חזון נחום עג

אסור אבל בדרך ארעי ליכא אי' דל"ה קלות ראש, עכ"פ בנ"ד שכבר הבאתי מהריטב"א דמה שאוכל לפרקים ל"ה מוקף לדירה כ"א שמשתמש בקביעות ע"כ אף שהבית לעצמו בית דירה הוא ועפירש"י עירובין (נ"ה) דבנין של הקבר סתמי' לדעת שומר הקבר עביד ואע"ג דלא דייר בי' בית דירה הוא עכ"ל, אבל הביה"ק דלאכול בקביעות ודאי אסור כנ"ל וליכא מקום פיתא וגם ליכא מקום לינה דזה אחד מסימני שוטה המבוארים בחגיגה (ב') הלן בביה"ק וחוץ בזה איזה שייכות לביה"ק אל הדירה לכן פשוט דל"ה מוקף לדירה, ולמעשה אין נפ"מ מאחר שכל ביה"ק הוא מלא דשאים א"כ זרעים מבטלי דירה, ובשו"ת מהרי"א הלוי כ' לחדש דדשאים לא מבטלי דכ' בנאות דשא ירביצני אבל בשו"ת ד"ח כתב דגם דשאין מבטלין וכדמוכח לה התם בח"ב או"ח סי' כ"ח מגמ' דב"ב ס"ח והרשב"ם שם א"כ ל"ה מוקף לדירה משום הדשאים: ג) חקרת לשאול בא' שנטע אילן בשבת ומבואר במתני' פ"ב דתרומות דהנוטע בשבת במזיד יעקור והוא לא עקרו עד שנשא פירות, מה יעשה כעת אם יעקור האילן יעבור על בל תשחית, הנה ממתני' דא דנוטע במזיד יעקור ממילא שמעינן דמשום החיוב לעקור ליכא אי' ב"ת, ובשו"ת בי"ש יו"ד ח"ב סי' קע"ו דאפי' משום חיוב דרבנן מקרי תיקון ול"ה השחתה וחילי' ממתני' פ"ב דשביעית ומפ"ק דר"ה אין נוטעין כו' ערב שביעית פחות מל' יום קודם ר"ה ואם נטע יעקור ובגיטין (נ"ד) מפרש טעמא משום מראית עין שיאמרו שמותר ליטע בשבועות כו' וא"כ איך אמרו חכמים לעקור הא אסור מה"ת ליקצץ אילני מאכל ופשיטא דאף לעקור אסור ואפי' קודם שהוציאו פירות רק כל שהוא אילן מאכל שראוי להוציא פירות אסור להשחית אלא ע"כ דמשום חיוב דרבנן לא מקרי השחתה עיי"ש, והנה מה שכתב מסברא דלאו דוקא להשחית אלא אפי' לעקור אסור צ"ע שלא הביא ממל"מ פ"ז מאס"מ שכ' דאדרבה רק בעוקר עם השורש איכא לא תשחית ע' שו"ת חו"י סי' קצ"ה ומה שהק' ע"ז מתוס' ברכות (ל"ו) וע' שו"ת חס"ל מהדו"ת סי' ל"ה: והנה ממתני' פ"ב דתרומות דנוטע בשבת או בשביעית יעקור י"ל דאין ראי' דל"ה השחתה משום חיוב קנס דרבנן, והיא דבירו' פ"ב דשביעית ה"ד אמתני' דאין נוטעין פירות ל' יום קודם ר"ה בעי' לה לא עקר פירותי' מה הן ופשיט דאין מחדשין על הגזירה ואין מוסיפין על הגזירה נמצא דכ"ז בנוטע תוך ל' יום שהוא רק דרבנן מותרין הפירות אבל בנוטע בשביעית עצמה שהוא אי' דאו' הפירות אסורין וע' ר"מ שביעית פ"ג ה"ז דבצלים שיצאו משביעית למו"ש אסורין בכדי שיעשו שהק' הראב"ד ז"ל בפ"ד הט"ו דהא תנינן הנוטע בשביעית יעקור ותי' המהרי"ק עפ"י הירו' הנ"ל דלא עקר פירותיו מותרין, ולהנ"ל הדבר תמוה דרק בנוטע תוך ל' מותרים הפירות ולא בשביעית עצמה שהוא דאו' וכבר הק' כן בבית רידב"ז הנספח לס' פאת השלחן, איברא שאני בעניותי בקונטרסי משמרת להבית כתבתי דל"ק דהמהרי"ק נראה דאזיל בשי' הרמז"ל דגם נוטע ל"ה רק דרבנן וכמו"ש מפורש בפ"א ה"ב דנוטע מכין אותו מ"מ מדבריהם והארכתי שם בפלפול נכון ואכמ"ל, עכ"פ מבואר