חזון נחום עד

למעלה מן הפתח אלא כל הכותל חלוק כפתח עד ראשו וצוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן עכ"ל, מזה יש ללמוד דכל צוה"פ שאין קנה על גביהן וכגון צוה"פ מן הצד הוי בכלל פתחי שמאי, ובמקו"ח בתקון עירובין כתב לענין פתחי שמאי לחלק בין מזוזה לשבת דבצוה"פ מהני גם פתחי שמאי, ולכאו' מפירש"י הנ"ל משמעותיו דגם בצוה"פ כן ועיין מנחות (ל"ג) ורא"ש בה' מזוזה דהא דמשני הכא בפתחי שמאי לענין סוכה מתני: והנה בתוס' כאן ד"ה פתחי שמאי פר"ח פתחי ארץ ישראל שהוא ארץ בני שם, ועיין ס' לשון זהב מ"ש דבא"י יהי' דין אחר שמועיל פתחי שמאי, דבח"ל לאו אורחא בהכי ולא ילפינן ח"ל מא"י, ולכאורה יש להעיר מירושלמי עירובין פ"א ה"א שמואל שאל לרב כמה יהי' ארכו יותר על רחבו א"ל כ"ש ההין ברייא דארעא דישראל ופי' בק"ע דיליף מדרי א"י שכך היו עושין האורך יותר על הרוחב בכ"ש, הרי מצינו דיליף אורח דירה בח"ל מדירה בא"י, אבל נראה דאין כל הדברים שווין, דמבוי בשיעור ארכו ורחבו שפיר ילפינן מא"י אבל למשוי פתח לא ילפינן דכל אחד לפי מנהג מקומו: ומעתה מתיישב שפיר חילוק דברי שני התלמודים, דש"ס דילן אמר בצוה"פ מן הצד לא עשה ולא כלום ובירושלמי אמר דמהני צוה"פ מן הצד משום דלפי האמור דצוה"פ מן הצד הוי בכלל פתחי שמאי א"כ הירושלמי כי אתרי' בארץ בני שם דעבדי פתחי שמאי לכך מהני גם צוה"פ מן הצד ומשא"כ בש"ס בבלי לפי מקומו בבבלי, והוא פלפלת יפה והערה חדתא: ג) ואמנם להלכה יפה כתב כת"ה דמשום צירוף דברי הירושלמי וביותר שיטת הרי"ף הר"מ והר"ח ובמקום ג' מחיצות דאורייתא שיש צדדים להתיר עכ"פ בכה"ג בטל"ג דהוי רק ספק מן הצד וכמו"ש בשו"ת חס"ל הנ"ל, גם מה שיש לדון בטל"ג דלא נעשה לשם צוה"פ וכמ"ש במג"א סי' תר"ל ס"ק ב' מירושלמי דאין סוף סכך מצלת משום שלא נעשה לשם כך, ובמשכנות יעקב העיר ממנחות (ל"ג) לגבי אכסדרה שפטורה ממזוזה אף שיש לה פצמין משום דלתוך תקרה היא דעבידא ועוד דכתבו הרשב"א והרא"ש ז"ל שקורה העומדת מאלי' לא מהני משום דקיי"ל קורה משום היכר, עיין מ"ש הה"מ פי"ז מהל' שבת הל' כ"ב, אבל בשו"ת שבו"י ח"ב סי' ח' כתב דצוה"פ ל"ה משום היכר אלא משום מחיצה ואפי' נעשה מאליו כשר, ובשו"ת חס"ל הנ"ל הביא כן מדברי הרבינו יהונתן במה דפליגו בקורה אי בעינן רחבה ובריאה דמ"ד אע"פ שאינה בריאה לשי' דקסבר קורה אינה אלא משום מחיצה וא"כ בצוה"פ דסגי שתקבל דלת של קש ע"כ משום דצוה"פ משום מחיצה ולא בעי הכירא: ובשו"ת פמ"א הביאו הח"ס סי' צ"ג הוכיח דצוה"פ בעי הכירא מהא דעירובין (י"א) דמייתי ראי' מהא דכיפה דצוה"פ אי"צ ליגע ומנ"ל שהרי מזוזות הפתח מגיעים עד המשקוף אע"כ משום דבעי הכירא, ונ"ל לתרץ דבתשובת ברית אברהם סי' ט"ז הק' דמ"ט דמ"ד דצריך ליגע נימא חביט רמי או גוד אסיק, וראיתי בשו"ת אבני נזר סי' רס"ח שהעיר כן ותי' עפ"י פירש"י עירובין (פ"ט) ד"ה חדא דמשום גוד אסיק לא הוי פיתחא דמינכר דליכא גפופא לשוי' פתחא לגבי' והכ"נ א"א לעשות פתח ע"י גוד אסיק של הקנים עיי"ש, אבל תירוצו באופן שנאמר דצוה"פ בעי הכירא משא"כ לשו"ת שבו"י הנ"ל דצוה"פ משום מחיצה ול"ב היכר, ולפי"ז מתורץ היטב קו' הפמ"א דחדא באידך תלי' ושפיר הוכיח דצוה"פ א"צ ליגע דאם נאמר דצריך ליגע ע"כ דס"ל דצוה"פ משום היכרא דאל"כ למה צריך ליגע נימא גוד אסיק וא"כ דידעינן מצד הסברא שהוא משום הכירא הדר שוב יש ראי' מהאי דכיפה שאי"צ ליגע וממילא שוב י"ל דצוה"פ אי"צ היכר דהטעם שאי"צ ליגע הוא