חזון נחום סז

יהודי בעל תשובה שומר שבת אם יש היתר בעדו בביקור החולים למשמש בבע"ח החולים בשבת כדי לידע החולי ולומר להמשרתת עכו"ם לכתוב סמי הרפואה: א) הביא כ"ת מש"ע או"ח סי' ש"ה סעי' ח' מותר ליתן מרדעת על החמור מפני הצינה ובלבד שלא יקשרנו ובסי' של"ב סעי' ב' אין מפרכין לבהמה גלדי המכה ולא סכין אותה בשמן אבל בתחלת המכה דאיכא צערא שרי ושמעינן דהתירו טרחה בשבת משום צעב"ח, אבל לטלטל הבע"ח לא שמעינן להתיר ואדרבה מבואר בסי' ש"ח סעי' מ' כל בהמה חי' ועוף מדדין אותן בחצר כו' משום צעב"ח ובלבד שלא יגביהם דמוקצים הם ואסור לטלטל הרי דאפי' במקום צעב"ח אסור טלטול מוקצה אך שבס' ח"א כלל נ"ט כתב דבמקום צעב"ח יש לסמוך על הש"ג להתיר טלטול גמור משום דמוקצה אין לה שורש מה"ת אבל איך יפרנס הש"ג הש"ס שבת (קכ"ח) וש"ע סי' ש"ח הנ"ל עכתו"ד: ב) אבל הנה בדבר קו' על הש"ג קדמו בב"ח סי' ש"ח שהביא לדברי הש"ג פ' מפנין לגבי בהמה שנפלה לאמת המים דמביא כרים וכסתות שכתב הש"ג דאם א"א ע"י כרים וכסתות מותר להעלותה בידים משום צעב"ח ומאי שנא כאן דמדדין שאסור לעקור ותי' דשאני התם דאיכא צעב"ח דאו', אבל כאן משום הפסד ממון גרידא היכא דליכא צעב"ח לכ"ע אסור לעוקרה עכ"ד והיינו דמפרש הא דמדדין ובלבד שלא יגביהם כו' דאיירי דוקא בדליכא צעב"ח, אבל במקום צעב"ח באמת מותר גם להגביהם דליכא אי' טלטול בכה"ג, ולכאו' דצ"ע בתי' הב"ח מדברי הר"ן הביאו בב"י דאיך מדדין הרי מוקצה כמו שאין מטלטלין כולו כך אין מטלטלין מקצתו ותי' משום צעב"ח א"כ הרי מפורש דאיירי גם כאן במקום צעב"ח ואפשר הב"ח רוצה לומר דל"ה הכא צעב"ח גמור, ובאמת כתב גם במג"א סי' ש"ה ס"ק י"ב משו"ת הרמ"א דמותר להמרות האוזות פעם אחת ביום משום צעב"ח ע"י עכו"ם ואם א"א ע"י עכו"ם שרי ע"י ישראל משום צעב"ח ובהגהת רע"א הק' דלפי"ז למה בבהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ואסור להעלותה בידים ומ"ש הכא דשרי דהוי ג"כ טלטול מוקצה ותי' דאולי י"ל דאיירי היכי שא"צ ליקח האוזא ולטלטלה רק שמונחת האוזא במקומה והוא מכניס האוכלין לפיהן עכ"ד, והנה לשי' הש"ג אתי שפיר בפשיטות דגם בבהמה שנפלה לאמת המים מותר להעלותה בידים היכי שא"א בכרים וכסתות: ולכאו' תיקשי בהא גופא המבואר בסי' ש"ה שאסור להעלותה בידים ומאי שנא דמותר ע"י כרים וכסתות אע"ג דאיכא משום מבטל כלי מהיכנו רק שהותר משום דצעב"ח דאו' כדאמר בשבת (קכ"ח) א"כ הכ"נ גם טלטול מוקצה בידים יהי' נדחה משום צעב"ח, וכבר הרגיש המג"א עצמו בסי' ש"ה סקי"א ותי' דאין לדמות גזירות חכמים זל"ז עיי"ש: ג) ויתכן לתרץ קו' המג"א דהנה בר"ה (ל"ב) אמרו שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל ולא עולין באילן מ"ט שופר עשה ויו"ט ל"ת ועשה מבואר דאפי' עשה דאו' אין דוחה לתו"ע דרבנן ולפי"ז תיקשי בהא דשבת (קכ"ח) הנ"ל דצעב"ח דאו' דוחה אי' מבטל כלי מהיכנו בשבת דהוי ל"ת ועשה דרבנן, ונזכרתי לעיין בס' אגלי טל בפתיחה וראיתי שהעיר בזה, ותי' דאי' מבטל כלי מהיכנו שפירש"י דהוי כבונה ומחברו בטיט או דהוי כסותר שלא יוכל להשתמש בו, והרי הוא אינו מכוין לזה שלא יוכל ליטלו או שלא יוכל להשתמש בו וע"כ שבות זה דאין מתכוין קיל טובא שנדחה משום אי' צעב"ח עכ"ד, ולפי"ז מתורץ שפיר קו' המג"א דבשלמא אי' מבטל כלי מהיכנו נדחה מפני צעב"ח דאו' מפני דהוי אי' בונה או סותר באינו מכוין, משא"כ אי' טלטול מוקצה