דבאי' דאו' כגון בנוטע לש"ס דילן בגיטין (נ"ג) דאמר מכדי הא דאו' והא דאו', ובקונטרסי כתבתי שלא יוקשה מכאן לשי' הר"מ] הנה לדידן דהוי דאו' ודאי דגם הפירות אסורין וא"כ ל"ק דאיך יעקור ע"י קנס דרבנן והוא עובר אלאו דלא תשחית, דז"א דכיון דעכ"פ הפירות אסורין באכילה לא שוי' מידי וכמו שהבאתי לעיל מתוס' פסחים (כ"ט) א"כ ל"ה השחתה כלל, אבל טובה הראי' של הב"ש מהא דאין נוטעין פחות מל' יום ואם נטע יעקור והכא דאי' נטיעה הוי רק דרבנן ואמר בירושלמי דפירותיו מותרין שפיר תיקשי האיך מותר לעקור הא איכא לאו דבל תשחית וע"כ מזה ראי' דבמקום חיוב דרבנן לא מקרי השחתה ודו"ק: ועפ"י האמור יתכן בישוב קו' המשנ"ח סי' ג' בהא דגיטין (נ"ד) דאמר אזכרות לא כתבתי לשמן ולעבור עליו קולמוס ולקדשי' והרי שם איירי שכ' רק סתמא מדלא נקט לא כתבתי לשמן כמו"ש התוס' במנחות ואי סתמא בס"ת ל"ה רק דרבנן איך יעבור בקולמוס הרי בכתב השני הוא מוחק כתב הראשון ואיכא משום מחיקת השם עכ"ק, ולהנ"ל י"ל כיון דסתמא פסול עכ"פ דרבנן ע"כ משום קיום מצוה וחיוב דרבנן שפיר מקרי מתקן וליכא איסור דלא תעשון ודו"ק: סימן לט ב"ה כ"א טבת תרצ"ג. שוכט"ס לכבוד הרב הגאון מוה"ר מרדכי יעקב בערייש נ"י אבד"ק דיסבורג יע"א: הגיעני יקרתו ועליה לתרופה בדבר גדול ומועיל לעדתו ויבא יעקב שלם לתקן להן שווקים בתיקון עירובין עצה ותושי' בכחא דהיתרא עדיף: א והנה מה שהעיר באות ד' במה שנוגע לעיקר שיש במק"א שתי פרצות כ"א יותר מי' רק שיש בשם עמודי טל"ג ואודות חשש מן הצד ומהא דתוס' עירובין (ב') מהא דכלונסות, הנה ברש"י חומש סוף תרומה משמע ציור הכלונסות דלא כתוס', גם באחרונים הביאו מס' הישר לר"ת כתי' הב' של התוס' א"כ משמע דזה לא הוי מן הצד, גם הביאו ירושלמי עירובין פ"א ה"ט תימר מן הצד כו' דמבואר שי"ל דמן הצד עוד מעלה יתירא להכשר, גם דעת הרי"ף הר"מ והר"ח שמפרשים פי' אחר בהא דמן הצד א"כ לפירושם אין הבבלי חולק על הירושלמי, ונ"ד שמוקף חומה מכל צד וגם מחיצות כראוי א"כ יש צדדין להתיר אף מן הצד ממש ומכש"כ בטל"ג שי"ל דל"ה מן הצד ע"כ תו"ד: ובאמנה גם בשו"ת חס"ל מהד"ת סי' ג' כתב שעלה במחשבה לפניו דבאיכא ג' מחיצות דמה"ת הוי רה"י ואין בו איסור אלא מדרבנן לא חמיר מכלאים דמהני צוה"פ מן הצד, אבל כתב דמדברי הפוסקים שסתמו דצוה"פ לא מהני ולא חילקו בזה, וכן נראה מר"ן ריש סוכה שדן שם דל"מ צוה"פ מן הצד בסוכה מדין שבת אף דשבת חמור מסוכה, הרי דלא נפיק מכלל זה רק כלאים בלבד רק דמסיק ג"כ דבטל"ג דהוי ספק מן הצד יש לסמוך להקל וליתר שאת להעמיד עוד לחי מכאן תחת החוט של טל"ג עיי"ש: ב) ובשיטת הירושלמי דמהני צוה"פ מן הצד שהוא נגד ש"ס דילן עלה בדעתי להעיר חדשות דאין בזה חילוק ומחלוקת כלל רק מר כי אתרי' ומר כי אתרי' והוא למאי דאמר בעירובין (י"א) כי תניא ההיא בפתחי שמאי מאי פתחי שמאי פליגי בה ר"ח ור"י חד אמר דלית לה שקפי וחד אמר דלית להו תקרה פרש"י שאין כלום בנין