חזון נחום סג

לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה והעיר בנתיב חיים לאו"ח סי' רע"ג דע"כ התלמידים כוונו תחלה לצאת בקידוש של רבה דהא בעינן דעת שומע ומשמיע אלא שבדעתם הי' לאכול בביתם דסברו כרב דל"ב במקום סעודה א"כ מה זה שא"ל רבה דילמא אדאזליתו כו' הרי בלאה"כ כבר כוונו לצאת ורק שהי' לו לומר להם טעימו מידי כדי שיהי' הקידוש במקום סעודה עכ"ק, ומזה רצה להוכיח דרבה הוא שאמר להם זאת קודם קידוש, אבל להט"ז שם בפירושו שא"ל אחר הקידוש וכמשמעות הש"ס הוה מקדשי אמר לן כו' א"כ הדרא קו' לדוכתא, אבל עפ"י האמור א"ש דבאמת התלמידים כוונו לצאת בקידוש של רבה משום שחששו בעצמם דלמא אדאזלו אתעקרו להו שרגא ולא יהי' להם יין לקדש וכתוס' שם ד"ה ובקידושא, לכך כוונו לצאת בתנאי באופן דאתעקרו להו שרגא ובאופן הזולת יקדשו שנית בביתם שלא יצאו בתנאי זה בקידוש הראשון ששמעו, וע"ז יפה א"ל רבה דילמא אדאזליתו אתעקרו לכו שרגא ובקידושא דהכא לא נפקיתו ולכך טעימו מידי כדי שיועיל התנאי ודו"ק: ובמה שהעיר דאיך יועיל קידוש על תנאי הא בדאו' א"ב יותר תיקשי זאת על דין ספה"ע דמהני בתנאי אם לא אזכור לספור בלילה כדברי המג"א הנ"ל והרי כיון דעיקרו דאו' נימא א"ב, אבל הרי ידוע דברי הרמב"ן הביאו הר"ן גיטין (כ"ה) בפלוגתא דברירה הוא רק במתנה על שני דברים כמו אם בא חכם למזרח ערובי למזרח למערב ערובי למערב אבל במתנה על דבר אחד כגון אם בא חכם למזרח ערובי למזרח ואם לאו יהי' בטל לכ"ע אמרי' בזה י"ב, וא"כ הכ"נ בספה"ע וקידוש על תנאי דאם לא יזכור בלילה לספור או לא יהי' לו יין לקדש דהוי מתנה בדבר אחד והרבה כללים נאמרו בראשונים וביש"ש בדיני ברירה שיש לדון בהם לזה, ובאופן זה שהי' התנאי כאמור בשלילה אם לא יזכור או לא יהי' לו יין בלאה"כ י"ל דלכ"ע י"ב, עפי"ד הרמב"ן הנ"ל דאע"ג דבדבר המסור ללב כגון בע"מ שירצה אבא אמרי' דא"ב אף שמתנה על דבר אחד מ"מ בע"מ שלא ימחה אמרי' י"ב משום שהוא תנאי בשלילה בלא התחדשות מעשה ואוקמה אחזקה כמו שלא מיחה עד עכשיו כן לא ימחה להבא ואיגלאי מלתא למפרע, וכן כתבו התוס' מכות (ט"ו) דלמ"ד קיימו ולא קיימו ל"ה התר"ס דאוקמינן אחזקה שלא יקיים ובשו"ת משיב כהלכה אע"ז סי' א' תירץ בזה קו' המל"מ בדברי התוס' יבמות (פ') בהא דנעשה סריס למפרע דל"ה התר"ס משום דאיגלאי מלתא למפרע והם סותרים לתוס' נדה (מ"ו) לגבי מהס"ל שהקדיש שהק' בתוס' דהוי התר"ס והרי לכשיביא ב' שערות איגלאי מלתא למפרע, רק דשאני הכא דבעי התחדשות מעשה שיביא שתי שערות משא"כ לגבי סריס דהוא בשלילה שלא יביא ב' שערות דאמרי' איגלאי מלתא למפרע ודו"ק, ועיין שאג"א סי' צ"ג מ"ש עפי"ד הרמב"ן: ומתורץ בזה קו' המנ"ח מ' י' בהא דפסחים (ל"ח) בחלות תודה שעשאן למכור בשוק יוצאין בהם דכל לשוק אימלוכי מימליך אי לא מזדבן איפוק בי אנא ותיקשי דבדאו' א"ב, ולהנ"ל מתורץ משום שהוא תנאי בשלילה אי לא מזדבן שפיר אמרינן איגלאי מלתא למפרע, ומה שהעיר כ"ת לפי"ד הרא"ם בב"י סי' תק"צ שא"א לתקוע בתנאי שתעלה לו התקיעה אם לאחרונה או לראשונה דבתנאי לא מיקרי מכוין א"כ בלחמי תודה שעשאן למכור בשוק אמאי יצא ונימא דל"ה לשמה משום דהוי על תנאי של תודה ומצה, הנה טעם הרא"ם ודאי דאין זה תלוי בדין ברירה רק דלא מקרי כוונה על תנאי ב' דברים