חזון נחום עה

הנעשה בכוונה אבל לא בצוה"פ של טל"ג דאף דמהני בעלמא משום דצוה"פ ל"ב היכרא כנ"ל מ"מ בצוה"פ כזה שוב זרעים מבטלים את היקף העיר כיון שלא נעשה בכוונה כדי שנאמר דלא בטלה דעתו, וזה דרך הערה: ו) אך גם מ"ש כת"ה משום ס"ס לצרף ספק דשמא הזרעין מוקפין מחיצות ומהני אפי' באיכא לברורי לא נהיר לי דנהי דא"צ לברורי מ"מ מה נעשה היכי שיתברר מאליו דל"ה מוקפין מחיצות וכה"ג דאמר בגיטין (כ"ו) אי אתה מודה שמא יבקע הנוד, וקידושין (מ"ה) שמא יבא אבי' וימחה אף שהוא לתרומה דרבנן, ועיין ח"ס אע"ז ח"א סי' ה' מ"ש דכל היכי דאפשר שיתגלה בהתתי' שנדע למפרע שנעשה שלא כדין לא סמכינן ארובא ומשוה"כ לא סמכינן ארוב דריאה משום שהוא דבר שסופו להתפרסם כמ"ש רבינו יונה והאריך בזה בש"ג פ' לא יחפור עיי"ש, והגם דבשו"ת בי"ש אע"ז סי' ב' העיר מיבמות (קי"ט) בקטן וקטנה מתייבמין ולא אמרינן דניחוש למיעוטא דשמא יתגלה שימצא סריס ותהי' באיסור אשת אח למפרע הנה כתב שם להוכיח מזה דהיכי שההיתר משום רוב לא חיישינן להכי ומשא"כ באופן שההיתר משום ס"ס, וא"כ בני"ד איך נאמר משום ס"ס דשמא יתברר שאין הזרעים מוקפים מחיצות: ז) ובאמנה שכתב כת"ה עוד צדדי היתר, כמו שהותר באנטווערפן בהסכמת גדולי הזמן כפי שהוזכר בקונטרסו, גם הביא ראיית כ"ק אאמו"ר רשכב"ה זצלה"ה מעירובין (כ"ה) להתיר עכ"פ בימות החורף בשעה שנעקרו הזרעים, וכנראה שראה תשובתו הנדפסה בס' תיקון עירובין דק"ק קראקא, וכן נמצא אצלי בתשו' בספרו כוכב מיעקב שהוא כעת תחת מכבש הדפוס, אבל הלא ראה ויוכח כת"ה בתשובתו הנ"ל שלא רצה לתקוע עצמו בהלכה זו לדון למעשה, והגם שבנ"ד עפ"י דברי כת"ה בקונטרסו איתנייהו יותר צדדים להתירא עכ"ז אנא כחלא לגבי חמרא לגבי אבא נמנע ממני לישא דעי בזה ובפרט לצאת בראש המתירין טרם שמעתי וראיתי הסכמת גדולים אתו בזה: ידידי דוש"ת. סימן מ. ב"ה א' עקב תרצ"ה. שלוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה יצחק ווייסברויט נ"י אבד"ק יעדליטש: בבאי לביתי ממרחץ קרעניץ מצאתי יקרתו בין המון מכתבים בשו"ת והלכה ע"כ לא ניתן לי לפנות אליו עד היום, והגם שאפשר כי במשך הזמן כבר חלף צורך הענין בכ"ז לא אמנע חו"ד בקצרה: בשאלת תיקון עירובין בעירו שיש פרצה אחת יותר מעשר שא"א לעשות שם שום תיקון ע"י מחאת צוררי בנ"י, אבל אמנם לאחורי הפרצה יש חריץ המחזיק כעת עומק כשמונים עד תשעים צ"מ רק אם נשער עומק החריץ בטרם שנתמלא עפר במשך הזמן יעלה בערך מאה צ"מ וכאשר כן מפנים את העפר מדי שנה בשנה כדי שלא יתעכב מרוצת המים וצידד כ"ת להתיר עי"ז שלפי חשבון שיעור אגודל שכתב בדע"ת סי' ל"ה הוא שני צ"מ נמצא שעשרה טפחים הם שמונים צ"מ והוי החריץ עמוק עשרה ואף למה שחזר בו בקו"א ולפמ"ש ג"כ באמרי יושר ח"א סי' פ"ח שאגודל הוא שני צ"מ וחצי, כדאי הוא הרא"ש ותה"ד ברמ"א או"ח סי' שנ"ח סעי' ד' דהיכי דעתיד לפנותו את העפר לעולם ל"ה ביטול זתו"ד: א) ולדעתי נראה שאין להתיר הנה דבר זה אי מהני ביטול לז' ימים או דוקא ביטול לעולם נחלקו הראשונים ז"ל הביאם הב"י או"ח סי' תרל"ג דדעת רש"י והסכים עמו הרא"ש והר"ן ז"ל דביטול לשבעה סגי ודעת ר"ח וראבי' ז"ל דבעינן ביטול