בידים לא נדחה משום צעב"ח דאו' משום דאין עדול"ת ועשה דרבנן: ויש להטעים יותר מה שהותר אי' מבטל כלי מהיכנו דאין מתכוין משום צעב"ח דאו' עפ"ד התוס' פסחים (כ"ב) בהא דב"מ (ל"ב) אם היתה טעונה יי"נ אין זקוק לה ומקשה הש"ס אי אמרת צעב"ח דאו' אמאי אין זקוק לה וכתבו התוס' אע"ג דמשתכר באיה"נ מ"מ כיון דאין מתכוין שיחזיק לו טובה ומשום צעב"ח הוי כמו לא אפשר ולא קמכוין דשרי, ולפי"ז הכ"נ שפיר קאמר הש"ס דליכא משום מבטל כלי מהיכנו לגבי צעב"ח דאו', והיינו דמשום צעב"ח הוי לא אפשר ולא קמכוין שהרי מבטל כלי מהיכנו אינו מכוין לבנין וסתירה כנ"ל, והא תינח לגבי אי' מבטל כלי מהיכנו אבל לגבי אי' טלטול מוקצה בידים דקמכוין י"ל דלא נדחה משום צעב"ח דאו' כמו דשופר של ר"ה אין עולין עליו באילן משום דאין עדול"ת ועשה דרבנן ודו"ק: ואמנם הש"ג שיטתו דבנפלה לאמת המים מותר ג"כ להעלותה בידים היכי שא"א בכרים וכסתות דס"ל שגם טלטול מוקצה בידים נדחה במקום צעב"ח ונראה דמדמה דין מוקצה לדין מבטל כלי מהיכנו שנדחה מפני צעב"ח דאו' כגמ' דשבת (קכ"ח) ועיין במג"א סי' רס"ו סקי"ד שהוכיח משבת (קנ"ד) דאפי' ביטול כלי מהיכנו לכל השבת הותר במקום צעב"ח והביא שם מהמ"מ שכתב לגבי מי שהחשיך לו בדרך דהר"מ הוסיף להתיר הפריקה בנחת אע"ג דע"י פריקה בנחת איכא טלטול קצת אפיה"כ הותר משום צעב"ח ובמ"מ כתב ג"כ דפריקה בנחת עדיף מביטול כלי מהיכנו עיי"ש במג"א א"כ יש ללמוד מק"ו דאם הותר ביטול כלי מהיכנו במקום צעב"ח כש"כ דהותר טלטול מוקצה ואע"ג די"ל דשאני פריקה בנחת דאיכא רק טלטול קצת מ"מ כבר כתב הר"ן דטלטול מקצתו אסור כמו טלטול כולו: ד) איברא דלדברי הר"ן עצמו ע"כ דבמקום צעב"ח שפיר יש חילוק בין טלטול מקצתו לטלטול כולו שהרי כן הוא קו' הר"ן בהא דמדדין בהמה חי' ועוף, שהרי כמו שאין מטלטלין כולו כך אין מטלטלין מקצתו, ותי' דהכא משום צעב"ח, וא"כ תיקשי לפי"ז אכתי הרי איתא התם דרק מדדין ובלבד שלא יגביהם ואמאי הא מכיון דהותר כה"ג טלטול מקצתו ע"י המדדה הכ"נ יהי' מותר טלטול כולו ועכצ"ל בשי' הר"ן דרק בסתם אי' מוקצה לחומרא מדמינן טלטול מקצתו לטלטול כולו אבל להתיר במקום צעב"ח שפיר יש חילוק דלא שרינן כ"א טלטול מקצתו וא"כ אין הוכחה לדברי הש"ג ג"כ ממה שהותר פריקה בנחת במקום צעב"ח דשאני פריקה בנחת דהוי רק טלטול קצת: אבל כבר הבאתי מדברי הב"ח דבהא דמדדין גופא יפרש הש"ג דלא איירי בצעב"ח גמור וע"כ סברתו דמשא"כ בצעב"ח גמור כה"ג דמי שהחשיך לו בדרך דשרינן ביטול כלי מהיכנו ומכש"כ פריקה בנחת דאיכא טלטול קצת א"כ ה"ה דשרינן אפי' טלטול כולו דאין חילוק בין טלטול מקצתו לטלטול כולו ועיין ג"כ בש"ע סי' של"ד סעי' ב' במחלוקת הפוסקים אם הותר טלטול מוקצה במקום הפסד אבל במקום אי' צעב"ח י"ל דלכ"ע מותר ועיין תוס' פסחים (י"א) ד"ה אבל דמשום מצות ביעור יש להתיר כמו פסידא, ואע"ג דטלטול מוקצה לא הותר במקום שאר מצוה ועיין תוס' גיטין (ח') אם להתיר שבות דאמירה לעכו"ם במקום מצוה ובש"ע או"ח סי' רע"ו אע"ג דשבות דאמירה לעכו"ם קיל משאר שבות כדאמר בעירובין (ס"ח) שאני שבות דלית בי' מעשה מ"מ במקום הצלת עבירה אי' צעב"ח יתכן שהותר כל שבות וכגון טלטול מוקצה בידים, ועיין ש"ע או"ח סי' שכ"ח סעי' י' וסי' ש"ו סעי' י"ד אם מותר לחלל שבת להציל את בתו מעבירה ובא"ר שם כתב להקל באי' דרבנן אע"ג דהתם הוי חטא בשביל שיזכה חבירך ומכש"כ הכא דהוי להצלת עבירה