חזון נחום סו

דברי התוס' הנ"ל דמגבן אפי' בלא אפשר מעיו"ט אסור משום עובדא דחול: עוד תמך המג"א יסודו משבת (קל"ד) דא"ל אביי לרב יוסף מהו לגבן א"ל אסור מ"ש מלישה א"ל התם לא אפשר הכא אפשר כו' ומדפריך מ"ש מלישה ולא פריך מבישול ושאר מלאכת או"נ אלא מפני שלישה נמי דרך לעשות פת לימים רבים, ומשני דגבינה אפשר דישינה מעלי והוי עובדא דחול, זה שהכריח את המג"א ז"ל לחידוש סברתו עיי"ש: ב) ונחזי אנן הנה בקו' המג"א מה דפריך אביי מ"ש מלישה ולא משאר מלאכת או"נ, עוד הוסיף בנ"א ה' יו"ט להקשות דמה פריך מ"ש מלישה הו"ל לתרץ דשאני לישה שהיא מלאכה המותרת ביו"ט משא"כ מגבן שהיא מלאכת בונה כדאמר בגמ' (ד' צ"ה) מגבן חייב משום בונה, והנלע"ד לתרץ דקשה עוד מה שבש"ס דילן אמר דמגבן חייב משום בונה ואילו בירושלמי פ' כלל גדול אמר המגבן והמחבץ חייב משום לש וצריך ביאור הסבר פלוגתתם, ונראה דכבר הבאתי מה שהקשה בתוס' כיון דמגבן תולדה דבונה א"כ יהי' מותר בנין ביו"ט משום מתוך, וראיתי במגן אבות ונ"א ריש ה' יו"ט גם בשו"ת חס"ל ח"ב סי' ס' ואבני נזר שכוונו לדבר אחד לתרץ קו' התוס' דמתולדה לאב לא אמרי' מתוך וע"כ כיון דמגבן הוי רק תולדה דבונה לש"ל מתוך להתיר אב דבונה והוא דבר מתקבל בסברא: ג) אבל לי יש להעיר בזה מכתובות (ז') גבי למיבעל בתחלה בשבת דר"פ משמי' דרבא אמר ביו"ט שרי בשבת אסור א"ל רב פפי לר"פ מאי דעתיך מתוך שהותרה חבורה לצורך [פירש"י אוכל נפש כגון שחיטה] הותרה נמי שלא לצורך כו' וקשה שהרי בירושלמי שבת פ"ב ה"ה אמר אתפלגין ר"א ור' יוחנן חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדה וחורנא מחליף, ואמר בירושלמי שם דמ"ד מקלקל בחבורה חייב ס"ל דחבורה אב ושחיטה תולדה דאל"כ לא יתכן דאב שלה לצורך וחבורה תולדה יהי' חייב אף שלא לצורך עיי"ש, והנה בש"ס דילן (שבת קמ"א) אמר דרבא כר"ש ס"ל דמשאצ"ל פטור גם מבואר בפירש"י שבת (ק"ו) דמאן דס"ל משאצ"ל פטור עכס"ל מקלקל בחבורה חייב, ממילא יוצא לשי' הירו' הנ"ל דרבא דס"ל מקלקל בחבורה חייב עכדס"ל ג"כ דחבורה אב ושחיטה תולדה וא"כ תקשה איך אמר משמי' דרבא דשרי למיבעל ביו"ט שהותרה חבורה משום מתוך דשחיטה והרי מתולדה לאב לא אמרי' מתוך והיא הערה נפלאה מאוד, ועל כרחו דלא כסברת הגדולים הנ"ל רק דאפי' מתולדה לאב אמרי' מתוך והדק"ו התוס' שיהי' מותר בנין ביו"ט משום מתוך דמגבן: ד) אך בפנ"י ביצה (י"ב) כתב לתרץ קו' התוס' דמגבן דחייב משום בונה היינו דוקא במגבן לאוצר למען יעמוד ימים רבים משא"כ מגבן שהותר ביו"ט לאכול לאלתר לית בי' משום בונה דבנין לשעה ל"ש בנין וא"כ בנין גמור לא הותר לצורך, ולכאו' דברי הפנ"י ז"ל הם נגד הירושלמי פ' כלל גדול דקאמר מה בנין הי' במשכן ולא לשעה היתה א"ר יוסי כיון שהיו חונים ונוסעים עפ"י הדיבור כמי שהוא לעולם אר"י בר"ב מכיון שהבטיחן הקב"ה שמכניסן לארץ כמי שהוא לשעה הדא אמרה בנין לשעה בנין, א"כ הרי מבואר דגם בנין לשעה הוי בנין, אך כבר כתב בשו"ת חת"ס או"ח סי' ע"ב דתלמודא דידן חולק אמסקנת הירו' רק דס"ל כיון שהוי חונים ונוסעים עפ"י הדיבור כלעולם דמי דהרי בשבת (ל"א) אמר גבי סותר ע"מ לבנות במקומו כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כמקומו דמי וכן בעירובין (נ"ה) אמר רבא דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כמאן