חזון נחום עז

להנצל מטומאה ולהציל אוכלי קודש מאי' טומאה בזה אפי' ארנקי מבטל אינש עכ"ד, ובמחכ"ג דבריו תמוהים לדעתי דמה שתי' דהכא מבטלו משום איסורא וכמו ארנקי דמבטל אינש, כמו אשתמיטתי' דברי התוס' ב"ב (כ') הנ"ל דא"א לאוקמי הא דפקקו את המאור בטפיח דאיירי בבטלו לטפיח דא"כ הו"ל בונה בשבת א"כ א"א לומר דבטלו משום אי' טומאה, אבל בעיקר קושייתו דשאני טפיח דלא מבטל לי' ג"כ אשתמיטתי' במחכ"ג שהוא קו' התוס' שבת (קכ"ו) ד"ה ומדבריהן וז"ל ואע"ג דטפיח לא מבטל לי' כמו פקק כדאמר בסוכה (כ"ח) גבי סדין איכא למימר דמבטל לי' טפי מסדין עכ"ל: ח) הדרן לדינא שאין להתיר בנ"ד ע"י מחיצת גידודי החריץ משום דנתמעט ע"י העפר מעומק, ובשבת אפי' ארנקי מבטל אינש, וממילא נראה דאפי' בזמן שפינו העפר ונעשה החריץ עמוק י' לא מהני כלום דרגיל ועתיד החריץ להתמלא בכ"פ ע"י המים וצרורות א"כ הוי כהא דעירובין (ח') דחיישינן שמא יעלה הים שירטון ומכש"כ כאן דודאי עתיד לעלות החריץ שרטון: ולפי"ז ג"כ אין כאן מקום לצרף מ"ש כ"ת עפ"ד הדע"ת דעשרה טפחים הם שיעור שמונים צ"מ מלבד שהדע"ת חזר בו בעצמו בקו"א ושהוא דבר הנראה בחוש ועולה בערך מאה צ"מ א"כ אין לצרפו לספק, אבל בלאה"כ כבר כתבתי שאפי' יש בחריץ הזה עומק מי' טפחים לא נחשב למחיצה משום דחיישינן שמא יעלה שרטון ויתמעט מי' טפחים ע"כ אין להתיר משום זה והנלע"ד כתבתי: ידידו דוש"ה. סימן מא להנ"ל מכתבו קבלתי ולא מצאתי בו מה שיכריעני לנטות מדעתי שאין היתר לסמוך על מחיצת החריץ שנתמעט ע"י העפר מעומק עשרה ולא מהני בזה מה שעתיד לפנותו כמו שבארתי, והגע עצמך דאם נאמר להתיר מטעם זה א"כ תאמר שגם בנתמלא כולו והשוה אותו עם הקרקע שלמעלה דעכ"ז מקרי מחיצה משום שעתיד לפנותו, שזה דבר מגוחך לשפוט על קרקע חלקה לומר שנמצא בעומק תוכה מחיצה ועכ"פ דהוי מחיצה שאינה ניכרת ומחיצה נדרסת ואפי' בור עמוק י' לא מהני רק ברוחב ד' דאל"כ אפשר לפסוע משפתו לשפתו כפירש"י עירובין (ע"ח) במתני' דחריץ שבין ב' חצרות עמוק י' ורוחב ד' מערבין שנים כו', ובשו"ת ח"צ סי' ה' שהביא מירושלמי רפ"ק דעירובין, ובשו"ת האחרונים לגבי גשר שע"פ המים דמבטל מחיצה משום דהוי מחיצה נדרסת עיין שו"ת נפש חי' אריכות ושו"ת אמרי יושר ח"א סי' ק"ב וא"כ כמו שא"א להתיר בנתמלא החריץ לגמרי הכ"נ בנתמלא כדי שמתמעט מעומק י"ט אפי' נאמר דהוי כמחיצה ע"י שעתיד לפנותו דא"כ נתת דבריך לשיעורין, ומה שכתב כ"ת שהסכימו אתו רבנים גדולים להתיר רק מפני שלא דברו מחששות שהזכרתי ע"כ לא רצה לסמוך עליהם עצמם, תמה אני שאם לא הזכירו ממה שיש לחוש ולדון א"כ מה התירו ומה כתבו בכלל, ומה שכתבתי הדברים יתנו עידיהן ויצדקו: ידידו. סימן מב ב"ה עש"ק י"א תמוז תרצ"ב. שוכט"ס לכבוד הרב הה"ג החו"ב בנש"ק מו"ה יצחק הורוויץ נ"י אבד"ק טעשון: א) ע"ד שאלתו בעירו שרוצה לתקן תיקון עירובין אבל כאשר נמצא בעיר מפלגות לשטון כדי להכעיס ימאנו לזכות בפת העירוב