חזון נחום סא

בזה ג"כ טעמא דמוליד כיון שאין דומין לביצה שנולדה שנהנה מן הנולד עצמו באוכל נפש וכדברי הלח"מ הנ"ל דל"ה נולד כ"א בדמיון ביצה שנולדה], ע"כ נקט הירושלמי רק בטעם דאין מוציאין משום דאפשר מעיו"ט דטעם זה איתא לשי' הירושלמי בכל גווני הוצאת אש ואפי' בלהחם כיון דהוי רק מכשירי אונ"פ, דאפי' אם נאמר דגם להירושלמי איכא משום מוליד להחם, מ"מ שפיר קאמר דנפ"מ דמותר לר' יהודה דהיינו בע"מ לבשל ודו"ק כפתור ופרח: ז) כן ראיתי בירחון קול תורה יוצא לאור בירושלים שהעיר ח"א בפסחים (מ"ז) בהא דמבשל גה"נ בחלב ביו"ט לוקה חמש כו' ואי אמרי' הואיל אהבערה לא ליחייב כו' ולהט"ז סי' תק"ב הנ"ל דהמצאת אש לא הותר אף באונ"פ א"כ מאי קושי' נימא דהך ברייתא מיירי שהבערה היתה בהמצאת אש חדש דליכא משום הואיל כיון דאסור אפי' באונ"פ, ולהאמור מתורץ דהתם שההבערה הוא שלא להחם או למאור רק כדי לבשל גיד בחלב א"כ אפי' אם ההבערה בהמצאת אש ל"ה מוליד דל"ה דמיון ביצה שנולדה ומה דאמר בגמ' משום מוליד הוא רק במוציא כדי להחם או להאיר דכה"ג הוי כהא דסחופי כסא אשיראי בביצה (כ"ג) דהוי מוליד משום שנהנה מדבר הנולד עצמו: מעתה בנידון שאלתינו להדליק האלקטרי להאיר אפי' לשי' הה"מ בטעם הר"מ באי' הוצאת אש רק מטעם שאפשר מעיו"ט, דלכאו' שעפי"ז הי' מן הסברא דלהדליק למאור שהוא כאונ"פ להר"ן יהי' מותר אפי' באפשר מעיו"ט דבאונ"פ אפי' באפשר מעיו"ט מותר רק שאנו דנין לאיסור עפ"ד הט"ז שהק' על הה"מ כנ"ל, אבל ע"פ האמור גם להה"מ אסור ממנ"פ דמוציא אש להאיר אם נאמר דהוי כאונ"פ ממילא מודה הה"מ דאיכא טעמא דמוליד שאסור אפי' באונ"פ דמה שכתב הר"מ טעמא דאפשר מעיו"ט צריך רק בכה"ג שמוציא לבישול ואפיה, אבל מוציא להאיר פשיטא דאסור משום מוליד: כן ראיתי נדפס העתק מודעה תשו' הגאון מהר"ם אראק אבד"ק טארנא ז"ל מה שהשיב לח"א בפשיטות לאסור הדלקת האלקטרי ביו"ט ע"פ הט"ז סי' תק"ב הנ"ל וכתב שהרבנים הגדולים שהיו אתו בווין בזמן המלחמה כולם הסכימו שאין היתר כלל בזה: ידידו סימן לא. ב"ה ט"ו סיון תרצ"ז כבוד הרב הגדול החו"ב מו"ה אלימלך שפירא נ"י בק' בענדין: לתשובת מכתבו עם שאלתו מרוב טרדתי הנני בקצרה, אודות אלה שעליהם לעמוד לבחינת הצבא ביום השבת אם יש היתר בעדם לעשות טביעת האצבע ברושם על הביכל כנדרש: א) הנראה דרך עצה לצדד בזה, הנה בשבת (ק"ד) בשלמא אומן ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך כו' הא מני ר' יוסי הוא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, ויש להקשות לפימ"ש הר"מ בפיה"מ דגם רבנן ס"ל דרושם חייב ופלוגתתם רק בזה דרבנן ס"ל דרושם הוי תולדה דכותב ור' יוסי ס"ל דרושם הוי אב לעצמו, א"כ מאי קאמר הכא ה"מ ר' יוסי הוא והלא אף לרבנן אתי דמודי רבנן דרושם חייב וכבר עמדו בזה באחרונים ובמנ"ח