חזון נחום ע

הואיל והותרה עיי"ש וא"כ מתורץ שפיר מה דהעיקום ל"ה הפסק בין המחיצות כיון דבאמת המחיצות מגיעים עד למעלה ומשום שאינם ניכרים למעלה אכתי יש עליהם שם מחיצות שוב אין חוצצים וכה"ג דאמרי' מב"מ אינו חוצץ ועיין עירובין (ט') מצא מין את מינו וניעור, ובפרט דהכא שאפשר להכשיר גם המחיצות למעלה שיהיו ניכרים ע"י חוקקין להשלים שיסיר את העקום הוי כמב"מ דא"ח אבל הש"ס שפיר מייתי ראי' דא"צ ליגע דהרי כבר נודע מ"ש הגאון מהרש"ק ז"ל ותפ"י זבחים פי"ג דלש"ל מב"מ א"ח כ"א היכי שאין פוסל האויר דלא עדיף מב"מ מאויר, ובאמת כבר מבואר כן ברמב"ן בכורות (פ"ג) דלש"ל בבכור מב"מ א"ח כיון דבעינן נגיעה דכתיב פטר רחם והארכתי בזה במק"א, א"כ שפיר אתי ראיית הש"ס דא"צ ליגע דאס"ד דצריך ליגע א"כ הכא העקום דל"ה משקוף הרי מפסיק דלש"ל מב"מ א"ח והוי כנוגע דהרי אי צריך ליגע ופוסל אויר גם מב"מ חוצץ ודו"ק: ט) אך בנידון שאלתנו אין הריעותא משום שאין ניכרין לבד רק העיקר משום דאם מעמיד הצוה"פ למעלה מי"ט ליכא שקפי למטה מעשרה והוי כפתחי שמאי דפירש"י אבן נכנס ואבן יוצא, והכ"נ מחיצות ההר המתלקט נראה דהוי כמו אבן נכנס ואבן יוצא כיון דאמרי' (שבת צ"ז) שא"א לר"ה שתלקט במלקט ורהיטני ופריך אה"כ אפי' גבוה שלשה נמי עיי"ש, ואפי' למה שחקר במג"א סי' שס"ג ס"ק כ"ח דכותלי המבוי נחשבים במקום קנים שאני קרקע ההר שא"א שתלקט במלקט ורהיטני: י) וכבר כתבתי במק"א בישוב דברי התוס' שבת (פ') דחשבינן ג' טפחים מהגרוגרות אף דל"ה ג' מהקרקע והק' בבי"צ או"ח סי' מ"ט משבת (צ"ט) דאמר בדבילה שמינה דלא מבטל לי' ל"ח כר"ה דל"ב לגבי ארעא, ואמרתי דשאני כותל מקרקע דר"ה שא"א שתלקט במלקט ורהיטני והלכך גבשושית נמי הוי ר"ה כפירש"י שם לכך גם הגרוגרות חשיב כארעא סמיכתא משא"כ גבי דבילה בכותל לא בטיל לגבי', והכ"נ לנ"ד אף שנאמר דכותלי המבוי נחשבים במקום הקנים לא כן קרקע ההר דהוי כמו אבן נכנס כו' דמקרי פתחי שמאי, גם הרי בשו"ת הרא"ם סי' כ"ו הביאו בשו"ת בר"א סי' ט"ז שדן השואל לפסול באם קנה אחת גדולה ואחת קצרה דצידו אחד של הקורה בשמים וצידו השני עד הארץ ופתחא כהא לא עבדי אינשי והוי פתחי שמאי והר"ם השיב רק משום דל"א שהקורה יורד למטה ליגע בקנים רק משערים קנים הקצרים כאילו הם עולים ונוגעים למעלה ומונח הקורה בשוה עיי"ש ורמז במג"א סי' שס"ב ס"ק ח"י וע' מהר"ם שיק סי' קס"ז שהעיר מירו' פ"ק דעירובין ה"א בקורה שהוא בצד אחד למעלה מעשרים ובצד א' למטה כ', אבל באמת באם הקורה מונח בשיפוע רב הוי כפתחי שמאי וא"כ הכ"נ מחיצות ההר המתלקט י' מתוך ארבע דהוי בשיפוע לא עבדי אינשי הכי והוי כפתחי שמאי וכבר כתבתי דאף להחת"ס דמכשיר במחיצות ניכרים למעלה מעשרה מ"מ לגבי פתחי שמאי לא נראה כן ובלאה"כ שי' האבן עוזר סי' שס"ב לענין עומד מרובה על הפרוץ דלא סגי במה שהוא למעלה מעשרה וא"כ ה"ה לענין מחיצות ניכרים, אך באבני נזר סי' רצ"א העיר מעירובין (כ"ה) דפליגי במחיצה ע"ג מחיצה אי הועיל שיהי' מוקף לדירה ולענין מחיצה ודאי הועיל אף שאינו מתיר רק במה שלמעלה מעשרה, ומעתה לגבי פתחי שמאי שהטעם משום דפתחא כהא לא עבדי אינשי נראה ודאי דלא מהני מה שיש לו שקפי למעלה מעשרה לכן לענ"ד בנ"ד נראה לתקן להעמיד עוד