלא ב"ד וכה"ג בר"ן נדרים (ז') שנחלקו הראשונים ז"ל דאיבעי' אי יש יד לצדקה דאיסורא דאית בה ממונא אי הוי כממונא, ועיין ג"כ מה שפירש"י (חולין קל"ב) דאין ב"ד כופין אלא במצ"ע שאין בה חסרון כיס דמכין אותו עד שת"נ ובתוס' כתבו בכ"ד מה דכופין בצדקה דמתן שכרה בצידה הוא רק משום הלאו דלא תקפוץ, ועכ"פ במצוה שי"ב חסרון כיס בודאי דצריך ב"ד בכפי' כמו בחלק המשפטים לחילוק הח"ס הנ"ל: יב) ולפי"ז נראה דמה שמבואר בסי' שס"ז דצריך ב"ד