לעולם, וע"כ מ"ש כ"ת לצרף דעת הרא"ש הנה החליף השיטה דאדרבה דעת הרא"ש דבז' ימים הוי ביטול רק דדעת ר"ח וראב"י כן דבעינן ביטול לעולם, ואמנם הנה בגמ' עירובין (ע"ט) דתניא ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטל ואר"ה ברי' דר"י טומאה אשבת קרמית הנח אי' שבת דאפי' ארנקי נמי מבטל אינש רב אשי אמר בית אחריץ קרמית בשלמא חריץ למיטיימי' קאי אלא בית למיטיימי' קאי, מבואר לתירוצא דר"ה ברי' דר"י דעפר כיון שאינו ניטל בשבת סתמי' בטיל כמו ארנקי דבטיל אפי' ליום השבת לחוד, והריטב"א פ"ק דסוכה שיטתו דבעי ביטול לעולם והק' מהא דארנקי ותי' דבכל מקום ביטול לעולם בעי משום דבטלו לזמן מה יכול להיות כל שעה ושעה שימלך ויפנהו משא"כ בביטול מחמת איסור הו"ל כבטלו לעולם אע"ג שעתיד ליטלו למחר מ"מ היום לא יטלנו בודאי עיין ח"ס או"ח סי' פ"ט שהביא לדברי הריטב"א והעיר לסייע ג"כ מפירש"י שבת (מ"ב) דטעם אי' ביטול כלי מהיכנו דלהושיב כלי במקום שלא יכול ליטלו משם הוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה ומשום דאיסורו קובעו, והנה אין הריטב"א לסוכה תח"י, ולכאו' צריך להבין שהרי מפורש תניא דא"ר יוסי עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטיל וקשה דלהריטב"א הרי בעפר שאינו ניטל בשבת הוי כביטלו לעולם א"כ מה בכך שעתיד לפנותו, אבל נראה שהריטב"א ז"ל מפרש הא דעפר ועתיד לפנותו דאמר לה ר' יוסי בתוספתא דאהלות דהתם לענין טומאה דוקא משא"כ לענין שבת והיינו שינוי' דר"ה ברי' דר"י טומאה אשבת קרמית וכ"כ בספר גאון יעקב ועירובין שם וז"פ, נמצא לדברי הריטב"א דבעפר מבטל אפי' בעתיד לפנותו דלא בעינן בזה ביטול לעולם, והנה כמו כן לתירוצא דרב אשי דחריץ למיטיימי' קאי הרי דבסתימת עפר לחריץ לא בעי ביטול לעולם, והגם שי"ל דבנדון שאלתנו שרגילים להפנות את העפר מן החריץ מדי שנה ושנה לש"ל דלמיטיימי' קאי מ"מ אכתי לתירוצא דר"ה בר"י דר"י שאני שבת מטומאה דלגבי שבת משום איסורא אפי' עתיד לפנותו בטילי, א"כ עפי"ז אין כאן בנ"ד צירוף להיתרא מטעם עתיד לפנותו: ב) ולכאו' תירוצא דר"ה ברי' דר"י לא ס"ל לרב אשי בשינוי' דידי' בית אחריץ קרמית בשלמא חריץ למיטיימי' קאי כו' דלמה צריך לזה תיפוק לי' דחריץ דאיירי לענין שבת הוי כביטול לעולם דאפי' ארנקי מבטל אינש רק ע"כ דלית לי' לרב אשי הא וכ"כ במג"א סי' שע"ב ס"ק כ"ז, אבל בח"ס או"ח סי' פ"ט כתב לתרץ קו' המג"א דנפ"מ בעפר מוכן מע"ש דליכא איסורא אבל בעפר שאינו ניטל בשבת מודה דבטיל אפי' ליומא עיי"ש וא"כ ממילא אפי' בעתיד לפנותו כבנ"ד מ"מ מבטל למחיצת החריץ, ועיין עירובין (ע"ז) בהא דכפה ספל ממעט דאמר לא צריכא דחברי' בארעא דמשום דהוי דבר שאינו ניטל ממעט אעפ"י דל"ה ביטול לעולם, איברא דשי' התוס' עירובין (פ"ד) ד"ה כיון מבואר דאפי' בדבר שאינו ניטל בשבת כמו עפר ועתיד לפנותו שוב לא בטיל שכתבו לחלק דלשוי' פתחא למרפסת לכך ממעט אע"ג דעתיד לפנותו משא"כ לבטול מחיצה המפסיק בין שתי חצרות (דלעיל ע"ט.) אמרי' שפיר דעפר ועתיד לפנותו לא מבטל, אבל ראיתי בס' גאון יעקב שם שכתב דדבריהם סותרים למ"ש לעיל ע"ח בתוס' ד"ה אפי' מלא קש ותבן שכתבו דאיירי בקש