חזון נחום סד

העיר בדין הרמ"א סוס"י ש"ז בעכו"ם המביאין תבואה שההיתר טלטול הוא רק מפני שאינה של ישראל עד אחר המדידה ותיפוק לי' דמשוה"כ מותר ע"י נכרי כיון דאי בעי מטלטל מן הצד כבסי' רע"ו הנ"ל, ותי' משום דהתם הוי הטלטול לצורך דבר המוקצה דכה"ג אסור ג"כ טלטול ע"י עכו"ם וכמו"ש המג"א סי' רע"ט סק"ט, וצ"ע דבלאה"כ הרי בתבואה שנתנן באוצר איכא דין מוקצה מחמת ח"כ וכמו"ש במג"א סי' ש"ח סק"ג דמ"ש בש"ע סי' ש"י סעי' ב' דפירות העומדים לסחורה ל"ה מוקצה הוא רק מפני שאין מקפיד עליהן וא"כ דהוי מוקצה מחמת ח"כ אסור אפי' טלטול מן הצד: ב' ואכתי י"ל דנהי דבמוקצה מחמת ח"כ אסור אפי' טלטול מן הצד מ"מ למ"ש הפמ"ג סי' ש"ח א"א סק"ז דמ"מ מותר לטלטל ברגליו להמג"א שם דזה קיל יותר מטלטול מן הצד כמבואר בסי' שי"א סעי' ח' א"כ יהי' היתר טלטול מוקצה ע"י עכו"ם אפי' במוקצה מחמת ח"כ דאי בעי מטלטל לה ברגלו. וראיתי בס' א"ח סי' רע"ו הביא מס' חקר הלכה לחקור בזה שיהי' מותר אמירה לעכו"ם לטלטל ביד אפי' מוקצה מחמת ח"כ משום דאי בעי מטלטל ברגלו וסיים בצ"ע לדינא. והנה למ"ש ט"ז סי' רס"ג דלא מהני גבי שמור לי פירות שבתחומך הטעם שבידו לעשות בהיתר ע"י בורגנין רק התם דבידו בהיתר עכשיו אבל משום שהי' בידו למפרע בהיתר כגון מי שקבל עליו שבת מבעו"י שיאמר לחבירו לעשות לו מלאכה מטעם שבידו בהיתר אם לא הי' מקבל עליו שבת מבעו"י זה לא אמרי', לפי"ז י"ל דהכ"נ לא אמרי' דמותר ע"י עכו"ם רק אם בידו ההיתר באותו האופן עצמו שעושה העכו"ם ולא שיעשה העכו"ם טלטול ביד ע"י מה שבידו לעשות טלטול ברגלו, אבל נראה דלא דמי דרק מה שהי' בידו למפרע אם לא הי' מקבל שבת לא מהני וכה"ג שכתבו התוס' (ב"ב ל') דמגו למפרע לא אמרי' משא"כ היכי דבידו גם עכשיו בהיתר, ועיין ט"ז סי' ש"ח סק"ז לענין לטלטל העץ שאינו כלי לתקוע אותו במקום בריח לדלת אף שאסור בו הטלטול אפי' לצורך גופו מ"מ ע"י עכו"ם שרי, בכל "איסור טלטול מוקצה" מפורש דאין חילוק בין מוקצה למוקצה ושרי ע"י עכו"ם בכל אי' טלטול מוקצה, ובאמת מה שהביא בס' א"ח בשם ס' ח"ה שהניח בצ"ע פשיטא לי' להרב ז"ל בש"ע סי' רע"ו בדין הנ"ל דמותר לומר לעכו"ם לטלטל נר הדלוק ע"י שהי' הישראל יכול לטלטל בהיתר בטלטול מן הצד כתב הרב וז"ל כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה כשמביאו הנכרי באיסור טלטול גמור אין בכך כלום עכ"ל, הרי איפשט אסתפקתא הנ"ל דמפורש כתוב דמותר ע"י עכו"ם טלטול גמור ביד ע"י שיש היתר לישראל ע"י טלטול עם אחורי היד או בין אצילי ידיו וממילא שאין חילוק ואפי' במוקצה מחמת ח"כ, ולפי"ז גם בנ"ד לכאו' שיש היתר טלטול הסחורה ע"י עכו"ם מה"ט כיון שיש בידו בהיתר בטלטול אחורי ידו או ברגלו ודוחק לחלק בין משא קלה או כבידה דנראה בכל גווני אפשר הטלטול באחורי היד ועוד יותר לדחוף הסחורה ברגל ומשוה"כ יהי' היתר ע"י עכו"ם הטלטול ביד ובדמיון שפירש"י זבחים (צ"א) דכיון דאפשר בטפין דקות דליכא כיבוי לכך מותר גם בטפין גסות ול"ה פס"ר: ג) ובאמנה מ"ש בש"ע הרב הנ"ל דמותר לטלטל מוקצה בין אצילי ידיו לכאו' הוא נגד המפורש בירושלמי שבת פ"כ ה"ה אמתני' דאבל מנענעו בגופו בעי מהו שינענעו דרך אצילי ידיו ופשטא לאיסורא לפי' הק"ע עיין ס' ט"ת שם שתמה כן: ונראה ליישב דבשבת (צ"ב), המוציא בתוך חיקו על כתיפו חייב כלאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפק ופטור ובתוס' שם דלא כפירש"י דמרפק הוא תחת הכתף שהוא בית השחי רק דמרפק הוא למטה מהזרוע אבל נראה לכאו' בשיטת הירושלמי