וכמו"ש הראב"ד פ"ז מפרה ה"ג דכללו של דבר אין אדם יכול לכוון דעתו לב' דברים כא' או לשני בנ"א כא' נפרדים במעשיהם וא"א בלא היסה"ד עכ"ל, וכה"ג באס"ז כתובות (ל"א) לגבי מפנה חפצים דאם פינה אותם על תנאי להוציאם אם ירצה ל"ח כוונה, ואמנם בירושלמי ברכות פ"ב ה"ה דמקשה בהא דמי שהי' מי חטאת על כתפו קורא ק"ש ומתפלל ש"מ דק"ש ותפלה א"צ כוונה, מבואר דמה דלא מהני מכוין על שני דברים הוא רק במקום דשניהם צריכים כוונה וא"כ הכא בלחמי תודה דזבחים סתמא לשמן עומדין ול"צ בפירוש כוונה לשמה לא מיקרי מכוין לשני דברים, ובפרט לדברי המנ"ח מ' י' עפ"י הירו' בתוס' סוכה (ט') מצה ישינה פלוגתא דב"ש וב"ה ונמצא דתוך ל' יום הוי סתמא כלשמה ומה דאמר בתוספתא דמצה ישינה ב"ה מכשירים דהוא דוקא בעשאה לשם פסח היינו רק קודם ל' א"כ ודאי ניחא הא דלחמי תודה: ומה שהעיר בדברי הרא"ם ממ"ש הטור או"ח סי' ל"ד דיר"ש יצא ידו שניהם ויכוין לצאת באותן שהם כתיקונן ומענין נתינת ב' גיטין וסוגי' דגיטין (פ"ו) גבי שנים ששלחו ב' גיטין ונתערבו, עיין בג"פ אה"ע סי' קכ"ח שהרחיב הדבור בזה, וכבר כתבתי במק"א בתשו' בהסבר התוס' גיטין (כ"ג) דגבי לאיזה שארצה אגרש פסול דאפי' למ"ד י"ב מודה הכא משום דכ' לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה והוא עפי"ד הרא"ם הנ"ל דהיכא שמגרש על תנאי של ב' דברים שיהי' לזו או לזו כה"ג שוב ל"מ מכוין לשמה, ובזה אמרתי דבר מפולפל בישוב קו' התוס' פסחים (פ"ט) כתוב במק"א: זה אשר ראיתי לכתוב למען כת"ה וקצרתי במקום שראוי להאריך כי עמוס הטרדא אנכי היום מענינים שונים לולא זאת הי' נעים להשתעשע עמו בדברי פלפול אשר בהשקפה ראשונה מצאתים טובים ונכוחים והי' בזה שלום: ידידו דוש"ת בלונפ"ח. סימן לג ב"ה ה' חיי תרצ"ה שוכט"ס לכ' הרב הגדול החו"ב מו"ה אליעזר ליבר נ"י דומ"צ בק' קשאנוב: ע"ד השאלה בהזדמנות בק' שנכרי המוביל סחורת מאניפאקטור מעיר לודז בעד הסוחרים איחר לבא ע"י אונס קלקול האויטא בדרך ובא בע"ש בלילה ושאל השפעדיטער אם מותר לו לתת להנכרי להניח הסחורה בהלאגער אשר משם תתחלק הסחורה אחר שבת לכל אחד מהסוחרים כאשר נוגע להפסד רב ע"י שהי' הגשם שוטף וחשש גנבה אם יעמוד האויטא כך כל יום השבת והתיר כ"ת עפ"י הרמ"א סוס"י ש"ז: א) יפה הורה כ"ת כהלכה, ולכאו' הי' כאן להתיר גם מטעם אחר ע"פ המבואר בסי' רע"ו סעי' ג' ברמ"א דמותר לומר לעכו"ם ליטול נר דלוק הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא ובמג"א שם הטעם כיון דאי בעי הישראל הי' מטלטל בהיתר ע"י טלטול מן הצד אי שקיל לה עכו"ם לית לן בה והכ"נ בנתינת הסחורה לבית האוצר דהוי ג"כ רק טלטול מוקצה י"ל דשרי ע"י עכו"ם, וראיתי בשו"ת ב"א או"ח סי' כ' בשאלת טלטול הדגים מן המצודה בשבת שדן אם להתיר ע"י עכו"ם כדין המבואר בסי' רע"ו הנ"ל דמותר טלטול מוקצה ע"י עכו"ם, רק שי"ל דבנ"ד חמיר יותר דחתיכות בגדים לסחורה דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס ועוד שהסחורה באה מחוץ לתחום דבמוקצה מחוץ לתחום אפי' ר"ש מודה כמבואר בסי' תצ"ח ועיין מג"א סי' ש"ז סק"כ ולפמ"ש בפמ"ג מ"ז רס"י ש"ח דבמוקצה מחמת ח"כ אסור אפי' טלטול מן הצד ואף ע"י נענוע בגופו עיי"ש, א"כ ליתא להיתר הנ"ל דאי בעי מטלטל ע"י טלטול מן הצד, ובשו"ת ב"א הנ"ל