משום גוד אסיק כמו"ש בשו"ת הר"א מזרחי הביאו בשו"ת בר"א הנ"ל ודוק כי חריף: ד) ובמק"א הערתי בפרש"י עירובין (פ"ט) הנ"ל דמשום גוד אסיק ל"ה פתחא דמינכרי דכעין זה מצינו בר"מ ה' שבועות פ"ה הכ"ב בנשבע שהשמש גדולה מן הארץ אין לוקה משום שבועת שוא שאע"פ שהדבר כן אין זה דבר גלוי וידוע לכל העולם אלא לגדולי חכמים בלבד ואין זה בכלל מה שאמרו דבעי ניכר לג' בני אדם עיי"ש, והכ"נ לא מקרי פתחא דמינכר משום גוד אסיק שאינו ידוע רק לגדולי חכמים, וע' שו"ת הרי"ם יו"ד סי' ח"י מ"ש בפי' הגמ' עבודה זרה (י"ג) גבי מקדיש בזה"ז נראה כמטיל מום משום שאמרו חכמים תעקר אין זה דבר הניכר לכך קאמר רק דנראה כמטיל מום ואתי' שפיר סוגי' הש"ס עיי"ש דפח"ח, והוא כסברא הנ"ל דמשום דברי חכמים לא מקרי ניכר, ועפי"ז יש לעמוד ג"כ בהא דעירובין (י"א) דאמר ביש ברגלי' ג' וגבוה עשרה דר"מ אמר חוקקין להשלים דמה בכך דרואין כאילו הן חקוקין מ"מ הרי בעינן ניכרין המחיצות והכא דמשום דאמרו חכמים דין רואין עי"ז עדיין לא מקרי ניכרין כיון שאינו ידוע רק לגדולי חכמים ובפרט דרבנן פליגי עם ר"מ ומבואר בתוס' ב"מ (ט"ו) דלא שייך לומר אדם יודע היכי דאיכא מ"ד דפליג אע"כ מכאן ראי' דל"ב בצוה"פ מחיצות ניכרים: ואולי י"ל דשאני לגבי צוה"פ כיון דקיי"ל דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ה"נ מה שידוע אפי' רק לחכמים מהני דמקרי מחיצות ניכרים דידיעת חכמים הוי עכ"פ כנראה מבחוץ, ועתו"ס עירובין (ה') ד"ה ארבע דגם ע"י קול הוי היכרא ובגמ' עירובין (ג') בהיכרא פליגו כו' עד אלא כיון דחשוב אית לי' קלא ודו"ק: ה) ואולם בנ"ד בשאלת תיקון עירו שיש עוד חשש זרעים דמבטלין את הדירה וכתב כת"ה לדון משום ס"ס ספק שמא זרעים אינם אוסרים בחצר או בעיר כשיטת הדב"ש וחכ"צ ושמא הם מוקפים מחיצות שלא ידרסו רבים בהם כי הם בתוך העיר ומהני ס"ס אף דאיכא לברורי בהפ"מ כמבואר בש"ך דיני ס"ס זתו"ד, אבל אני כתבתי במק"א להעיר דאפי' להדב"ש דבעיר אין זרעים מבטלין יתכן דכ"ז בעיר שמעורבת בצוה"פ הנעשה לשם כך משא"כ בצוה"פ של טל"ג מודה דלא מהני בזה, דבעיקר סברת הדב"ש דאף אי"נ דזרעים מבטלין אף דירת חצר מ"מ א"י לבטל גודל חשיבת היקף דירת העיר, הנה לא נמצא טעם מספיק בדבריו של עדיפת עיר מחצר והמחברים נדחקו לה להסביר דבחצר לאו אורחא ובעיר אורחא וזה דוחק דמאן מפיס, ועלה בדעתי שיש למצא סמך מדאמר (שבת קמ"ד מידי איריא ערביא אתרא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם, והוא דמה דזרעים מבטלי דירה פרש"י דבזרעים לא דיירי אינשי מבואר אף שזרע האדם בכוונה למען הסתופף בנאות דשא מ"מ כיון דלאו אורחא דמן הסתם בזרעים לא דיירי אינשי, ועישו"ת ד"ח ח"ב סי' כ"ח שהביא מהריטב"א דאפי' בזרעים לשם נוי לטייל סביבם ג"כ לא מהני, וע"כ ה"ט משום דבטלה דעתו אצל כ"א, ולפי"ז הא תינח חצר דיחיד משא"כ עיר של רבים שהקיפו את העיר סביב עם מגרש הזרעים שישבו ולבסוף הוקפו לדירה הרי אחשבי' את העיר למקום דירה עם הזרעים שבתוכה ובעיר ל"ש בטלה דעתו אצל כל אדם דמידי איריא ערביא אתרא, ואי"ל דא"כ גם בחצר דיחיד לא נאמר בטלה דעתו משום הא דבעיר עושין כן וכהא דשבת (קמ"ד) שכן בערביא מקיימין קוצים בכרם דא בורכא שהרי הכא אין עושין כן כ"א בעיר ולא בחצר ובטלה דעתו ומשא"כ בהיקף העיר ממש עם הזרעים מחשבתם משוי להם מקום דירה ולא בטלה דעתם והוא דבר המתקבל לענ"ד, ולפי"ז יתכן שפיר דעכ"פ לא יועיל כ"א מחיצות או צוה"פ