כפירש"י דמרפק שפטור לאו היינו זרוע שהרי בירושלמי שבת (פ"ו) אמתני' דהמוציא על כתיפו חייב קאמר מפני שהן משא בני קהת דכ' ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן כו' שמן המאור בימינו קטורת בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלוי' בזרועו כו' מפורש שמלאכת המשכן הי' טלטול בזרוע וא"כ אי אפשר לומר דמוציא במרפקו שפטור היינו בזרוע כפי' התוס' כיון דהוי מלאכת המשכן ועכצ"ל בשי' הירושלמי דמרפק לאו היינו אצילי ידיו, והנה בביצה (ל"ז) אמרי' אטו טלטול לאו צורך הוצאה היא ופירש"י דמה שגזרו טלטול מוקצה אינה אלא משום הוצאה, [ובר"מ וסמ"ג מל"ת ס"ח כתבו בטעם מוקצה שלא יהי' כחול אצלו ויבטל מ"ע דשבת עיין ב"י סי' ש"ח], ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל דהירושלמי שפיר פשיט לה לאיסורא דאסור לנענע בין אצילי ידיו לשיטתו דמרפק לאו היינו אצילי ידיו ויש בזה אי' הוצאה דכן הוא ממלאכת המשכן ומשא"כ לשי' ש"ס דילן ופי' התוס' צדקו דברי הש"ע מהר"ז ז"ל דבין אצילי ידיו ליכא אי' טלטול מוקצה ודו"ק: ואי דתקשי ע"ד ש"ע הרב הנ"ל מהמבואר בש"ע סי' ש"ח סעי' מ"ו אסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושין המשי מפני שהוא אסור בטלטול ועוד שהוא מוליד בחומו הרי דטלטול מוקצה תחת אציליו אסור ומאי שנא מבין אצילי ידיו שמותר והרי מבואר בש"ע סי' שי"א סעי' ח' ובמג"א סי' ש"ה סק"ט דלאו דוקא מנענע בגופו דמותר כמתני' שבת (קמ"א) רק אפי' טלטול בגופו מותר ועכ"ז אסור בין אציליו אף דהוי יותר כגופו וא"כ כש"כ שיהי' אסור בין אצילי ידיו, וח"א רצה לומר דשאני בזרע התולעים הנ"ל דהוי כמוקצה דבע"ח דאפי' ר"ש מודה והוי כמוקצה מחמת ח"כ דאסור טלטול מן הצד להפמ"ג שהבאתי לעיל וזה אינו לדברי הפמ"ג בא"א הנ"ל דטלטול בגופו מותר אפי' במוקצה מחמת ח"כ והיינו דרק טלטול מן הצד דלא הותר כ"א לצורך דבר המותר ע"כ במוקצה מחמת ח"כ דאסור לצורך גופו ומקומו לא שייך היתר זה משא"כ טלטול בגופו דמותר אפי' לצורך דבר האסור כש"ע סי' שי"א סעי' ח' א"כ מותר אפי' במוקצה מחמת ח"כ: והנה למה שכתבתי בישוב דברי הרב והירושלמי מתורץ גם זה דהרי הטעם דמותר בין אצילי ידיו הוא ע"פ התוס' שבת (צ"א) דמרפק דפטור לאו היינו תחת הכתף שהוא בית השחי רק דמרפק הוא למטה מהזרוע וא"כ הא תינח בין אצילי ידיו דהוא המרפק משא"כ בין אציליו דהוא בית השחי תחת הכתף, אך בלא כל הנ"ל מיושב בפשיטות דשאני הכא בין אציליו שהוא דרך אחיזה יותר מה שאינו כן בבין אצילי ידיו: ד) ואמנם בגוף הדבר לנ"ד שיהי' היתר במוקצה מחמת ח"כ לטלטל ע"י עכו"ם ע"י שבידו לטלטל באחורי ידו או רגלו צ"ע דא"כ הדר תקשי בדין הרמ"א סוס"י ש"ז הנ"ל בעכו"ם המביאין תבואה שאין היתר רק מטעם שאינה של ישראל עד אחר המדידה ועיין ג"כ בסי' של"ג סעי' ג' ברמ"א חבית של יין כו' ומה שתי' בשו"ת ב"א הנ"ל משום דהוי הטלטול לצורך המוקצה עצמה זה ניחא לפי קושיתו משום דבידו ע"י טלטול מן הצד אבל השתא שאנו דנין משום דבידו ע"י טלטול בגופו או ברגלו הרי בזה מותר אפי' לצורך דבר האסור כנ"ל, ונראה שמזה סיוע למ"ש בתוס"ש סי' ש"ז ס"ק כ"ב דלא שייך ההיתר בסי' רע"ו כ"א בטלטול הנר שהוא לצורך שבת וכנראה שחולק על הט"ז בסי' ש"ח סק"ז הנ"ל [כמדומה שראיתי בתוס"ש באיזה מקום שחולק בפירוש על הט"ז וא"י כעת מקומו אבל הדבר מובן מעצמו], ולפי"ז גם בנ"ד אין היתר מה"ט כיון שהטלטול הוא לצורך המוקצה שלא תגנב ול"ה צורך שבת: רק שנשאר ההיתר של הרמ"א סוס"י ש"ז מטעם דעדיין