דקביעי דמי ואילו בירו' עירובין (פ"א) דחי בזה ג"כ מכיון שהבטיחן הקב"ה כו' כלשעה דמי, וא"כ תירוץ הפנ"י עולה יפה ומתוקן בשי' ש"ס דילן דבנין לשעה ל"ה בנין א"כ ניחא מה דמגבן תולדה דבונה ועכ"ז לא שרי לבנות ביו"ט משום מתוך דמגבן לאכילה כיון דבכה"ג הוי רק בנין לשעה דל"ש בנין: ולפי"ז מתורץ היטב הסבר פלוגתת ש"ס דילן והירו' מה דלדידן מגבן חייב משום בונה ואילו בירו' אמר דחייב משום לש, והיינו דאזלי לשיטתיהו, דש"ס דילן לשי' דבנין לשעה ל"ש בנין לכך ניחא לי' שפיר דמגבן תולדה דבונה ועכ"ז לא הותר בנין ביו"ט משום מתוך, כיון דמגבן לאכילה הוי רק בנין לשעה דל"ש בנין, משא"כ הירו' לשיטתו דאמר הדא אמרה בנין לשעה בנין לכך לא יתכן שיהי' במגבן תולדה דבונה דא"כ תיקשי שיהי' מותר בנין ביו"ט משום מתוך לכך מוכרח בשי' הירו' דמגבן חייב משום לש ולא משום בונה דאין בנין לאוכלים כמו שאין עבוד באוכלים וכמו שאין בנין בכלים עיין שו"ת עט"ח או"ח סי' ו' ודו"ק: ה) ולפי"ז מתורץ היטב קו' המג"א וקו' הנ"א הנ"ל במה דפריך אביי במגבן ביו"ט מ"ש מלש, דהנה אף שהעלינו בשי' ש"ס דילן דבנין דמשכן הוי כלעולם מ"מ נראה מבואר דשי' אביי אינו כן רק דס"ל כשי' הירו' דהוי כלשעה שהרי בשבת (ע"ד) גבי קשירה במשכן היכא הוא אמר רבא שכן קושרין ביתידות אוהלים א"ל אביי ההוא קושר ע"מ להתיר הוא אלא אמר אביי שכן אורגי יריעות שנפסקה להן נימא קושרין אותה כו' עד אלא אמר רבא שכן צדי חלזון קושרין ומתירין, ולכאו' מה מקשה אביי דבמשכן ע"מ להתיר הוא הרי לש"ס דילן כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כלעולם דמי ולמה צריך למילף מאורגי יריעות, ועל כרחו מוכרח ומפורש דאביי ס"ל כשי' הירושלמי, כאשר באמת בירושלמי פ' אלו קשרים נשנה סוגי' זו דמה קשירה היתה במשכן ומתרץ כיון שהיו חונים ונוסעים עפ"י הדיבור כלעולם דמי והדר דחי לי' מכיון שהבטיחן הקב"ה כו' עד דמשני מתופרי יריעות למדו והוא כדברי אביי בש"ס דילן א"כ הרי הדבר מבואר ומה דרבא הדר ומשני דיליף מחלזון אע"ג דרבא גופי' אמר בעירובין (נ"ה) כמאן דקביעי דמי משום דעדיפא משני גם לטעמי' דאביי]: ולפי"ז מתורץ שפיר קו' המג"א מה דפריך אביי מ"ש מלישה ולא מקשה משאר מלאכת או"נ משום דאביי לשי' דבנין לשעה הוי בנין א"כ עכדס"ל כשי' הירושלמי גם בזה דאין במגבן משום בונה כ"א דחייב משום לש לכך מדוקדק היטב דפריך לשיטתו מ"ש מלש ומתורץ ג"כ ממילא קו' הנ"א דהו"ל לתרץ דשאני מגבן דאיכא בי' משום בונה דז"א לאביי לשיטתו ומיושב הכל כפתור ופרח: ו) מעתה אחר שזכינו לתרץ קו' המג"א שעל זה בנה יסוד חידושו, וגם מקו' התוס' דנימא בבנין יו"ט מתוך אין הכרח לומר דמגבן הוי עובדא דחול די"ל כנ"ל דל"ש מתוך משום בנין לשעה דל"ש בנין לדידן, וכבר כתב בא"ר דלפירש"י בא"א מעיו"ט מותר ואין להחמיר מטעם הבעה"מ דכל הפוסקים פירשו כפירש"י עיי"ש וגם בנ"א כתב שהי' אפשר להתיר לעשות גבינה צווארך בלי תמונה בלא הי' אפשר מעיו"ט אך שמשמע ממג"א דהכל אסור ומי ייקל ראשו, עכ"פ באופן זה וגם ע"י שינוי אם כבר הורה חכם להתיר אין מזניחין אותו: סימן לה. ב"ה ד' דברים תרצ"ד דאמבראווא שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי מו"ה יוסף אפפעל נ"י דומ"צ דק' רעדים וכעת יושב בעיר בערלין: לתשובת יקרתו ע"ד השאלה ברופא בהמות [טיערארצט]