שיזכה להם ע"י אחר והביא כ"ת מפמ"ג סי' שס"ז א"א סק"ג שצ"ע אי מועיל להם הזיכוי בכה"ג שמוחים בפירוש שאין רוצים לזכות ולסמוך אדעת הרשב"א קידושין (כ"ג) דאפי' העבד עומד וצווח יכול לזכות לו ג"ש שכתב בשו"ת מחז"א סי' ע"ג שאין בזה כדי סמיכה משום דביו"ד סי' רס"ז סעי' מ"א פסק דלא כהרשב"א רק דמבואר בש"ע או"ח סי' שס"ז בשי' הר"מ דב"ד כופין אותו בע"כ לערב עמהם או ב"ד יורדים לנכסיו וע"כ עצתו לקבץ מהם נדבות בלא הודע לתכלית זה ולקנות אח"כ מזה פת לעירוב שיהי' זה מדין יורדין ב"ד לנכסיו ע"י שנתקבל מטה"ע ורוב מנין ובנין, גם ציין משו"ת מהר"ם שיק סי' קפ"א עפי"ד האעו"ז לחלוק על הח"צ והביאם בפ"ת עכתו"ד: ב) והנה באופן שלא הי' מחאה משום צד בכלל העירוב רק שיש ממאנים לזכות בפת שמזכה להם ורוצים להיות הם המזכים את פת העירוב ולהניח בבהכ"נ שלהם הי' הדבר תלוי במחלוקת שו"ת הח"צ והאעו"ז ושו"ת מהר"ם שיק הנ"ל דלדברי הח"צ הוי זה בכלל מה שאמרו דחולק עירובו אינו עירוב ולשו"ת מהר"ם שיק עפי"ד האו"ז דחולק עירוב שאינו עירוב הוא רק באינו רוצה שיערב אחד בחבירו אבל אם כ"א מזכה לכולן רק שחולק את הפת שמניחו במקום אחר מהני העירוב ובבי"צ יו"ד ח"ב בקו"א סי' ז' הביא כן שיטת רבינו יהונתן דכה"ג שאין מקפידין זע"ז בזכי' בפת העירוב אין בזה משום חולק עירובו: ג) ובבי"צ שם תמה על שי' הר' יהונתן מש"ס עירובין (מ"ט) לגבי חולק עירובו דאינו עירוב דעד כאן לא קאמרו בה אלא דמליא מנא ואיתור ולעיל (מ"ח) אמרי' עד כאן לא קאמרו בה אלא בשני כלים בבית אחד אבל בשני בתים לא, נמצא דבב' בתים ל"ה עירוב אפי' כה"ג דמליא מנא ואיתור דכה"ג אין מקפידין וכ"כ בס' גאון יעקב שם בשם הרשב"א ובהה"מ פ"א מעירובין הי"ח אבל שי' הירושלמי דגם בב' בתים הוי עירוב אם אינן מקפידין והוא בירו' פ' הדר ה"ז ר' יסא בשם ב"י בני המבוי שנתנו את ערובן בב' מקומות אם מבלי מקום הר"ז מותר אם בשביל לחלוק עירובן אסור הנה מלשון ב' מקומות משמע אפי' ב' בתים עכ"ד הגאון יעקב והביאו בבי"צ וכתב דלפי"ז י"ל שהרבנו יהונתן סמך אירושלמי: ד) אמנם לענ"ד אין הכרח שיחלוק הירושלמי עם ש"ס דילן בזה דאפשר מה דאמר בירושלמי דב' מקומות במליא ואיתור הר"ז עירוב אין הפי' דב' מקומות ב' בתים רק דבב' כלים קרי לה ב' מקומות ויש להעיר דמצינו כה"ג ג"כ בלשון המקרא דקרי לכלים בלשון מקומות והוא בע"ז (נ"א:) דאמר בקרא דאבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו וגו' בכלים שנשתמשו בהם לע"א הכתוב מדבר ומקשה הא מקומות כתיב ומשני אם אינו ענין למקומות דלא מיתסרו כו' תנהו ענין לכלים כו' הרי דלמסקנא פירושא דמקומות היינו כלים ואע"ג דאתי' רק באם אינו ענין מ"מ יהי' מה שיהי' אכתי לבסוף פירושא דמקומות היינו כלים והגם שאין ראי' מזה לפרש בלשון הירושלמי הבאתי דרך הערה זכר לדבר דאפשר למשמע כלים בלשון מקומות ודו"ק: ה) אמנם בעיקר הקו' על רבינו יהונתן ובחלוף שי' שני