חזון נחום סב

(ק"ד:) כתב באבק דרכים שפירש"י באצבעו ופטור רק מטעם שאינו מתקיים מ"מ לגבי רושם אפשר דהוי כרושם בשמאל דפטור וטעמא איכא משום דרושם הוי תולדה דכותב והיינו מסתם כותב דשכיח שהיא ביד וכעין מ"ש התוס' שבת (ע"ג:) דאפי' למ"ד משאצ"ל חייב מ"מ בקוצר אינו חייב כ"א בצריך לקצירה, ובירושלמי שם וקה"ש שפי' עפ"ד הר"ן סופי"ד לגבי סחיטה דבתולדה לכ"ע פטור משאצ"ל ונראה הסברא דכיון שהוא רק תולדה דאב א"כ דוקא של אב דשכיח דצריך לו, והכא נמי רושם דהוי תולדה דכותב בידו דשכיח אבל רושם באצבעו אפשר דפטור, ומה דמבואר בש"ע סי' ש"מ סעי' ה' דבדבר המתקיים אפי' לרשום בצפורן אסור מ"מ חיובא י"ל דליכא כיון דרושם שלא בדיו ושלא בידו כולו: וע' שבת (פ"א) דאמר רבא אסור למשמש בצרור בשבת כדרך שממשמש בחול ומסיק דמותר כלאח"י ופירש"י כגון אוחז צרור בין ב' אצבעותיו שפיר דמי ובש"ע או"ח סי' שי"ב וא"כ לכאו' כותב באצבעו יהי' מקרי ג"כ כלאח"י רק משום דאצבעו נעשה לקולמס והוי דרכו בכך בסיוע כל היד אבל במושיט אצבעו לחוד ומניחו לרושם אפשר שפיר דמקרי כלאח"י וצ"ע עוד: גם העיר רו"מ דבנ"ד שעושה הרושם שלא מרצון רק מיראת העונש דהוי משאצ"ל ע"פ שו"ת המהרי"ק סי' קל"ז ופנ"י שבת (ד') ומהרש"א ב"ב (קי"ט) והדברים עתיקים, ולהנ"ל יש להוסיף ע"פ הירושלמי והר"ן הנ"ל דבתולדה לכ"ע פטור משאצ"ל וכן בנ"ד דרושם הוי רק תולדה דכותב: ג) ועפי"ד הר"ן והירושלמי י"ל בישוב קו' התוס' בכורות (כ"ה) ד"ה ואר"ל שתמהו דאע"ג דתולש לאו היינו גוזז מ"מ בשבת יש לחייב משום תולדה דגוזז, ולהנ"ל י"ל דהתם לגבי דתניא התולש את הכנף והקוטמו והמורטו דחייב ג' חטאות דסתמא קתני אפי' שא"צ מן הסתם לקטימת הנוצה ומה שפירש"י שבת (ע"ד:) בקוטמו בכה"ג דצריך להא הוא רק לפרש גם אליבא דמ"ד משאצ"ל פטור, אבל למ"ד משאצ"ל חייב סתמא קתני כולהו אפי' בא"צ לגוף הנתלש והנקטם וא"כ אס"ד דאתי' עלה רק משום תולדה דגוזז איך יחייב בא"צ לגופה אע"כ ש"מ דתולש היינו גוזז והגם דשי' הריב"ש הביאו המג"א סי' ש"ג דבגוזז חייב אפי' משאצ"ל אבל הרי שי' רש"י והתוס' אינו כן עיי"ש ועתו"ס שבת (צ"ד:) ד"ה אבל ומיושב לפי"ז קו' התוס' לנכון: ולפי"ז אחר שאמרנו דבנ"ד מכמה טעמים י"ל דליכא אי' תורה ברושם יש לצרף שי' הרע"ב במתני' דא"ר יוסי אף הרושם חייב דמ"מ ת"ק פליג ולא קיי"ל כר' יוסי וכמו"ש הא"ר סי' שנ"ו סקי"ג, ולכאו' שכן הוא ג"כ שי' האו"ז ברמ"א סי' ש"ו סעי' י"א דכתב שלהם הוא רק דרבנן אע"ג דעכ"פ לא גרע מרושם ובאמת עמד במשנה ברורה שם על הסתירה באו"ז ובפי' הירושלמי עיי"ש, ולשי' הרע"ב ניחא דלא קיי"ל כר' יוסי, ורו"מ העיר ג"כ דאע"ג דר' יוסי נימוקו עמו לא ביחיד נגד רבים ועיין ר"ן נדרים (פ"א) ד"ה אלא ובגמ' בכורות (ל"ז) פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא ר' יוסי נימוקו עמו, חוץ מזה כתב הא"ר שם בדעת הלבוש דרושם מיירי דוקא בכעין אותיות אבל לסימן בעלמא שעושה רושם על טעות שנמצא בספר שרי וכ"מ בנ"צ עיי"ש, ולכאו' שיש לתלות זאת בשי' הר"מ והירושלמי דבמתני' דשבת (ק"ג) דאמר ר' יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו שבירושלמי אמר כמין קולמוסין הן עשויין הרי שלא הי' רשימת אותיות אך הר"מ בפיה"מ כתב שהיו כותבין