וכן תקשי בסוגי' הירושלמי כאן פי"ב ה"ג דקאמר מאן תנא סימניות ר' יוסי הוא והרי אפי' כרבנן אתי' כנ"ל והקו' עצומה: ב) ונראה לתרץ דבחי' מהרא"ל ריש שבת כתב לחדש דאע"ג דאיתרבי תולדות במלאכת שבת מ"מ תולדות לתולדות לא מצינן ותירץ בזה קו' התוס' שם דלמ"ל בהכנסה הסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי מכיון דבלאה"כ הכנסה היתה במשכן רק דאי לאו סברא הו"א דהכנסה ע"י זריקה מקרי תולדה לתולדה ולא מחייב, רק משום הסברא ל"ה תולדה לתולדה עכ"ד ועיין ג"כ שו"ת אנ"ז או"ח סי' צ"ו בזה, והנה דעת היראים דסתם כתיבה הוא רק בקלף ובדיו אבל בסם או בסיקרא הוא תולדה ועיין שו"ת אנ"ז או"ח סי' ר"ז, נמצא לפי"ז לפיה"מ דגם רבנן ס"ל דרושם חייב דהוה תולדה מ"מ זה דוקא ברושם בדיו אבל בסם או בסיקרא פטור משום דהוי תולדה לתולדה ומשא"כ אליבא דר' יוסי דרושם הוי אב: ולפי"ז מיושב סוגי' הירושלמי כמין חומר דשפיר קאמר מאן תנא סימניות ר' יוסי, דהרשב"א כתב פי' הרב האי גאון ז"ל משני סימניות שאינו אותיות ידועות אלא סימנין בעלמא אבל רש"י פי' משני סימניות האחד בדיו והאחת בסיקרא לפי"ז ממילא א"א לומר דאתי' כרבנן שיחייב משום רושם דהוי תולדה, דז"א דרבנן לא מיחייבי רושם כ"א בדיו אבל הכא שכתב אחת בסיקרא מה תאמר דהוי רושם מ"מ הרי רושם בסיקרא הוי תולדה לתולדה דלא מצינו, וכן מתורץ סוגי' ש"ס דילן דקאמר אמתני' דהכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי שמות בין משתי סמניות דמה דמחייב בשמאל הא מני ר' יוסי הוא ולא קאמר אפי' לרבנן מטעם דרושם הוי תולדה, ז"א דהרי במתני' מסיים בין משתי סמניות דאפי' בזה מחייב בשמאל והרי בכה"ג שכתב בשמאל בשתי סמניות באמת פטור לרבנן דהוי תולדה לתולדה, תולדה אחת משום שמאל דהוי רושם ותולדה שני' משום אחת בסיקרא לכך קאמר ה"מ ר' יוסי הוא דרושם הוי אב ודוק כי נכון: ולפי"ז בנוגע לשאלתינו י"ל כיון שעושין רושם האצבע לא בדיו רק בצבע נהי דקיי"ל דגם רושם חייב משום תולדה מ"מ בכה"ג שאינו בדיו הוי תולדה לתולדה דליכא אי' דאו' והיא עצה מתקבלת: ) ג) עוד יותר נראה מדברי הר"מ דלא צריך לבא למה שכתבנו דכותב בשמאל שהוא כרושם פטור בסיקרא דוקא מטעם דהוי תולדה לתולדה, רק אפי' כותב בשמאל בדיו הוי כעין תולדה לתולדה דמשום שמאל הוי רק כרושם וממילא הוי כרושם בשמאל שהוא כעין תולדה לתולדה וכן הבין במנ"ח אות ל"ד דרושם בשמאל פטור, שעפי"ז אתי' שפיר שי' הר"מ פי"א הי"ד דכותב בשמאל פטור אע"פ שבהי"ז פסק דרושם תולדה דכותב הוא ורו"מ העיר בזה ועיין משנה ברורה שהק' כן אבל כנראה שהרגיש בזה המנ"ח והסביר דבשמאל הוי כרושם בשמאל דפטור לרבנן: ולפי"ז יתכן דה"ה באצבע פטור דסתם רושם דחייב הוא שאוחז המכתב או הקולמוס בידו ורושם. אבל ברושם באצבעו אע"ג דבאצבעו עדיף משמאל שהרי במתני'