חזון נחום עו

ותבן הנטלין בשבת ולא בההיא דלעיל פגה הטמונה בתבן דהא אמר בגמ' דאפי' ארנקי מבטל אינש עכ"ל הרי שכתבו כאן גם לענין ביטול מחיצה דאפי' עתיד לפנותו בטיל ומדמי להו להא דפגה הטמונה בתבן דאיירי למעט גובה עשרה והם כדברי הריטב"א סוכה הנ"ל וא"כ בנ"ד ג"כ בטילה מחיצת החריץ בסתימת העפר אע"ג שעתיד לפנותו, והרי לך כדברי הט"ז או"ח סי' שס"ג דעובדא דק' שטייניץ שכתב דלא מהני מחיצת הנהר משום דעתיד לקרוש המים בימי החורף ומבטל הכפור למחיצה ובשו"ת ח"ס סי' פ"ט כתב עפ"ד הריטב"א הנ"ל דבאינו ניטל בשבת לא בעי ביטול לעולם והכ"נ בכפור למ"ש במג"א סי' ש"כ דבנהר או באר אסור ליטלו בשבת עיי"ש ולפי"ז מכש"כ בעפר אפי' עתיד לפנותו: ג) ובאמנה הרמ"א או"ח סי' שנ"ח סעי' ד' שהביא דעת הי"א דבעי ביטול לעולם, ע"כ שלא נחית לשי' הריטב"א ותוס' עירובין (ע"ח) הנ"ל דלענין שבת עפר אפי' עתיד לפנותו בטיל, והלום ראיתי בשו"ת אבני נזר או"ח סי' רצ"א בנידון הט"ז הנ"ל סי' שס"ג בעובדא דק' שטייניץ שבאבן עוזר שם חולק על הט"ז דלא מיבעי' לשי' ר"ח וראבי' דבעי ביטול לעולם א"כ הכפור שעתיד להפשיר ולימס לא בטיל כו' וכתב באנ"ז שהשיג עליו מדברי הריטב"א דבאינו ניטל בשבת הוי כביטול לעולם, והנה אם שכדבריו כבר כתב כן בח"ס, אבל מ"ש באנ"ז דרך השגה על האעו"ז צ"ע אחר שהרמ"א בסי' שנ"ח מפורש דלא אזיל בשי' הריטב"א שהרי כתב שם דלעשות מוקף לדירה יכול להניח עפר אצל הכותל הרי כאילו פרץ שם הכותל ואף אם חוזר ולוקח משם העפר הואיל ובטלו שבת אחת ויש חולקים דעפר ל"ה ביטול אא"כ אין עתיד לפנותו לעולם, הרי אע"ג דאיירי שביטלו לשבת אחת והוי אינו ניטל מ"מ ס"ל דיש חולקים גם בזה דבעי ביטול לעולם, וכבר הבאתי דגם התוס' עירובין (פ"ד) אזלי בשי' זו וא"כ אין כאן השגה על האעו"ז, אבל עכ"פ לדינא צדקו הח"ס והאנ"ז דעפ"י שי' הריטב"א וכפי שהבאתי גם שי' התוס' עירובין (ע"ח) כן דאינו ניטל בשבת הוי כביטלו לעולם וה"נ בנידון שאלתנו: ד) עוד נראה לדון בדבר החדש דכמו בנ"ד דאף שרגילין בכל שנה ושנה להפנות העפר מהחריץ מ"מ אין זה בכלל עפר עתיד להפנותו כיון שאחר הפינוי והנקיון הוא חוזר ונתמלא במשך הימים מאליו א"כ ממנ"פ הרי השתא החריץ נתמעט עמקו ע"י עפר מה תאמר דאזלינן בתר סופו שעתיד לפנותו, א"כ הדר ניזול בתר סופו שעתיד לחזור ולהתמעט בעפר ודמיון זה מצינו דעת המרדכי ביו"ד סי' ק"ב דחמץ לא מקרי דשיל"מ כיון שחוזר לאיסורו לשנה הבאה: וראיתי בשו"ת אנ"ז או"ח סי' רצ"ג לדון בדבר הגשר על הנהר אי אמרי' שמבטל למחיצה של גדודי הנהר, אע"פ שהגשר עשוי לפתוח כמה פעמים ביום ולא מבטל לי' אפי' שבת אחת מ"מ הרי שוב עתיד לחזור ולנעול ע"כ שורת הדין שניזול בתר השעה שהוא נעול ומבואר כן בסוכה (כ"ח) שמחלק בין סדין לפקק החלון דסדין לא מבטל לי' פקק מבטל לי' והיינו דפקק אף שעשוי ג"כ לפתוח רק משום שיחזור וינעול מקרי מבטל לי', אבל כתב שיש להביא דוגמא מב"ב (י"ט) דשם משמע בהא דדבר שאינו מבטל אינו ממעט בחלון דה"ה אפי' עתיד לחזור ולסותמו אינו ממעט שהרי התוס' הק' בהא דשבת (קנ"ז) שפקקו את המאור בטפיח כי פקקו מאי הוי הא לא מבטל לי' ואמאי חוצץ וליכא למימר דביטלו הטפיח דא"כ הו"ל בונה בשבת, ומאי קו' הרי י"ל שפקקו ע"מ להוציאו ולחזור ולהכניסו דכה"ג מותר בשבת כמו בפקק החלון וממעט בחלון כיון שעשוי לחזור ולנעול אחר הפתיחה, אלא ודאי פשיטא להו להתוס' שאין לחלק בכך רק כיון שפעם פתוח פעם נעול וחוזר חלילה לא מבטל לי' זתו"ד