אותיות רק שמאות י"א עד י"ט נחשב לרושם עיי"ש וא"כ לפי' הר"מ י"ל כהלבוש דליכא אי' רושם כ"א באותיות, גם פי' הרבינו האי כן הוא דשני סמניות אינם אותיות ידועות אלא סימנין בעלמא וכן הוא שי' הרשב"א שהביאם הה"מ פי"א: ו) והנה בנ"ד באופן שהעכו"ם אוחז בידו ועושה הרשימה באצבעו מבואר בתוספתא הובאה בר"מ פי"א ומג"א סי' ש"מ דגדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו פטור ורו"מ כתב דאפשר הכא שידו הוא הקולמס יגרע, אבל הנה התוס' יומא (מ"ג) ד"ה אשה מסעדתו הביאו מתוספתא וכתבו דהא דפסלינן היכי דהאשה אחזה בידה משום דהוי כאילו האשה עשתה עכ"ל וע' תב"ש סי' ב' תקנ"ב וא"כ ה"ה בנ"ד, סוף דבר שיש צדדים להקל, ובפה"ק נתתי ידיעה לשר המחוז מהאי' חלול שבת בזה והונח להם בקל לקבל הביכליך ולתת הרושם ביום ב' שלאחר השבת של בחינה: בברכת התורה סימן לב ב"ה דומברובה ה' וישב תרפ"ו. שלוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג חריף ובקי מפורסם כש"ת מו"ה יעקב קורץ נ"י ראבד"ק פשעצליב כעת דומ"ץ בק' טארנא: את כת"ה הסליחה על איחור תשובתי כי לא הייתי בביתי איזה ימים והמון הטרדות הקיפוני, וגם היום אינני חפשי מהם בכ"ז פניתי זמן קט למען כת"ה ולמען דבריו החביבים עלי: כת"ה הביא מה שנשאל אם אפשר לצאת יד"ח קידוש על תנאי שיכוין השומע לצאת באופן שלא יביאו לו יין לקדש בעצמו, ועי"ז בנה דין בביאור הלכה ע"ד פלפול נחמד ושכל ישר, ואשר רחש לבי בזה בהשקפה ראשונה הנה לכאורה הדבר מפורש במג"א סי' תפ"ט סק"ז לגבי מתפלל מבעו"י שסופר עם הציבור שכתב המג"א דהמחבר אזיל לשי' דמצ"כ וא"כ יכוין בלבו אם אזכור בלילה אין אני מכוון לצאת בספירה זו, הרי מבואר דאפשר לכוון לצאת על תנאי, וזכור אזכור זה כחמשה שנים שעלתה חקירה זו על שלחני במסבת ת"ח והעיר חתני הנגיד החריף ירו"ש מו"ה משה לנדא נ"י מדברי המג"א הנ"ל והוא ברור ונכון, שוב הראו לי בשו"מ מהדו"ד סי' קכ"ז שהעיר בספק הנ"ל מכאן, ואמנם למה שנחית כ"ת דדין זה יש לו ענין יש ברירה ואין ברירה, י"ל דאין ראי' מספה"ע משום דדעת רוב פוסקים דספה"ע בזה"ז דרבנן ועיין תוס' מגילה (כ') דאחר שבירך על הספירה אומר יה"ר שיבנה ביהמ"ק מבואר ג"כ בשיטתם דסה"ע בזה"ז דרבנן זכר למקדש עיין שו"ת שע"צ יו"ד סי' קס"ב בזה, א"כ לכך מהני בזה לצאת יד"ח בתנאי משום דבדרבנן י"ב, משא"כ לגבי חובת קידוש דאו' היכי שלא יצא בתפלה אכתי י"ל דלא מהני תנאי משום דבדאו' א"ב, ואמנם להמבואר בש"ע דמצוה על כ"א לספור לעצמו משום דכ' וספרתם לכם שתהא ספירה לכל א' וא' וכתב בח"י אע"ג דספה"ע בזה"ז דרבנן מ"מ כעין דאו' תקון, א"כ הכ"נ הול"ל לענין ספה"ע דאין ברירה כמו דאו' וכה"ג שכתבו התוס' עירובין (ל"ז) לגבי מעשר ירק דא"ב כיון דעיקרו דאו', וא"כ הכ"נ בספה"ע בזה"ז דהוי עיקרו דאו' כמו מעשר בזה"ז, ויש ללמוד מכח ק"ו דאם בספה"ע דבעי ספירה לכל א' שאינו יוצא בספירת הש"צ והוא מצוה שבגופו דליתא ע"י שליח מהני תנאי לצאת יד"ח מכש"כ לגבי קידוש דיוצא בשמיעה: ובזה נמצא ביאור לדברי הש"ס פסחים (ק"א) ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוינא בי מר כי הוה מקדש אמר לן טעימו מידי דילמא אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא כו' ובקידושא דהכא