קנה של י"ט במקום שאין שם יותר ממשך ג' טפחים למקום הגבוה שמתלקט י' ששם היא המחיצה במקום הגבוה כפירש"י (שבת ק') דבכה"ג יצאנו מכל החששות שהקנה זה יהי' סמוך למחיצה היינו מקום הגבוה י' וגם יהי' מקרי לה שקפי בתוך עשרה וכמו"ש בכה"ג בב"ש מ"ט ובודאי לא יהי' קפידא מהממשלה על העמדת הקנה עוד אחד גבוה י' מכוון תחת החבל על ההר כנ"ל ויהי' התיקון כדת: סימן לז להנ"ל א) מה שהערתם על מה שכתבתי בתשובתי להעמיד עוד קנה של י"ט במקום הנמוך פחות מי"ט דלא פלטינן מחשש מ"ע שכתב המג"א סי' שס"ב ס"ק כ' שיש לשלוף את קנה הפסול מפני הרואים ובחת"ס או"ח צ"א ובח"ו סי' ל"ד חושש לדבריו: אמנם כן כבר עלתה במחשבה לפני מזה דבנ"ד שהיא שעה"ד באין עצה אחרת אין לחוש כמו"ש כה"ג במג"א סוס"י רמ"ג סק"ה דמשום חשש מ"ע בדיעבד שכרו מותר ובר"ן נדרים (ז') דהתירו שלא בפניו להטעם משום חשדא מותר בדיעבד ובקונטרסי הנדפס משמרת להבית סי' ב' הערתי מט"ז יו"ד י"ג דבחשש דאתי לאחלופי לא החמירו בדיעבד וראי' מריש גיטין לגבי בפ"נ משום חשש איחלופי עיי"ש גם מירושלמי שביעית פ"ב ה"ד אין נוטעין כו' ערב שביעית ואם נטע יעקור לא יעקור פירותיו מה הן אין מחדשין על הגזירה כו' והרמז"ל פ"ג מה' שמטה כתב דמה דאין נוטעין כו' האיסור מפני מראית עין ודוק: ועוד דבנ"ד אפי' בלא הוספת הקנה של י"ט לא פשיטא לן לפסול את הצוה"פ על ההר שיש לדון בזה הרבה א"כ בכה"ג אין לחוש לחשש מ"ע כה"ג שכתב הט"ז יו"ד סי' א' וסי' צ"א דכל היכי דבדיעבד כשר ל"ח לשמא ישכח ולכן אם יש אופן תקנה ע"י הוספת קנה של י"ט כנ"ל בודאי כן נכון להשתדל ולתקן: אך באופן שכתבתם שאין שום מציאות ואופן למצא ע"ז רשיון הממשלה, לענ"ד שיש לדון בהכשר הצוה"פ שעל הגובה י"ט והקנה בולטת שיש היכר על ההר בתוך העשרים טפחים, דאף למ"ש באדב"ע דבכה"ג יש בה משום פתחי שמאי וכמו שבארתי דהוי זה ממש אבן נכנס ואבן יוצא מ"מ כתבתי בצ"ע דכמו שכתב החת"ס בח"ו סי' ל"ד לגבי קנה העומד אחורי הגדר שאינו ניכר דכשר באופן שבולט וניכר למעלה בתוך העשרים וכבר הבאתי דה"ה לענין עומד מרובה עה"פ בתוך עשרים וכהא דעירובין (כ"ה) במחיצה ע"ג מחיצה לפי"ז הכ"נ לגבי פתחי שמאי י"ל דהעיקר תלי' במה שהוא בתוך עשרים אע"ג דלמטה מי' הוי כפתחי שמאי לא איכפת לן כיון שעכ"פ בתוך עשרים הוי צוה"פ כדעבדי אינשי: ובלאה"כ יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו בעל המקו"ח בתיקון עירובין שלו שהעלה דפתחי שמאי דפסלינן בעירובין (י"א) נראה דוקא בכתלים מכאן ומכאן דכה"ג לאו פתח איכא ולאו צוה"פ איכא כיון דלאו לחי הוא משא"כ היכי דשם לחי עליו איתחזי צוה"פ אפי' בדליכא שקפי וכ"כ הריטב"א ז"ל מה דמהני קנה וקנה מכאן משום דאיכא עלה שם צוה"פ מהני אף בלא שקפי עיי"ש ומשא"כ במזוזה דפטרינן פתחי שמאי במנחות (ל"ג) משום דבמזוזה בעינן פתח דוקא וא"כ הכ"נ בנ"ד אף בעומד הצוה"פ על ההר כיון שעכ"פ יש עליו שם צוה"פ בתוך עשרים ליכא בזה משום פתחי שמאי: ב) ועוד דהרי התוס' עירובין (ו'.) ד"ה דפתחא כתבו דאע"ג דאמרי' דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי מיהו אם עשאה כעין פתח במזוזות ומשקוף שפיר הוי פתח כדאמר לעיל (ה') דפתח לי' בקרן זוית ולפי"ז לכאו' יש להבין