פח"ח ועיין שו"ת אמרי יושר ח"א סי' כ"ב ששיבח להערה זו: ה) ולעד"נ ליישב דבמתני' דעירובין (ק"א:) נגר שיש בו גליסטרא ר' אליעזר אוסר ור' יוסי מתיר, וכתב הריטב"א דה"ט דר' יוסי דס"ל גליסטרא משוי לי' כלי ובכלים לא מחזי כבונה שאין אדם מבטל כליו ואף ר"א מודה בכלי גמור, ובאמת מצינו כן מפורש לענין טומאה דאין כלי חוצץ דמסתמא אין אדם מבטל כליו שהרי כן אמרי' במתני' דאהלות פ"ו ובגמ' ב"ב (י"ט) קופה מלא תבן וחבית מלא גרוגרות המונחים בחלון רואין כל שאילו ינטלו ויכולין תבן וגרוגרות לעמוד בפ"ע חוצצין כו' ובתוס' שם דבפיה"מ מצא ר"י דאפי' במפתח שאין מקב"ט ל"ח אוהל לחוץ בפני הטומאה כיון שעמד ע"י כלי, אבל בכ"מ פי"ג מה' טו"מ כתב הטעם משום דכלי לא מבטל לי' ובמבטלו בפירוש חוצץ, ולפי"ז מתורץ קו' האנ"ז דלעולם י"ל דדבר העתיד לפנותו ולחזור ולסותמו הוי כביטול לעולם רק בהא דפקקו את המאור בטפיח שהוא כ"ח דסתמא אין אדם מבטל כליו ורק דביטלו בפירוש מהני שיצא מתורת כלי ואף נעשה אוהל כמו"ש בנוב"ק סי' צ"ד עיי"ש אז חוצץ בפני הטומאה, אבל כ"ז רק בביטלו לגמרי משא"כ ביטלו ע"מ להוציאו ולחזור ולהכניסו דעכ"פ לא יצא מתורת כלי שוב אין חוצץ בפני הטומאה משום דכלי כמו שלא נעשה אוהל כן אינו חוצץ ולכך לא הי' יכולים התוס' ז"ל לתרץ לגבי פקקו בטפיח דאיירי שבטלו ע"מ להוציאו ולחזור ולהכניסו משום דבטפיח שהוא כלי בכה"ג אינו חוצץ בפני הטומאה אבל בשאר דבר כמו עפר ועתיד לפנותו שפיר יתכן דבאם עתיד לפנותו ולחזור ולסותמו דמקרי ביטול לעולם ודו"ק, וע"כ גם בנ"ד אף שמפנים העפר מהחריץ מדי שנה ושנה מ"מ כיון שעתיד לחזור ולהתמלא בעפר הוי ביטול לעולם ולכ"ע מבטל למחיצות גדודי החריץ: ו) ויש לדון לפי"ז גם בדין הט"ז סי' שס"ג הנ"ל בנהר הנקרש דהוי מה"ט כביטול לעולם דאף שעתיד הקרח ליפשר מ"מ עתיד ג"כ לחזור ולקרש, אך י"ל ולחלק כה"ג דעירובין (כ"ד) דבעי פרץ אמה וגדר אמה כו' עד שהשלימו יותר מעשר ופשיט לה מסנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שני טהור מן המדרס משום דפנים חדשות באו לכאן ולפי"ז הכ"נ י"ל בשלמא אם עתיד החריץ להתמלא באותו עפר או הנהר באותו קרח אפשר דל"ה כעתיד לפנותו כלל ומקרי ביטול לעולם, משא"כ הכא דלא עתיד להתמלא באותו סתימת עפר עצמו א"כ פנים חדשות באו לכאן וצ"ע, רק בנדון הגשר אי מבטל מחיצת הנהר יש לדון כיון דאותו גשר עצמו שעומד להפתח עתיד ג"כ לחזור ולנעול י"ל דלא מקרי פנים חדשות וכבר כתב באנ"ז שם ג"כ דל"ה פנים חדשות משום שהגשר עשוי על צירים לפתוח ולנעול עיי"ש אבל חוץ מסברתו י"ל דכיון שהפתיחה ונעילה הוא באותו גשר עצמו ל"ה פנ"ח וכתוס' סוכה (כ"ז) שבונה הסוכה באותן עצים מהו דתימא אחריתא היא ואינה לשבעה קמ"ל והכ"נ הוי כלא נפתח והוי ביטול לעולם ודו"ק ואין להאריך בדבר שהוא חוץ מענינינו: ז) ובענין הנ"ל בהא בשבת (קנ"ז) מעשה בימי אביו של ר' צדוק ואבי שאול ב"ב שפקקו את המאור בטפיח כ' ומדבריהם למדין שפוקקין כי ראיתי בשו"ת מהרא"ש סי' ב' שהק' לפי"ד הריטב"א עירובין (ק"א) לגבי נגר שי"ב גלוסטרא דטעמא דר' יוסי שאין אדם מבטל כלי לכך לא מחזי כבונה, א"כ הכא מה למדנו שפוקקין כרבנן הא בכלי גמור כטפיח גם ר"א מודה דלא מחזי כבונה ולא פליג ר"א אלא בפקק החלון דמבטיל לי' ומחזי כבנין כש"ס סוכה (כ"ח), וכתב לתרץ ע"פ גמ' דעירובין (ע"ט) טומאה אשבת קרמית הנח לאי' שבת דאפי' ארנקי מבטל אינש ולפי"ז הכ"נ אע"ג דמן הסתם אין אדם מבטל כליו מ"מ הכא שפקק המאור